הבלוג של החיים עם פיברומיאלגיה

adibenavraham

עדי בן אברהם, בת 36, נשואה ואמא לשלושה ילדים. עד לפני מספר שנים התמודדה עם פיברומיאלגיה שהתפרצה בגופה ולאחר תהליך של מודעות עצמית והקשבה - הצליחה לשחרר אותה ולהחלים. כיום מלווה אנשים המתמודדים עם פיברומיאלגיה ומסייעת להם... +עוד

עדי בן אברהם, בת 36, נשואה ואמא לשלושה ילדים. עד לפני מספר שנים התמודדה עם פיברומיאלגיה שהתפרצה בגופה ולאחר תהליך של מודעות עצמית והקשבה - הצליחה לשחרר אותה ולהחלים. כיום מלווה אנשים המתמודדים עם פיברומיאלגיה ומסייעת להם לראות את הטוב והאופטימי שבדרך.

עדכונים:

פוסטים: 5

החל מאוגוסט 2016

יושבת במשרד שלו.

המזגן מקפיא את החדר ואני מרגישה אותו חודר לי לעצמות.

הכל כואב, כל כך כואב, ולא משנה מה אני עושה אני לא מצליחה להקל עליו.

הבטן מתהפכת. כל כך הרבה סימני שאלה, כל כך הרבה בדיקות, כל כך הרבה חששות.

״למה את כאן?״ הוא שואל ואני פורסת בפניו את את שלושת החודשים האחרונים של חיי.

אני לא מצליחה לעשות פעולה פשוטה מבלי שיכאב לי.

כואב לי לעלות במדרגות, כואב לי לשטוף כלים, כואב לי לנהוג לעבודה.

אני עייפה, לא ישנה טוב ובבוקר קמה עם גוף קפוא שמסרב להניע את עצמו ליום חדש.

אני הצל של עצמי, גוף שבור, לא מתפקד. חצי אדם במקרה הטוב.

שומעת את עצמי מגוללת בפניו את הכאב והסבל שהם חלק בלתי נפרד מחיי בחודשים האחרונים והעצב עולה, הדמעות מציפות אותי ואני מחזיק החזק ככל האפשר לא להישבר בפניו.

WhatsApp Image 2019-11-07 at 11.58.10

בדיקה על מיטת הטיפולים. הכל כל כך קר ומנוכר. מעבר מהיר על קלסר הבדיקות שלי והאבחנה נאמרת.

פיברומיאלגיה.

מילה אחת שמפרקת אותי לרסיסים.

מילה אחת עם כל כך הרבה משמעות, עם כל כך הרבה השלכות על החיים שלי ועל החיים של היקרים לי.

מחלת כאב כרונית, הוא מסביר, היא כאן והיא תלווה אותך לאורך חייך, הוא מבטיח וגוזר גזר דין מוות על הגוף השבור והאומלל שלי.

ככה ייראו החיים שלי מעתה ואילך, יום יום. כך אקום בכל בוקר. כך אגדל את הילדים שלי. עם עצב בעיניים שמסתיר את הבערה שהגוף חש.

החיים החדשים שלי.

ואין לי מה לעשות.

ואין לי איך לחזור לאחור.

נענשתי. זה העונש של חיי.

WhatsApp Image 2019-11-07 at 10.15.54

המחשבות לא מפסיקות לרוץ. למה זה מגיע לי? מה עשיתי? למה זה מגיע למשפחה שלי?

יוצאת מהקליניקה ומסתכלת על הדף עם האבחנה שמסכמת את שארית חיי.

זו מי שאני עכשיו, אני אומרת לעצמי, עדי השבורה, הכאובה, העייפה, החלשה.

ואין דרך חזרה.

4.5 שנים עברו מאז אותו יום.

שנתיים של כאב.

חצי שנה של תהליך ריפוי עצמי.

שנתיים של עדי חדשה, בריאה, קשובה, סולחת, חומלת.

בכל בוקר אני קמה וחוזרת על המנטרה שהבטחתי לעצמי בדרך שעברתי לצד הפיברו.

הכוח בידיים שלי, הבריאות בידיים שלי, השפע בידיים שלי. אם אאמין בזה זה יקרה.

האמנתי בדרך שלי והיום אני מאמינה ביכולת שלה לסייע לאחרים.

אם אתם מתמודדים עם פיברומיאלגיה או כאב כרוני או מכירים אדם שמתמודד, אתם יותר ממוזמנים להצטרף למשפחה שלנו -

הקבוצה להתמודדות אופטימית עם פיברומיאלגיה או כאב כרוני

בה תוכלו לגלות אמת אחרת, חדשה, פורצת גבולות.

עוד מהבלוג של החיים עם פיברומיאלגיה

אני זוכרת את הבוקר שמשהו השתנה בי

אני זוכרת את הבוקר שהרגשתי שמשהו השתנה בי. נועם, הבכורה שלי, היום בת 10,התרגשה כל כך לקראת ההופעה שלה בטקס ט"ו בשבט. היא רוקדת בשורה הראשונה ועליי הוטלה המשימה לתעד כל צעד וצעד. ערוכה עם המצלמה, התייצבתי במיקום אסטרטגי כיאה...

תצוגה מקדימה

דברים שלא העזתי להגיד לעצמי

מסתכלות אחת על השנייה. כל כך הרבה להגיד, מאיפה מתחילים? והשתיקה רועמת. ילדה קטנה שרק רצתה לעמוד בציפיות, שרק רצתה לרצות, שהבטיחה להשתדל, להשקיע ולעשות את הטוב ביותר בכל מחיר, מה שיידרש. היא יושבת מולי ואני מנסה לחפש את...

תגובות

פורסם לפני 8 months
תצוגה מקדימה

הבגידה שלו שברה לי את הלב

הבגידה שלו שברה לי את הלב. שנים שהאמנתי שהענקתי לו אהבה בלתי נגמרת וטיפלתי בו במסירות. היו סימנים מוקדמים שמשהו לא בסדר אבל אני סירבתי לראות אותם. בכל פעם שמשהו קרה בחרתי לאטום אוזניים, לסגור עיניים ופשוט סירבתי להכיר...

תגובות

פורסם לפני 9 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה