"מילים טובות" על "מה שנשאר" מאת אלי עמיר

בחורה עם מחשב נייד

הסופר אלי עמיר, על כתיבתו המיוחדת, זכור לי עוד משחר ימי התיכון של קריאת ספרו "תרנגול כפרות". בספר ההוא, כמו גם בספרו זה, הערצתי את האמביוולנטיות שבדמות הראשית העגולה, שסביבה נסוב הסיפור. הרצון האנושי העז הזה, להתחבר, להיות חלק מהמסגרת הקונפורמיסטית ועם זאת להיאבק על מצפן אישיותך, על מאוויך ועל האור המבודל היחיד שלך בין כל הנרות הדומים.

כך גם לאורכו של ציר הזמן ב"מה שנשאר", הרצוף במאבקי ליבו של דניאל, המספר והדמות הראשית, על חייו ועל מה שיוותר מהם. לבו הפצוע,שמכשולי החיים החסירו מפעימותיו ומקצבו והובילו אותו לאשפוז ארוך בבית החולים.

מירב הסיפור מתנהל ממיטת חוליו של דניאל, תוך דילוגים בין ימי בחרותו בעבר להווה המעורפל.  חבריו לחדר בית החולים, מעניקים רקע קומי-טראגי לסיפורו של דניאל, כאשר לכל אחד מהם מוצמד כינוי מאפיין ונדמה כאילו כל אחד מהם מייצג פלח אחר בחברה הישראלית.

דניאל, בליבו הדואב, סוקר את כל קורות חייו והסיפור "שט" בין שני עוגני האהבה העיקריים בחייו:האחד, אהבתו הסוערת, בימי בחרותו, לאביגיל המאורסת לאחר, אשר צל בגידתה מעיב על אהבתם, שמימושה אינו בא על סיפוקו.היא משמשת כאשת יצריו שעמה ביקע את בתולי תשוקתו וכל פגישה עמה מתוארת כסף חדש של התעלות גשמית ונפשית, הקוצרת עוד ועוד מפירות התשוקה וכל מפגש שכזה, מעלה בדניאל את הפחד שמא תאבד לו.

אלי עמיר, בשפתו הרהוטה והמשובחת, אך עם זאת נגישה וקולחת, אינו זקוק לתיאורים ארוטיים החושפים כל טפח. מספיק שיפצח בתיאור מעשה האהבה וישבץ בו  מילות מפתח ספורות והקורא מתחבר בדמיונו ומפליג עם השאר..

אהבתו לאביגיל היא פראית, חסרת גבולות, מעלה לגבהים ומורידה לתהומות,מיטיב לתאר זאת המשפט שאומר דניאל לאביגיל:

"האהבה שלך מכה ומחיה, קשה לי איתך וקשה לי בלעדייך".

העוגן השני, האהבה היציבה והמנחמת לאשתו ניצה, המגיעה עם אובדנה הצפוי(?) של הראשונה. ניצה, בת המושב, אשר ינקה עוד בערש ילדותה, אידיאולוגיה סוציאליסטית של דאגה לרווחת הכלל והצדק החברתי נר לרגליה. התמכרותו של דניאל ללוחמנותה וללהט בעיניה, אשר גורמים לו להתאהב בה, הם אלו שברבות השנים יהפכו לאבן הנגף של ה"ריקוד הזוגי" בחיי הנישואים שלהם.

ניצה, שכל ישותה וליבה יוצאים לעניי עירה הנזקקים, במסגרת תפקידה הציבורי הבכיר, דואגת ומחבקת בעיסוקה את כל ילדי עירה. עובדה זו, ניצבת כאוקסימורון להתנכרותה במודע או שלא במודע לרחמה ולחוסר יכולתה ללדת את פרי אהבתה לדניאל. וכך הולכים עבותות אהבתם ומתנתקים זה מזה, עד אשר הם נוטשים את מיטתם הזוגית, כל אחד בחדרו, כל אחד בעיסוקו, כשני זרים החיים את חייהם במקביל.

לא בכדי, כך ניתן להבין, בחר אלי עמיר בשם ניצה. ניצה אשר בתחילה היא ניצת אהבתם, המשנה תבניתה לצינה האופפת את חייהם.

באחד מתאוריו הכה מדוייקים מפליא אלי עמיר בתהייה על מה שנשאר:

"מה פוגג את כל זה? השיגרה? מירוץ החיים? הלימודים התובעניים והעבודה השוחקת, הרדיפה הבלתי נלאית אחר תואר ומעמד? ואולי משהו אחר פעל שם, נסתר מן העין כמו תולעי העץ, אלא שלא הטינו לו אוזן, לא הפרענו לו במעשיו".

ההפרעות בקצב הלב המובילים את דניאל לאשפוז, מאלצים אותו לערוך חשבון נפש נוקב על חייו ולהביאו לתובנה כי עליו לשנותם.  תפקודו הלקוי של לבו,משמש למעשה, כמטאפורה להפרעות בקצב החיות של דניאל, קצב התשוקה, קצב החברות בין שני אנשים החולקים שנים רבות של זוגיות שהחלה כזוגיות מלבלבת ופורחת אך הולכת ודועכת ומאיימת ב"דום לב".

עם החלמתו ,יציאתו מהאשפוז הארוך בבית החולים והשהות בבית ההבראה, חוזר דניאל לביתו, תוך ידיעה ברורה כי אחת מהשתיים: ניסיון אחרון של לבו המשוקם, לשקם את זוגיותו עם ניצה, או עזיבתו אותה ומציאת האהבה הישנה שתחייה תשוקתו הכבויה. או כפי שמתאר זאת אלי עמיר, בכותבו כי לכל אחד שני לבבות: לב הבשר ולב הנשמה ולאחר הטיפול בלב הבשר, על דניאל לרפא את לב הנשמה.

הניסיון אינו צולח ומה שמסמל באופן פטאלי את קץ הנישואים הוא שיפוץ הבית מן המסד עד לטפחות על ידי ניצה, אשר לא מותירה בו זכר לכל זיכרון שנאגר בו, הן על ידי בעליו הישנים שאותם הכיר דניאל עוד מימיו עם אהבתו הפרועה לאביגיל והן לזכרונותיו הרבים שלו עוד מבית אבא ואמא.

דניאל, כמאהב חסר תקנה המאוהב באהבה, מצליח, לאחר שלושה עשורים, למצוא את אביגיל, אהבתו האמיתית היחידה, תוך אמירה שהיא מעין מורה דרך גם עבור הקוראים:

"..להתבונן בכל בחוכמה שלאחר מעשה, להכיר בטעויותיי ולצאת שוב לעולם בכל הניסיון שצברתי.אולי יהיו אז בחירותיי נכונות וחיי ישתנו. ידעתי שחיים אחרים נדרשים לי ובהם אדבר בשפת לב חדשה".

למרות הניסיון האחרון הנואש להצית את זיק האהבה הטובה והמשוגעת עם אביגיל, הוא מוצא כי הם אחרים, גם במראם, גם בהוויתם ועל אף שהקצוות עדיין בוערים, אנו מסיימים את קריאת הספר מבלי דעת האם הוצתה מחדש מדורת אהבתם או שימצא דניאל אהבה חדשה יחד עם עיסוקו והחיים החדשים שבנה.

הספר "מה שנשאר" הסב לי הנאה מרובה מעצם חדוות הקריאה ומהתובנות הרבות שבו והעלה בראשי משפט שכתבתי  אני באחת מהארותיי, משפט הנדמה שהוא כה הולם את הקונפליקט שבמציאת אהבה עם חיות פראית, עם תשוקה, עם חיבור משלים, המעצימה את הפחד מכאב אבידתה וממה שנשאר:

"כאב השלם על מציאת החתיכה החסרה גדול מכאב העדרה".