שיר סטירי קצר

משחקן יציעים אל לב הבמה,

מזמר שוליים לזמר האומה.

קול של זמיר שנישא אל על בשופר קרני האייל,

לא היה ספק שתיפול לידיך עילית השלל.

למי שצלל מאיגרא רמא למצולות האוב,

נסק חזרה והיה למלך החדש במקום הארגוב.

למי שעשה בית ספר לכל המצקצקים,

והראה לכולם איך הופכים זימרה איזוטרית למיינסטרים.

מה קרה בדרך ל'מלכות שמיים'?

הכסף הרב שעיוור את העיניים?

אבא שנטש והחליט שהגיע העת לאכול בוסר,

רק כשהפכת להיות 'הביוקר'?

איך זה שאתמול הילכת כטווס

וכעת כשמוזכר שמך בפרשייה עולה הקבס?

מה העילה לבעילת קטינה?

במקום לעשות עם אבא שכונה, יכולת פשוט לעשות את השכנה.

זה מעבר לרמת החוקים שהפכו לזירת משחקייה,

זה ברמת המוסר, הפקטור היחיד שנותר לנו גם שאנו ערום ועריה.

יש לי שני חוקים מאמא ואבא שדווקא בחשיכה תמיד בוהקים:

'לא לפתוח דלת לזרים'

'יש דברים שבעד שום הון והנאה בעולם, לא עושים'.

הן אולי פתחו לך את הדלת, כי אתה לא זר, אתה מושא הערצתן שיסתום לכאב מדמם את החור,

להן זה נדמה כאילו הוצאת אותן מהחושך אבל כיבית עליהן את האור.

כל כך הרבה סיבות לנפח חזה בגאווה, הלא ידעת,

אין פינה ופנינה ותהילה שבה לא נגעת.

המנהל והשותף יצא למלחמת חורמה על המסך, שוצף וזועק.

משומן היטב ובעל הסוד כיצד לייצר הצלחה וירטואוזית כמותך, אין ספק.

בסוף, הוא מבטיח לאמך היקרה והכואבת שאתה תצא 'צח כשלג',

האם הוא זוכר שכל דרג יכול בן-רגע להפוך לזרג?