הביתה

הפסקתי לחבק את אמא שלי בגיל תשע. עד היום אני לא יודעת למה. גם היא לא. את אבא שלי אני מחבקת אבל הוא לא ממש מכיר אותי

23/10/2011
נעמה תורן קבלו עדכונים מנעמה
  • RSS
» ThinkStock אמהות

מוצאי שבת. החושך יורד מוקדם מידי. תודה לאלי ישי על הבלוז המיותר הזה. השמש כבר שקעה והים מימין לכביש החוף כבר הפך לכתם שחור. חיפה מתרחקת, לא מספיק מהר, הפנסים האדומים שלפנינו מתרבים והשמיים מאטים. פקק. מוצאי שבת זה הזמן לחזור הביתה, והביתה מתחיל בארובה המחורבנת של רידינג, בבתים המדכאים הגבוהים, שבכולם יש אותם חלונות עם אותם אורות. הביתה. אף פעם לא סבלתי לחזור הביתה במוצאי שבת. בבית חיכתה אמא עם ג'וני מיטשל או חוה אלברשטיין וריח של גיהוץ וחולצות בית ספר. מוצאי שבת בחורף זה הזמן הכי מחורבן שילדה יכולה לחשוב עליו.

פעם לא היה אלי ישי, אבל השמש שקעה בחורף, גם אם קצת יותר מאוחר, היא שקעה, וכשהגיעה הארובה של רידינג, היא היתה רק צל גבוה עם מנורות אדומות. ברוכים הבאים לתחילת השבוע. לפני שלושים ומשהו שנה אולי נקראנו משפחה הרוסה, היום אנחנו משפחה מאד חביבה ומלוכדת, אבל כמו שהגדולה אומרת, עץ לא מספיק לתאר אותה – צריך יער שלם, וגם בו יש מלא קרחות.

אני הפסקתי לחבק את אמא שלי בגיל תשע. עד היום אני לא יודעת למה. גם היא לא. את אבא שלי אני מחבקת כל פעם שאני רואה וגם קוראת לו אבאל'ה. ובכל זאת, היא האשה הכי קרובה אלי, קרובה מידי, כנראה, והוא לא ממש מכיר אותי. אנחנו חולקים הובי משותף, אני והוא, ומדברים פעם בשבוע בטלפון. אני לא בטוחה שהוא יודע מה אני עושה עם החיים שלי או בכלל. אמא שלי מתקשרת שש פעמים ביום, ביום טוב. אני מתאפקת לא להתקשר לבנות כשהן לא אצלי יותר מידי. מזל שיש אסמסים דוממים בלילה. ערה? הגדולה כותבת, ואז זה ה"ערה", הכי מרגש שיש. וגם לא. מילא אני ערה, אבל למה את לא ישנה?

במוצאי שבת אני מחכה להן כמו לאהוב שחוזר מהים. עומדת ומבשלת עם ג'וני מיטשל ברקע. הן שונאות ג'וני מיטשל. מסורת זו מסורת. אני שונאת מוצאי שבת. בחורף, וגם בקיץ. תמיד רציתי להישאר עוד בחיפה, ושרידינג לא תתקרב ושלא אגיע כבר הביתה, לריח של הגיהוץ ולג'וני מיטשל או חוה אלברשטיין ולכל מה שצריך וחייבים. הגדולה שאלה איך זה שאבא שלי גר בחיפה כשהייתי קטנה, כשאני גרתי בתל אביב. זה נראה לה לא הגיוני. עכשיו עבר כבר מוצאי חג ומוצאי שבת שוב פה הקטנה כבר ארבעה ימים לא ישנה בבית וגם היום היא הודיעה חגיגית שהיא מעדיפה להישאר אצל אבא. או במלים שלה: אני לא רוצה אלייך. אני יודעת שמותר לה ושזה יעבור, זה אמור גם לעודד אותי? הגדולה מחבקת אותי, רגל אחת כבר בגיל ההתבגרות הנורא והיא עוד מחבקת אותי. זמן שאול. הקטנה בת שבע, אם היא תפסיק לחבק אותי בגיל 9 אני אשקע לבלוז של מוצאי שבת שיימשך כל השבוע, כל השנה. תיכף הן יגיעו. החושך המחורבן הזה לא יותר נעים גם בתוך הבית המואר, מבחוץ משהו בטח חוזר הביתה ורואה את החלון ומקלל את המוצאי שבת המוקדם הזה. לך קיבינימט, אלי ישי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה