כפסע בין לבה ולבו
למרות שמרחק המציאות מהפנטזיה לעולם לא יביא לה אותו
כל שיחה עמו מבתקת את לבה
ופולשת בזרמי תשוקה אל כל פינה בגופה
כמו סיגמא הסוכמת את כל סימני השאלה לסימן קריאה ברור
סימן מאותת באור מסנוור ללבה הפעור
מה שנח ביניהם הוא ברית אסורה אך לא מותרת
במסע דילוגים בלתי נראה היא מחברת קווים לתמונה מצוירת
מפוררת לרסיסים ומרכיבה מחדש במילים
יש בה מן כח כזה שמחבר רגשות לסיפורים
רוקדת עמו בחלום במחולות אהבה
סופרת רגעים לחצי פגישה.
ההיגיון והלב מתקדמים בקווים מקבילים
משני עברי גדר שקופה האחד לשני מנופפים
רגש לא פתור מרחף ביניהם וממעל, עברותיו רחבות
מתאם מעופם בלהק מושלם
כאילו רק הם בשמיים פרוצי גבולות, אין עוד בלתם
אהבה שאין בה אפשר או פסול, אין בה נעדר או קיים
אך היא אות האינסוף ותישאר שם כחותם.