ליד הבית

היא מתקשרת, מבקשת פרטים על העיסוי הארוטי, אני שומע את ההיסוס הקל בקולה ומרגיע אותה. זה בסדר, מבין את הלחץ… ההתרגשות… והיא, ממהרת להסביר וכמעט להתנצל – אני לא מעכלת בכלל שאני מתקשרת אליך, אני לא מאמינה שהיה לי האומץ. ואני בכלל לא בטוחה שיהיה לי האומץ להגיע. מחליטים על פגישה מקדימה כי היא גרה […]

בחורה עם מחשב נייד

היא מתקשרת, מבקשת פרטים על העיסוי הארוטי, אני שומע את ההיסוס הקל בקולה ומרגיע אותה. זה בסדר, מבין את הלחץ… ההתרגשות… והיא, ממהרת להסביר וכמעט להתנצל – אני לא מעכלת בכלל שאני מתקשרת אליך, אני לא מאמינה שהיה לי האומץ. ואני בכלל לא בטוחה שיהיה לי האומץ להגיע. מחליטים על פגישה מקדימה כי היא גרה בעיר סמוכה ויכולה להגיע בקלות. תקפצי לפה, נשב על כוס קפה, אולי אקל עלייך את ההחלטה לבוא.

כשהיא מגיעה אני מזמין אותה לספר על עצמה קצת. היא נפתחת, פורשת במספר דקות סיפור מעניין ולא שגרתי שנוגע בזוגיות, באכזבה, בהתפכחות ובמסע אל עבר גבולות ופריצתם. אנחנו מתעכבים על העניין הזה של "גבולות" כשאני מעלה שאלה אם המסע "אל עצמך" והמסע "לפריצת הגבולות" הם אחד או שמא מנוגדים זה לזה, שהרי כדי לפרוץ את הגבולות צריך להתרחק, לחפש את הקצה, ואילו המסע לתוך עצמנו הנו דימוי של התכנסות אל המרכז. אז מה את אומרת? את צריכה לוותר על המרכז שלך כדי לפרוץ את גבולותייך?
היא שותקת רגע ומהרהרת. אני כשלעצמי כבר יכול לענות על השאלה הזו אם היא מופנית אליי אבל דומה שאותה השאלה הזו פוגשת מעט לא מוכנה, כי זה דבר אחד להסתער על גבולות ולנפץ תקרות זכוכית, אך דבר אחר לגמרי להצליח לחבר את כל הנקודות וליצור מתוך כל זה את דמותך, המוכרת, ואולי גם החדשה.  סוקר אותה במבט. אמצע החיים, יפה, נשית, רכה למראה אבל הספיקו לי מספר דקות להרגיש שזו, גם ציפורניים יודעת לשלוף כשהחיים מזמנים לה מבחני אומץ ועמידות. חריפה במידה מספקת, אינטליגנטית, וכרגע, בעודה מהרהרת בשאלתי היא נראית גם קצת מבולבלת. תראה, אני חושבת שחלק מהעניין של הגבולות זה לזהות מתי אני מתרחקת מעצמי ומתי אני מתקרבת אל "עצמי האחרת", זו שמעבר לגבול הדמיוני. לא אשקר, היו פעמים שטעיתי בדרך, שהגעתי למקומות זרים, שאיבדתי את עצמי. אבל גם אז, איכשהו תמיד לקחתי משהו שחיבר אותי למהות שלי, למרכז. ואז אני שואל – האם את חושבת שחלק מהמסע הגבולי הזה שלך הוא גם מבחן לבדוק כמה את שומרת על עצמך, כמה את יודעת להחזיר את עצמך הביתה? העיניים בורקות, דמעה בזוית העין מספרת לי ש"הביתה" זה מורכב.
אני מהנהן אליה בהבנה.
– תגיד, אז אני צריכה להביא עם עצמי משהו? פעם ראשונה שאני באה לעיסוי ארוטי.
– אז החלטת שאת באה?
– ברור, מה זה בשביל פורצת גבולות מקצועית כמוני… חוץ מזה, זה בעצם פה, ליד הבית…

* תודה למי שמוצאות עניין בפוסטים שלי. אם קראת יותר מפוסט אחד לבטח שמת לב שאני מוצא הרבה עניין בתקשורת עם לקוחותיי סביב הסשנים, מעבר למגע עצמו. המגע הוא קסם, הוא שפה, הוא ריפוי והרפיה, אבל הוא חלק ממכלול גדול יותר שאני קורא לו בפשטות: אינטימיות. אינטימיות עומדת במרכז כל העשייה שלי. האינטימיות מושתתת על אמון, על הקשבה, על כבוד ועל מרחב מאפשר ובטוח שנוצר סביב העיסוי הארוטי. חלק מהסיפורים הכי מעניינים וההיכרויות הכי מסקרנות שלי הגיעו מלקוחותיי, ברגע שנקשרה השיחה, לפני, אחרי או במהלך העיסוי עצמו. תמיד אני אומר: אנחנו נמצאים במסע, בתנועה, אנחנו פה כדי לחוות וכדי לצמוח ולהיות בהתפתחות.
ואני יכול להוסיף בענווה: אני בסך הכל תחנה במסע שלך.
תחנה מעניינת ולא שגרתית, ללא ספק…

תזכורת לאתר שלי: www.or-gasmic.com

רוני - עיסוי אירוטי
בבלוג זה תקראו על העיסוי האירוטי, על המפגשים המעניינים שהעיסוק הלא שגרתי זימן לי ועל תובנות והשקפת עולם אודות מגע, אינטימיות מיניות וטנטרה. האתר שלי: www.or-gasmic.com ליצירת קשר, תגובות, שאלות ופרטים: 058-4472766