Messa: מופע שמיימי

ערב פירות ים במסעדת מסה הוכיח לריקי כהן – גם אם באופן זמני – שאין ייאוש בעולם כלל

מולים בפרנו. צילום: איליה מלניקוב

למה מגיע לי כל הטוב הזה? אני בדרך כלל לא פולניה, אבל הסלוגן הפרסומי של קרן מור המייצגת חברת אשראי שט לי בראש כמה פעמים בערב פירות ים במסה, המסעדה של השף אביב משה.

זו הייתה ארוחה שבמהלכה ואחריה הבנתי שיהיה לי די קשה לחזור לקרקע המציאות האפורה של שניצלים וטוסטים בבית הקפה הקבוע. שלא לדבר על פסטה יבשה עם רוטב מקופסה בבית.

יום ראשון בערב הוא לא יום סואן בבליינות הכרך, וההחלטה להקדיש את תפריט הערב המיוחד לפירות ים בקביעות כנראה משתלמת, כי לקראת תשע וחצי המסעדה כמעט התמלאה.

זו אינה מסעדה לבוא אליה בלבוש קז'ואלי וכפכפים, העיצוב המונוכרומטי האלגנטי שמשדר כוח, הכרזה הבומבסטית עם הגבר השחור שמדי פעם פותח אליך עיניים מבהילות, דברים שבתחילה הרתיעו ואז התגלו כשוליים כשהחל המופע המרכזי, האוכל. וזה, עמיתיי הגרגרנים, היה מופע שמיימי.

בחלקו הראשון הוזמנו 3 אויסטרים ויוזו (26 שקל ליחידה), ואת התהייה המתבקשת מהו יוזו פתר לנו האינטרנט באייפון במהרה: מתברר שזהו פרי יפני אצילי, שטעמו כתערובת של ליים ומשמש, ואותה צדפה רוטטת רקדה לנו בפה בחושניות במחול הרמוני עם המבקר החדש בעולמנו. יוזו, שם מסתורי ואקזוטי, והטעם אלגנטי ומפתיע.

בשלב הבא נכבשתי כליל בידי מנה של פורטובלו צלויות על פולנטה עם ביצה עלומה ופרמזן (68 שקל). פקיעת החלמון ושילובו עם יתר המרכיבים היווה הוכחה – זמנית אמנם – שאין ייאוש בעולם כלל. שילוב מענג של מרכיבים, פולנטה רכה שאינה דייסתית וטעם התירס הטרי שלה מלבב את החיך.

בסעיף הנוזלים פיתה אותנו קוקטייל הבית, קמפרי עם פלחי תפוז, מיץ אשכולית אדומה וליים, שיגעון וכפיים, כמאמר המשורר בני בשן.

המשכנו עם שרימפס צלוי על קונפי תפו"א ובוטרגו ואיולי לימון (72 שקל). אני מחשיבה את השרימפס כאחד מחמשת פלאי עולם קולינריים. המנה העדינה הזו הוכיחה לי את ההבדל בין עשרות מסעדות שוק גנריות שמגזימות עם השום, הכוסברה והלימון לבין מי שיודע את אמנות המינון. בין לבין העיקרית הבאה נוסה קרפצ'יו כבד אווז (52 שקל למנת פתיחה, 74 שקל למנה ראשונה), תוך שבירת עקרון מוסרי בן 15 שנים לפחות, לא לגעת בעסק הזה מסיבות הומניות. הוא היה מעודן ומשיי, וכלל עיגולי טוסטונים, אולם המצפון עדיין מציק בקשר אליו, עם כל הכבוד ליצירתיות בטיפול בו.

יש מעט מאוד דברים שאני לא נוגעת בהם בעולם הקולינרי, הראשון בהם הוא אניס. כל שלוחותיו במזון הרתיעו אותי, על הריח והטעם שלהם. גם עם מולים, תמיד הייתה לי בעיה. הקליפה השחורה דמתה בעיני לתיקנים, ג'וקים בעממית, והבשרניות הרכיכתית שבפנים לא הלהיבה אותי מספיק כדי ללכת על זה. השף במסה שינה את עמדתי באופן יסודי על כל אלו כשהגיש לנו מנה של חצי קילו מולים ששחו בחמאת פרנו, יין לבן ושבבי סלרי ובצל סגול (72 שקל). האיש שמכיר אותי מעל עשור השתאה מול הלהט של חיסול ממוקד ובלעדי של המנה הפנטסטית הזו. בהחלט שיא בישול עילי.

זו אחת הארוחות הבודדות שבה לא חיכיתי בקוצר רוח לאחרונות, כמכורה למתוקים, אבל גם אלו המשיכו את הקו המסעיר שסיפק הערב הזה. הגרסה לטארט טאטן (44 שקל) הוגשה כמשולשי תפוחים על בצק עלים דקיקים כנייר, לצדם גלידת קרמל, ושלושה מטבלים: טופי מלוח, קרמל מלוח וקרם פרש. קינוח התות השני (62 שקל) היה גדוש בהפתעות: עוגיות מקרון מפירות יער שמונחות על שילוב של עוגות שוקולד, גלידת תות, תותים טריים ופירורי מרנג. בן הזוג טען שהיא מורכבת, מתוקה וגדושה מדי, בעיני היא הייתה יצירה בארוקית שהייתי מאושרת לדגום שוב. זה בטח יקרה בקרוב.

Messa, הארבעה 19, תל אביב, 03-6856859.

צילום: איליה מלניקוב