מבצע לאקסה

כבר מעל חודש שאני בכוננות, ישנה צמוד לכרטיס האשראי שלי. קרני תומר, פוד אקספלורר, הודיעה לי, איפשהו בתחילת יוני, שנרקמים יחסים עם ה- Marina Bay Sands, להלן, המרינה, ושמסתמנת עסקת חבילה לקפה ומאפה הגרסה הסינגפורית הלא מלוטשת – מרק לאקסה ונוניה (Nonya) דאמפלינגס. למשימה הסודית היא גייסה גם את ה', עו"ד בכל רמ"ח איבריה ואנתרופולוגית […]

בחורה עם מחשב נייד

כבר מעל חודש שאני בכוננות, ישנה צמוד לכרטיס האשראי שלי.
קרני תומר, פוד אקספלורר, הודיעה לי, איפשהו בתחילת יוני, שנרקמים יחסים עם ה- Marina Bay Sands, להלן, המרינה, ושמסתמנת עסקת חבילה לקפה ומאפה הגרסה הסינגפורית הלא מלוטשת – מרק לאקסה ונוניה (Nonya) דאמפלינגס.
למשימה הסודית היא גייסה גם את ה', עו"ד בכל רמ"ח איבריה ואנתרופולוגית בשעות הפנאי, שעמדה לעזוב את האי לטובת יבשת אחרת "קצת" יותר גדולה ואת ק', בעלת סוכנות נסיעות בוטיק לעתיד (ראו פרטים בסניף יסוד המעלה) וקמב"צית בחסד עליון.

למרות חשיבות המבצע, בתחילת יולי נסעה קרני ללוות את ילדיה בדרכם לבנגקוק ובמקום לחזור אל האי ולהשתתף בגורל אלו ששרדו עליו, היא בחרה לברוח עם הילדים, כמו שעשו סביה לפני מעל חצי עשור באירופה. אבל לא היה טעם להאשים אותה, שהרי זה מה שהיא מכירה מהבית, אז המשכנו להסתמס בוואטסאפ. הבטחתי לה להישאר קרובה והקפדתי להסתובב רק בקניונים עם קליטה, לא מתחת לקומת הקרקע שלהם, להימנע מחניונים תת קרקעיים ולשמור על שפיות למרות כמות המים שבלעתי עם הילדים בבריכה.
כמו כן הקפדתי לשלוח לה תמונות מעוררות קנאה מתאילנד, מכל רזורט ופיסת חוף בהם הייתי, על מנת שתדע היכן להשיג אותי, אם וכאשר יופעל הנכס הלאומי, או בשמו הצבאי – מבצע לאקסה, וגם כדי שתדע איזה שייק אני אוהבת כשנשב שתינו על החוף בתום המבצע.

המטבחון של המרינה אישר את העסקה די קרוב לתאריך היעד וקרני עלתה על המטוס הראשון לישראל, ונתקעה עוד לילה בבנגקוק, כשהיא נאלצת להתמודד עם תנאים מחפירים במלון "שנגרילה", השם הראשון שעלה לה בראש כשהודיעו לה מחברת התעופה שאין כרטיס לטיסה המקשרת של ביתה הגדולה. ככה זה כשיש לך מלאי מוגבל של זיכרון, את זורקת את השם הראשון שעולה לך בראש, במקרה הזה, זה עבד לטובתה של הנאשמת.

אחרי כל העיכובים נפגשנו לסיור לוקיישן מקדים בזירת הפשע – קטונג (Katong), אזור מגניב לגמרי שכף רגלי לא דרכה בו עד אז בשל העובדה ש"ספורה" לא הגיעו אליו. אבל האמת, מקום יפה, עם אוכל טוב וקניון שטרם ידע את כרטיס האשראי שלי. ואין כמו קניון בתולי בשביל להסיע אותי לחלקו השני של האי, הגובל במלזיה, בשעת לילה כשאני נוהגת ברכב מקרטע עם גיר רגיל.
ברחוב כבר חיכו לנו שני מדריכים מקומיים שגויסו בצו 8: מייזל או לייזל, בעל מראה של ניצול שואה מאלזי, עם חן של סבא טוביה וקתרין – גרסה חביבה של אורסולה, עם ידע כללי של אחראית תוכן בויקיפדיה וידע קולינארי של כותבת בחירה ב – ynet אוכל.
הרגשתי בטוחה מספיק לחזור ולבהות בחלונות הראווה על פניהם עברנו. אותי במילא לא גייסו בגלל כישורי הלוגיסטיקה שלי, הידע הכללי או הקולינארי שלי, אותי גייסו כי…..בכל זאת, הסבים שלנו היו באושוויץ יחד, זה לא משהו שעובר לך, אתה מרגיש חייב לבן אדם כל החיים, בטח במצב של סיור קולינארי ל – 50 איש….

ק' עבדה על כל הצד הלוגיסטי של הפרויקט מרגע שהגענו, מחלקת את הקבוצה לשתיים וקוצבת זמן בכל תחנת מזון. אני פטפטתי עם קתרין המדריכה וניסיתי להחליט איפה הכי בא לי לאכול אחרי שנסיים את החלק הצבאי של הערב.
אור ליום רביעי ה- 24/7, נערכו הכוחות בסטארבקס של קניון הבית שלנו, ה – Great World City, לסגירות אחרונות. אני שכשכתי בבריכה של ה- Tanjong Beach Bar עם הילדים שעמדו לסגור חודש וחצי של חופש. בכל זאת מידי פעם צריך להחליף אווירה של בריכה. אי אפשר כל הזמן בבריכה של הקונדו, זה לא בריא.
טבלאות נשלחו אלי לאייפון באדיבות ק', הקמב"צית. אבל בשל השמש היוקדת התקשתי לקרוא אותן, שלא לדבר על להבין וסימסתי לה בשארית כוחותי, שתסביר לי הכל על קפה נטול (ילדים) בקניון השווה בקטונג.
בשעה 19:00 על פראפה אצל ידידינו "מקס ברנר", הסבירה לי ק' את עיקרי התוכנית. ממני כמובן לא נדרש הרבה. ללוות את הקבוצה של קתרין, לדאוג שיהיה מספיק אוכל, שנעבור בזמן בין התחנות. שום כסף לא הופקד בידי….
קרני חוותה התקפים אפילפטיים קלים משעות הבוקר המוקדמות מלווים בעוויתות קלות ותחושת מחנק. לא משהו רציני, שלא מוכר לפסיכיאטריים המתמחים בהתקפות חרדה.ניסינו להרגיע אותה, אך לשווא.
ב – 19:30 היא דיווחה בקשר שהר הבית בידינו ושהמצגת שלה עברה בהצלחה. היא הוסיפה שלא רק שלא חששה, אלא אף הפתיעה את עצמה בדיאלקט השייקספירי שבו השתמשה, והיא עושה דרכה עם 50 סוכני המכירות מרחבי הגלובוס לעברינו.
קתרין ומייזל/לייזל כבר עמדו בדום מתוח, ק' חיכתה בתחנת הלאקסה ואני בעמדת הדאמפלינגס.
זוג צלמים חובבים הצטרף אלינו – ט', בנה של ק' בעל הנשמה הענקית וע', רווק זמני ומשועמם שלא יודע איך להעסיק את עצמו בעוד אשתו וילדיו שוהים בארץ.
התחלנו לעבור בין התחנות בעוד קרני מרחפת ביננו ומסבירה על התבלינים במנות, אופן ההכנה וההרכב של מה שיאכלו. הסבריה השתלבו והשלימו את אלה של המדריכים המקומיים שסיפרו על התהוות התרבות, המקומית והקבוצה ליקקה את האצבעות. בתחנת הלאקסה כבר היינו ממש רגועים והרשנו לעצמינו להתענג על לאקסה כמו שאלוהים התכוון בזמן שקרני עמדה על כיסא ונתנה הסבר קולינארי מלומד על משהו שמפאת כמות הצ'ילי במרק התקשיתי לשמוע. היא חברה לשולחנות, התערבבה בין הסוכנים, התבדחה ונעלמה על מנת להפעיל את קסמיה על הקבוצה האחרת. עצירה נוספת בדוכן להכנת רוטי פראטה (גרסה מקומית למלוואח שלנו) ואנחנו כבר מאיצים בקבוצה להתקדם לעבר דוכן הפירות האקזוטיים – התחנה האחרונה לערב הזה.
בתחנה כבר חיכה לנו ירקן מקומי שחתך במיומנות את פרי הדוריאן המקומי בעל הריח הנוראי, לונגן פוצח כמו גרעינים שחורים מול משחק כדורגל ונראה שרוחם של כולם טובה עליהם.

בתשע בערב עלו הסוכנים בחזרה לאוטובוסים, קרני נפרדה מהמדריכים המקומיים וכולנו נכנסנו להצטנן קצת במזגן של ה – 7/11 הקרוב.
כולם סיכמו שהמבצע הוכתר כהצלחה. קרני נשמה לרווחה ונזכרה שאמנם פוד אקספלורר, אבל היא לא אכלה כלום כבר מאתמול בלילה. היא לקחה לעצמה דיאט קולה, משקה משביע לכל הדעות האנורקסיות.
עלינו לרכבו של ע' הצלם המשועמם ועשינו את דרכינו הביתה כשאנחנו מסכמים את המבצע – כל אחד מהזווית שלו.
קרני התקשרה לביתה ודיווחה לה שהכל בסדר, אמא הצליחה ויהיה להם מה לאכול גם החודש.
ק' נעלה את חדר המלחמה וסוכם להיפגש בסטארבקס למחרת לסיכום ארוע מלא.

ביום שישי בבוקר הצעתי לקרני להצטרף אלי הפעם לסיור ב"ספורה" וביתר חנויות הקניון, סוג הסיורים שאני מעבירה, אך היא סרבה בשל סיור נוסף שעמד להתחיל. "חייבת לפרנס" אמרה לי. אחרי שניגבתי דמעה מחשש שתרד לי המסקרה, אמרתי לה שפרצוף של "מפרנס" אין לה ושתפסיק לבלבל את המוח.
איחלתי לחיילת בהצלחה בידיעה שזה רק הראשון מבין מבצעי לאקסה רבים שעוד יהיו לה פה על האי, והמשכתי בגפי לעבר השקיעה המלאכותית בקניון הקרוב לאזור מגוריי.

פז ארבל
אני פז, כבר לא בת 34, עברתי עם משפחתי לסינגפור בתחילת אוקטובר 2010 עד 2014 וב 7.3.18 יצאנו לרילוקיישן נוסף בהולנד (האג). מאז לא מפסיקה לכתוב על החוויות שלנו ועל החיים ב"גולה" המשתנה. לאחרונה למדתי את שיטת styling therapy באמצעותה התחלתי לשלב בין שתי האהבות הגדולות שלי - לטיפול ולסטיילינג ומאז אני קוראת מגזין "ווג" באותה גאווה בה אני קוראת את פרויד.