יום השואה- יום של חיים על פני המוות.

  אני כותבת על אוכל בדרך כלל- אוכל זה סם החיים  ולמעשה ללא מזון לא חיים.   אבל אני לא יכולה לשבת ולבשל  ביום כזה אבל לכתוב? כןןן ועוד איך   זהו יום השואה הבינלאומי   יום של כאב נורא   של זכרונות מבית בו אני דור שני לניצולי שואה   ושאמא שלי נותרה היחידה […]

 

אמא והסבים בשואה

אני כותבת על אוכל בדרך כלל- אוכל זה סם החיים  ולמעשה ללא מזון לא חיים.

 

אבל אני לא יכולה לשבת ולבשל  ביום כזה

אבל לכתוב? כןןן ועוד איך

 

זהו יום השואה הבינלאומי

 

יום של כאב נורא

 

של זכרונות מבית בו אני דור שני לניצולי שואה

 

ושאמא שלי נותרה היחידה שעוד יכולה לספר משהו כי סבתא שלי ז"ל נפטרה לפני כמה חודשים בגיל 99…

 

והיא היא זו שסיפרה וגילתה לנו מחייה הקשים בגיל צעיר

 

מאלמנות בגיל 26 עם ילד יתום בלי לדעת מה עושים.

 

עם חסך רגשי בלי לדעת איך מביעים אהבה לנכדים שלך שלא לדבר על הילד שלך שאפילו ללוויה שלו היא לא הגיעה ..

 

אבל עם זה אני – הנצר והניצחון על הרוע

 

אני החיים .

 

ועל זה כתבתי-

ואני -רק עניים של ילדה

שמביטות בכאב

במספר החרוט

על היד של סבא שלי האהוב

שנפטר ממחלה נדירה בגיל 48

לא ידוע …אולי ממה שחטף שם כתרופות כששבר את גבו בעבודות הכפיה …

ואני רק עניים שרואות

איך אבא שלי הגדול מזיל דמעה

בסתר

כשיום השואה מגיע

והוא מדליק נר שם

לזכר אביו שנהרג כפרטיזן ביום האחרון למלחמה

והוא ,אבא הלך להפרד ממנו בבית החולים ונותר יתום -ילד בן 6…

ואני רק עניים קטנות שנפערות

כשרואות תמונה של אמא התינוקת

בין הוריה כשטלאי צהוב על בגדיהם

תמימות מול מפלצת הרוע

ואני רק עניים של ילדה,

שרואה את סבתא שלה

מנקה בתיהם של עשירים

ומפרנסת בדוחק את סבא הנכה מעבודות כפיה בהן שבר את גבו , במיטתו

והוא בוש ועצוב על כך

כשחזרה עם משהו טעים עבורו עייפה ורצוצה…

אני – רק עניים קטנות

שספגו וראו הכל

ולא יכלו לספר

או לדבר…

אבל

מאז כבר גדלתי

והיום אני לא רק עניים

אני הקול

זה שמספר את סיפורם

את כאבם

את העצב

את חוסר האונים

את תפלצת הרוע בהתגלמותו

אני הקול

ואני גם הניצחון

מול המנוולים

כי אני החיים

ואני הנצר שנתן להם

נכדים ונינים

שיגדלו פה בארץ ישראל שלנו

בדיוק ככתוב בתורה

כעם סגולה .

אני!!! ואני כאן כדי להיות כאן.

 

 

leazohar-הבית הזוהר של לאהל'ה
כי אני בולגריה כי אני יפואית ברמ"ח איברי כי אני אוהבת את האוכל שיצרו הסבתות כי ישבתי ולמדתי מהסבתות שלי אחת יפואית ואחת ירושלמית אוכל אותנטי . כי אני אוהבת לנסות הכל מכל להריח ,לטעום וליצור יש מאין וממצרכים רגילים לשנות סדרי עולם . לכן הבלוג שלי קיים כדי לשתף אתכם בחלומותי ובישומם.