הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר... +עוד

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.

עדכונים:

פוסטים: 140

החל מאוגוסט 2017

כותבת הבלוג לומדת במהלך העשור האחרון לימודי “שיטת ימימה”. בפוסט זה, היא מספרת על החוויה האישית של הלימוד שלה, בעקבות שינוי שעוברת הקבוצה.

31/07/2018

הפוסט הזה, מחכה הרבה זמן לתורו. תמיד יש משהו אקטואלי יותר, או מצחיק יותר, אבל הוא נמצא ברשימת הנושאים הראשונה שלי, ובעצם, מלווה את הכתיבה שלי כל הזמן. כן, “קוראים לי מירב, ואני תלמידת ימימה!” הנה, סיימתי גם עם ה”גילוי הנאות” וגם עם ה”וידוי”. ועכשיו אפשר להמשיך. לא רק שאני תלמידת ימימה, אני שם כבר כעשור,ומוסיפה שזה אחד הדברים המשמעותיים שהתרחשו ומתרחשים בחיי.

IMG-20180417-WA0003_948x1024

לפני מספר שנים, עמדתי ושוחחתי עם אחת הנשים המבוגרות והמרתקות בכפר, אנחנו נוהגות לשוחח מידי פעם. באחת השיחות, לפני לא מעט שנים, שוחחנו על לימודי הימימה שלי. אני לא זוכרת אם היא שאלה ואני עניתי, או אני התחלתי, והיא התעניינה, הסברתי לה על השיטה ועניתי על שאלותיה. לבסוף היא הסתכלה עלי ושאלה אותי, ובזה אני בעצם מתחילה אתכם, “אז את בטח רוצה שגם אני אהיה תלמידת ימימה?” השאלה לא היתה מפתיעה, כי אני מניחה שכל אחד מאתנו פגש במהלך חייו מישהו שמצא תורה, תפיסה, שיטה, לימוד, טכניקה, דרך שהיטיבה איתו, שינתה את חייו, והוא מאוד רוצה להביא לכולם או להביא את כולם אל האור שנגלה לו. לפעמים מתוך תמימות של רצון טוב וחווית מלאות, לפעמים במצוות רב חכם ולפעמים במצוות סוחר מכירות ממולח של השיטה, במסווה רוחני, או שלא. כשמאזינים לאלו, אנחנו יודעים שעשויה עוד רגע לעלות ההזמנה: “אז בוא תעשה אצלנו שבת”, או: “בוא לשיעור הדגמה, בלי כל התחייבות מצדך. “, או: “תירשם עכשיו, זה יוצא משתלם”. הסתכלתי עליה, ואמרתי לה: “לא, ממש לא, אני מספרת לך מה עושה לי טוב, כי נעים לי לשתף אותך, מה את תעשי עם זה, זה ממש לא ענייני”. אני חושבת שזה ההסבר הכי מעמיק שאני יכולה לתת לשיטה. ותאמינו לי, במהלך השנים נשאלתי לא מעט, וגם הסברתי לא מעט. את הידע על השיטה/תורה/טכניקה אני יכולה לתת בקלות. בעוד יותר קלות, אתם יכולים לעשות “גוגל” אחד קטן, ולמצוא אינסוף מידע, ומי שרוצה לשמוע על החוויה האישית שלי, מוזמן באהבה, אבל זה לא העניין.

IMG-20180417-WA0005_1024x897

לפני שנים שמעתי במעומעם משהו על השיטה. שמעתי על “סלבים” כאלו ואחרים שלומדים אותה. כאשר ראיתי פרסום צנוע על קבוצת לימוד שנפתחת במושב השכן, בררתי את הפרטים, ושוחחתי עם המורה בטלפון, באתי למפגש הראשון עם שתי החלטות בהן שיתפתי אותה. הראשונה- אני לא לומדת ב”כוח”, אשאר רק אם יהיה לי נעים, גם החומר, גם החברותא וגם המורה. השנייה- שזה לימוד שאין בו הישגיות במובן החיצוני של מדדים, ציונים, תארים, חובות הגשה, מבחנים. לאט התכנסו כמה בנות ונכנסנו למועדון, פורסות שולחן מתקפל ארוך, שמות עליו מפה, המורה הדליקה נר קטן והשיעור התחיל. היא החלה לקרוא את הטקסט של ימימה, אותו טקסט שימימה אביטל ז”ל, אמרה עומדת בגבה אל תלמידותיה כפי שמספרות האגדות, והן רשמו, ואנחנו התחלנו לכתוב [ככה עובדת השיטה], ונשבתי. [למבינות עניין, התחלנו ב"הכנה הראשונה"]

IMG-20180417-WA0004_624x1024

הרגשתי שהטקסט עוקף את השכל שלי, מדבר איתי מרובד אחר. לא הכל אני מבינה, אבל אני מבינה שאני שם, ורוצה להישאר שם.  לשמחתי, לא רק אני הרגשתי ככה, נתגבשה לה קבוצה קטנה, שצועדת יחד כבר עשור. נכון, היו בנות שבאו והלכו, היו כאלו שהלכו ולא באו. אפילו המורה הנהדרת הראשונה, שפתחה לנו את השער, עזבה אותנו אחרי שנה וחצי, ומצאנו אחרי סדרת ברורים מעמיקה מורה נפלאה אחרת במקומה. עברנו מהמועדון לחדר מלא השראה בביתה של  אחת הבנות, מתכנסות סביב השולחן. שומעות את הטקסט של ימימה מהמורה, כותבות למחברותינו, לומדות טקסטים נפלאים, מורכבים ולא פשוטים להבנה, לומדות שפת מושגים חדשה, יפה, נקייה, שכולה עברית על רבדי רבדיה. משפטים ארוכים, מחפשות איפה לשם את הפסיק, ואיפה את סימן הקריאה או סימן השאלה. למדנו לכתוב מלאכות, לקחת משפט מן הטקסט של אותו שבוע, או משהו שהתרחש במהלך השבוע, ולחבר אותו למה שקורה בנפש פנימה. לפרק מה שמתרוצץ במוח העמוס ולשוב להיות הכרתיות. לתת מקום לילדה וכאביה, להבין אותה, לקבל אותה,  ולפעול מתוך מקומה של הלומדת. לדעת להפריד ביניהן, לדעת לתחם, לדעת ולזכור מהו ציר כוחנו, להתייחס לעצמנו ולזולת עם הרבה רגש כלפי הקיום, ולראות תמיד את הנפש מנגד הנאבקת על קיומה. למדנו לשמוע מלאכה שכתבה והקריאה בפנינו לומדת אחרת בקשב נקי ופתוח, ולהתחבר אליה, לבדוק מה אנחנו מרגישות, מה זה עושה לי? איפה זה פוגש אותי. לדעת לא לתת עצות, או חלילה הוראות פעולה, אלא לדבר על עצמי, על כאביי ,שמחותיי ,רגשותיי והבנותיי. לא להשוות לאף אחת, אלא לעצמי.

IMG-20180417-WA0006_1024x836

הלימוד תפס אותי, זה ברור. מצאתי מורה נוספת, ותקופה ארוכה למדתי גם איתה. למדתי שכל מורה מלמדת בדרכה, שהיא ייחודית לה, וכולן טובות. כדרכי, חשבתי שכדי ללמוד ממש, אני צריכה להיות מסוגלת ללמד. מצאתי לי תלמידה הכי טובה שיכולתי לבקש, וככה עשינו לנו עת קבועה ללימוד, נפגשות אחת לשבוע, יושבות על ההכנות, ולא מרכלות, אלא משתפות, ומדברות בשפה של ימימה, ומעמיקות בחומר .לא רק בחומר הלימוד, כמו שאומרת ימימה, אלא בחומר, בניתן, שהוא החיים, המציאות.

עוד למדתי שהקבוצה שלי, קבוצת הימימה שלי, היא בית. הבנות שבה הן “החברות שלי מימימה” וכך אני פוגשת או מציגה אותן, שזה לא כמו חברות, ולא כמו אחיות, זה פשוט, החברות מימימה. באות אחת לשבוע, נכנסות לחדר, עם הכיבוד הצנוע על השולחן, באהבה, קבלה, מאור פנים, נפגשות לשעתיים שהן רק שלנו. משתפות כשרוצות, משתתפות כשרוצות, כל אחת כפי מידתה, ורק היא יודעת מה המידה הנכונה לה. זה מקום נפלא להיות בו, ולהעביר יחד את החיים, ואתם בטח מתארים לכם מה עובר בקבוצה של כעשר נשים בגילאים שונים, בסטטוסים שונים, במהלך עשר שנים. מה לא עברנו? במה לא שיתפנו? על מה לא התגברנו? איפה לא צמחנו? ועל מה לא בכינו? ועל מה לא שמחנו? גם הכתיבה שלי שורשיה שם, כמה המרצות, עידוד ושותפות קיבלתי שם.

IMG-20180417-WA0001_1024x789

בשנים האחרונות, אנחנו מגובות גם בקבוצת “ווטסאפ”. קראנו לה “ימימות”, ותמונת הקבוצה היא תמונתה של ימימה עצמה. כמו שהשלם גדול מסך כל חלקיו, כך גם הקבוצה. יש כאלו שהיו, יש כאלו שיהיו, יש כאלה שעדיין, יש כאלו שנוטלות פסק זמן, קצר, או ארוך, אבל תמיד יכולת לשתף בחוויה, להעלות קושי, או לשתף בתוצאה, ובקבוצה, יש מקום לכולן, ולהכל.

הכיף הוא שכל מפגש עם לומדת ימימה אחרת, גם לא מקבוצתנו, מיד מעלה את התדר, יש תחושה שאנחנו מדברות באותה שפה. של הכרה בטוב, וייתור המיותר. באחד השעורים הראשונים עם המורה הראשונה, היא אמרה, מה שבהמשך יצא לי לבדוק בניסוי קטן, זה שכאשר נמצאות שתי גיטרות בחדר אחד, כשפורטים על מיתר של אחת מהן, אותו מיתר רוטט גם בשנייה. ככה זה, התדר עובר ומשפיע על סביבתו, וזה עובד לא רק בגיטרות, אלא גם בבני אדם.

אז למה אני כותבת את כל זה, ולמה דווקא עכשיו? מסיבות טכניות המורה שלנו מצמצמת את שעות העבודה, ובחרה לנסות לאחד שתי קבוצות לאחת. באופן לא מפתיע, אנחנו, תלמידותיה, נקטנו במה שלמדנו במהלך השנים, קבלת המתרחש. הן ויתרו על מקום המפגש הקבוע שלהן, ואילו אנחנו ויתרנו על היום הקבוע. השבוע מסתיים חודש הניסיון שלקחנו ללימוד המשותף. אני משערת מה תהיה ההחלטה, אמרתי לכם, תדר. חברנו ל”חדשות” כאילו היו שם מאז ומעולם. נשארה רק בעיה אחת קטנה. בינתיים, אנחנו בקבוצות “ווטסאפ” נפרדות שהמורה מנהלת במקביל , מה יהיה כשנצטרך לאחד את הקבוצות האלו? ונצטרך….

אז לזכר הקבוצה שהיתה, ולכבוד הקבוצה המתהווה, סיפרתי לכם קצת על קבוצת הימימה שלי, ואם ממש תבקשו, אספר לכם יותר על הלימוד עצמו, ואם ממש ממש תבקשו, אזמין אתכם להצטרף לשעור.

______________

הצילומים היפים, אינם קשורים לטקסט, הם קשורים ליופי, וצולמו על ידי גיסתי, חיה לבינסון בנחלאות בירושלים.

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

הפסקה מתודית-מחנה יהודה

בזמן האחרון, אני פוגשת אנשים רבים מידי , שכאשר הם רואים אותי, הם עושים מן פרצוף מתנצל כזה, ואומרים לי: "אוי, אני מצטער, לא הספקתי לקרוא את הפוסט האחרון", מה שמחזיר אותי באופן מידי ולא משמח לימי העבר הזוהרים שלי כמורה בכיתות,...

תצוגה מקדימה

מעברים

היום הפוסט בסימן מעברים. בכל ראשית סתיו יש את החצב הראשון שפוגשים, שמכריז בגאווה זקופה ושקטה ש"יש מצב" שהקיץ יגיע בסוף לקיצו. את הראשון שלי לסתיו הזה  פגשתי ביום שישי שעבר, כשנסענו לירושלים לבקר את "אמא שלו" בדיור המוגן...

תצוגה מקדימה

מסתבר שגם אני עסקתי בהדתה....

לפני הרבה שנים, כשסיימתי את שנת השרות, ועמדתי לפני גיוסי לצבא, עוד היתה מועצה אזורית קטנה, בשם "מועצה אזורית קישון", שמשרדיה ישבו לבטח במרכז נהלל, איפה שיושבת כיום מזכירות המושב. ובתוך המבנה, בכניסה, היה חדר, עם דלפק גדול,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה