מסעדת ארבעים וארבע: לאכול. לאהוב. להתפלל שלא יגמר

עינת שגיא אוהבת לאכול, אבל עד הביקור במסעדת ארבעים וארבע של השפית אסנת הופמן היא לא ידעה טעמה של חוויה קולינרית אמיתית מהי

ברוסקטה עם גורגונזולה ואגסים

אפתח בגילוי נאות – אני מאוד אוהבת לאכול, מצד שני יש לי הבנה קולינרית מאוד בסיסית. לכן, כשרצה הגורל ונשלחתי לביצוע משימה משולבת של אכילה וכתיבה שילבתי זרועי בזרועו של רון, חברי האהוב והאנין, ויחד צעדנו לארבעים וארבע שבנחלת בנימין 29.

בין שלל חנויות הבדים הצבעוניות יבחינו חדי העין בחלון ראווה פשוט ומזמין שבו מונחות אחת ליד השניה צנצנות בגדלים שונים. על מה שבתוכן אספר בהמשך. הצצה בחלון הזה היא כמו הצצה לתוך בית שבדיוק עמלים בו על הכנת הארוחה. במטבח הפתוח נעים להם בנחת הטבחים המחויכים שנראים כמי שמאוד אוהבים את מה שהם עושים.

מייד כשנכנסנו ניגש אלינו גור וליווה אותנו לשולחן בקומה העליונה של המסעדה. מאוד נעים שם למעלה. הוא הגיש לנו תפריט יינות והמליץ על יין אנטיליה רגוע וקליל. המלצה נפלאה בעיני. לרון היין היה טיפה חמצמץ אבל זה לא מנע מאיתנו לרוקן די מהר את הכוס וכן את אלה שיבואו אחריה.

מבט מהיר על הלוח שבו כתוב התפריט בגיר לבן, וידענו מה נאכל. לפחות אחד מאיתנו באמת ידע, השניה יכלה רק לדמיין. ואז הגיע מאיה. אישה יפה ומחייכת, שמילאה את כל בקשותינו.

למנה ראשונה רון הזמין קרפצ'יו בקר עם ארטישוק ומנצגו (39 שקל) ואני הזמנתי ברוסקטה עם גבינת גורגונזולה, אגסים צלויים ואגוזים (34 שקל).  לדעתו של המבין הקרפצ'יו היה מעט עבה מדי. אני נמנעתי מלבדוק, אבל שנינו התרגשנו מכל ביס מהברוסקטה שבאמת היתה אחד הדברים היותר טעימים שאכלתי.

ברוסקטה עם גבינת גורגונזולה, אגסים צלויים ואגוזים. להתרגש מכל ביס

.

הורדנו את המנה הראשונה עם עוד קצת אנטיליה, לקחנו נשימה עמוקה והמשכנו בעבודה. יפות ומגרות הונחו על השולחן המנות העיקריות. הוא: פילה לברק עם ארטישוק ירושלמי, בוקצ'וי ואפונת גינה (76 שקל) ואת כל אלה מעדנת חמאת מיסו. אני: נתח קצבים על מצע רשטי בשומן אווז וציר בקר (96 שקל).

הלברק היה טעים אפילו למישהי שלא אוהבת אוכל בטעם של ים, כמוני. רון ידע לזהות ולשבח את טעמה של חמאת המיסו וקצת התאכזב שהוא צריך להסביר לי מה זה מיסו. הבוקצ'וי היה רך ונמס בפה והארטישוק הירושלמי, הו הארטישוק הירושלמי. כמה עונג.

פילה לברק עם ארטישוק ירושלמי. טעים גם למי שלא אוהב אוכל בטעם של ים

.

וכאילו אין מספיק טוב סביבנו שלחתי אצבעות ושלפתי מהצלחת פיסת נתח קצבים רכה ועסיסית. אני מקפידה לאכול בידיים, תכונה שירשתי מסבתא מסעודה. מחול של שמחה בתוך הפה. על החלקים האדומים יותר השארתי לרון להתענג והוא עשה זאת בשמחה.

המשכתי לנקר באצבעותיי במצע הרושטי שהעלה בנו זיכרון ילדות פולני בניחוח לאטקס. הורגשה בו קצת יותר מדי סויה אבל זה לא הפריע לי לנקר בו עד תום.

נתח קצבים על מצע רשטי. רך ועסיסי

.

ושוב באה מאיה. כשהיא באה, באה שמחה. תרצו קינוח? משהו חם לשתות? דז'סטיף? אפשר גם וגם וגם? הדז'סטיף, או בשמו המקומי משקה הבית, שעל שמו קרויה המסעדה הוא המצאה משובחת של השפית. על כל ליטר וודקה מוסיפים 44 פולי קפה, 44 כפיות סוכר, 4 תפוזים ומניחים את הצנצנת בחלון הראווה למשך 44 ימים. מביני עניין ידעו לדייק ולומר שיש לו אפטר טייסט של קפה ותפוז. אני, לעומתם, פשוט השתכרתי.

בכוחות אחרונים התמודדנו עם עוגת שוקולד עם 70% מוצקי קקאו בלגי וקצפת, ועם תותים שהושרו בחומץ בלסמי שהצטמצם, מונחים כלאחר כבוד על גבינת מסקרפונה (30 שקל לכל קינוח). למרות שלא היה לכל אלה כבר לאן להיכנס, גם שתי הצלחות הללו התרוקנו די מהר.

קינוחים. גם הצלחות האלה התרוקנו די מהר

.

בדרכנו החוצה פגשנו את השפית ובעלת המסעדה, אסנת הופמן, לשעבר השפית של ג'וז ולוז. מתוך מערבולת האלכוהול, השובע והעייפות הצלחנו לדלות כמה מילים שיתארו בפניה עד כמה נהנינו.

תודה למאיה ולגור שהרשו לנו לדבר איתם כמו עם החברים הכי טובים ופינקו אותנו בלי גבולות, לרועי הברמן שדאג שהכוסות שלנו לא ירגישו ריקות מתוכן, ליואב שלמרות הקור העז יצא לגינה וקטף במיוחד בשבילי זוטא לתה, לאסנת שהקימה את המקום הנפלא הזה ובזכותה חוויתי לראשונה חוויה קולינרית אמיתית.

ארבעים וארבע. נחלת בנימין 29 תל אביב, 03-5664087, שעות פתיחה: א'-ו' 18:00-01:00

צילום מסעדה: אורית פניני, יח"צ, צילומי אוכל: רון גלייט