על טבור העולם

עוד מקום חדש נפתח בטרנד ארוחות הבוקר - "מונדו בר". החוויה היתה, על אף שמשעשעת ביותר, מאוד חובבנית. מקווה בשבילם שאלו רק גמגומי ההרצה

11/01/2011
יעל מוריס קבלו עדכונים מיעל
  • RSS

שישי בבוקר התחיל כיום שמשי. הגעתי ל"מונדו בר ארוחות בוקר" ולמרות שזה מאוד אטרקטיבי לשבת בחוץ מול הים, העדפתי לשבת בחמימות של בפנים, אז חיכיתי בסבלנות שיתפנה מקום. וגם שהיפופוטם יועיל בטובו להגיע. למזלי שני הדברים קרו בו זמנית. למלצרים, לצערי, לקח יותר זמן להתפנות אלינו. בסוף ניגשה אלינו מלצרית הכי מתוקה בעולם, בעלת תווי פנים יפיפיים, עם נגיעה אסייתית.

למה היא כל כך קטנה?

התפריט של מונדו מורכב כולו מארוחות בוקר, שבבסיסן מגיעות עם סלסלת לחמים, שתייה חמה + קרה, או משקה אלכוהולי במקום שני המשקאות (כוס יין או כוס שמפניה). עם זאת, בחלק מהמנות לא מגיעה סלסלת הלחמים ומצוין כך בתפריט.

היפופוטם לא חשב פעמיים ולקח לו כוס שמפניה. אני סונוורתי מההבטחה למיץ תפוזים סחוט במקום ומהכוסות שראיתי בשולחנות השכנים. אבל אז קיבלתי את הכוס המזערית שלי, רבע ליטר לדעתי, ונדהמתי.

לא הסתרתי את דעתי מהמלצר שהביא אותה (לעיתים נדירות אני מסתירה את דעתי מהמלצרים). "למה היא כל כך קטנה?", שאלתי, "כי זה מיץ טבעי", הוא ענה לי. כן, תשובה מאוד מתקבלת על הדעת. אבל אז טעמתי את המיץ הכל כך טבעי הזה, וגיליתי שהחיסכון לא נגמר בגודל הכוס – המשקה גם מדולל במים. גם את זה לא חסכתי מהמלצר. "לא הוספנו מים", הוא אמר, "אולי זה בגלל הקרח". (ניוז פלש #1 – להוסיף קרח זה ממש, אבל ממש, להוסיף מים. רק במצב צבירה אחר. ניוז פלש #2 – בקור הזה שיש בחוץ, אין צורך להוסיף למשקה קרח). כאן השתכנעתי סופית לקחת שמפניה. עכשיו אני די משוכנעת שזה היה קאווה, או למברוסקו, ולא שמפניה, אבל יש גבול לפיינשמקריות שלי. נשמור אותה להמשך...

כשם שהמתנו למלצרית בהתחלה, כך גם המתנו רבות למנות שלנו. היפופוטם, שנורא רצה שקשוקה תרד, בחר לבסוף במנה ניו-יורקית עם תרד – 2 ביצים עלומות מוגשות על לחם בריוש קלוי, עם ממרח תרד ורוטב הולנדי’ס, לבחירה בייקון פריך או סלומון כבוש (52 ₪). הוא לקח עם בייקון.

היפופוטם היה מרוצה, למרות שהוא פירק את כל הקומות והמרכיבים של המנה, ואכל אותם מרכיב אחר מרכיב בנפרד, כי ככה היפופוטם אוהב.

ואני לקחתי שקשוקה מקסיקנית עם בשר טחון, צ’ילי ושעועית שחורה (47 ₪). הזהירו אותי שהיא מעט פיקנטית. התוצאה הסופית היא שטעם הצ’ילי השתלט לחלוטין על הטעמים האחרים ולמנה לא היה טעם. גם הופתעתי לגלות שהשקשוקה הגיעה עם ביצה אחת.

עוד יותר הופתעתי לגלות טוסטונים מוגשים עם המנה, כאשר בתפריט היה כתוב שהיא מגיעה עם בריוש. הפעם דווקא לא התלוננתי באוזני מלצר, רק באוזני היפופוטם, אבל ישבנו ממש ליד הקופה והמלצר התורן התערב: "המנה תמיד יוצאת עם טוסטונים", הוא אמר. "אבל זה לא מה שכתוב בתפריט", אמרתי. "איפה קראת על זה, בקופון?", שאל. "לא, ממש כאן בתפריט של המקום", עניתי. "אין מצב", אמר בביטחון וניגש לבדוק. "וואלה, את צודקת, אני מצטער, אנחנו עוד בהרצה, קורה. אני אביא לך כמה בריושים שאת רוצה. תגידי. שלושה? חמישה? שמונה?", התנצל. "כמה שאתה חושב שמגיע לי אחרי כל זה", אמרתי.

אז קיבלתי סלסלה עם 3 לחמניות.

בצעתי, לראות אולי זה בריוש שהתחפש ללחמניה, אבל לא - גם בפנים זו היתה לחמניה. הרמתי ידיים והתחלתי לאכול. למרות זאת, המלצר המסכן הבא שעבר ליד השולחן עוכב לתחקיר. "לזה אתם קוראים בריוש?", שאלתי. "לא, מה שאת אוכלת זה הג’בטה שלנו. מה שלידה, זה בריוש", ענה בביטחון. "אה, מוזר, כי המנה שלי היתה אמורה להגיע רק עם בריוש", תמהתי. "מה פתאום, המנה שלך יוצאת עם טוסט צרפתי", מחה. "כן, אני יודעת, אבל זה לא מה שכתוב בתפריט. עזוב, אנחנו לא ניכנס לזה שוב", אמרתי. בציפייה לבריוש הנכסף, בצעתי את הלחמניה השנייה, שנראתה מבפנים בדיוק כמו אחותה. "אתה בטוח שזה בריוש?", הקשיתי. "כן, פשוט יש מחסור בחמאה", סגר את הנושא.

פרנץ' בריוש

מיואשים מהחוויה, מיהרנו לסיים וביקשנו חשבון. המלצר התורן של השולחן בישר לנו שרוצים לפצות אותנו בקינוח. כחצי שעה לאחר מכן הגיעה המנה. החשבון עדיין לא. הקינוח היה ללא ספק המנה הטעימה ביותר שאכלנו במונדו – פרנץ' טוסט מחלת בריוש עבה, טבולה בווניל וקינמון לצד בננות מקורמלות.

אני, שונאת בננות ידועה, הייתי משוכנעת שמדובר בתפוחים ואכלתי בהתלהבות רבה. לאט לאט התגנב לי החשד שאלו הן בננות, אבל לא נתתי לזה להפריע לי עד שהיפופוטם ציין – "אלו בננות" ואז הפסקתי לאכול. שזה היה בעצם שנייה לפני שהמנה הסתיימה.

ושימו לב – המנה הזאת היתה מבוססת על בריוש. כן, בריוש. מסתבר שכשהם רוצים הם יודעים מה זה. אגב, גם המנה של היפופוטם היתה אמורה להיות מורכבת מבריוש, והיא לא היתה. סתם טוסט. אבל הקינוח – היה באמת מבריוש.

אחרי עוד המתנה ארוכה, הגיע החשבון. לתדהמתנו, המלצרית המתוקה עם תווי הפנים האסייתיים נקראת אסיה.

בשלב זה ניגש אלינו עוד מישהו ואמר שהבין שלא היינו מרוצים. הוא ביקש שנגולל שוב את השתלשלות העניינים והציע לפצות אותנו. עדכנו אותו שכבר פוצינו, אבל הוא התעקש לכבד אותנו בעוד שמפניה. היפופוטם לא יכל לסרב ואני תהיתי אם המצלמה שלי עודדה את הלחץ שלהם מאיתנו. או ממני…

בינתיים, במהלך ישיבתנו שם, השמיים הלכו וקדרו, השמש נעלמה וחזר הגשם. אז במקום ללכת לצפות בים, ברחנו בריצה הביתה. הגענו רטובים ומשועשעים, אבל הפסדנו את נד המים שמסתבר שהיה אפשר לראות מחופי תל-אביב.

היפופוטם שאל אותי מה זה מונדו. עניתי לו בביטחון מוחלט שזה אלוהים בספרדית. אז זהו, שלא. זה עולם. וכך התנפצה לי אשליה. כי תמיד חשבתי ש-L’Ombelico Del Mondo זה הפופיק של אלוהים בספרדית, וזה בכלל טבור העולם (או הפופיק של העולם) באיטלקית. אבל קבלו אותו בכל זאת:

מונדו בר ארוחות בוקר
הירקון 88
תל אביב
9443174–057
אתר הבית

לבלוג 'לא סוגרת ת'פה' של יעל מוריס




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית מיקי 25/01/2011

    הי יעל.
    תודה על פוסט נעים וממצה ובעיקר תודה על האזהרה. אני אמתין עוד רבות שבמונדו יסיימו עם ההרצה לפני שאשים פני לשם.

    מה שכן, הטעות שלך לגבי פירוש השם מונדו מובנת בהחלט. ‘מון דיה’ בצרפתית זה ‘אלוהי’ (במובן אלוהים שלי), וזה די דומה למונדו. היות ואני יודע שאת קוקטית למדי, שזו עוד מילה שבאה מצרפתית, אז הכל ברור לי.

  • תמונה אישית יעל מוריס 25/01/2011

    מוזל, טעיתי בעיקר בגלל שאיזה מישהו שהתיימר לדבר ספרדית הטעה אותי, אבל אם אתה אומר שאני קוקטית, מי אני שאשבור לך את המילה…

בחזרה למעלה