הבלוג של זאתי מהפרברים

זאתי מהפרברים

עומדת בפקקים, מסיעה לחוגים, פולה כינים, מטפחת הפרעת אכילה. מנסה לכתוב, מחפשת משמעות, מחפשת אהבה.

עדכונים:

פוסטים: 52

החל ממרץ 2013

בעוד חודשיים בדיוק, אמא שלי תהיה בת חמישים. ככה לפחות היא אמרה לרופאה שבדקה אותה במיון של בית חולים מאיר בכפר סבא. אם תשאלו את אמא שלי היא תתעקש שהיא באיכילוב בתל אביב.

בבוקר הזעיקו אותי מהעבודה. היא חיכתה ליד החדר של הרופא בבית אבות, ואמרה שהיא מחכה לבדיקת א.ק.ג. , מה שנכון. זה לא הפך את זה לפחות נכון, כשהיא אמרה את זה שלוש מאות פעם בלופ, אבל היה בזה משהו מטריד.

ההתדרדרות הנוכחית התחילה בשבת כשבאתי לבקר ומצאתי אותה שרועה על מיטתה מותשת וללא תחתונים. כשניסיתי להבין למה היא ככה, היא תפסה בשתי אצבעות בקמט עור נפול על מותניה ואמרה הנה תחתונים. השקיתי אותה קצת, קראתי לאחות שמדדה לחץ דם,  דיברנו עם הרופא. מתוך בליל המילים והברות הג’יבריש שהיא זרקה לחלל, יצא לה גם משפט שלם בקול בריא וכועס, את בטח חושבת שיש לי סטרוק!

קראתי לאחי, התלבטנו מה לעשות. הרופא המליץ לחכות, אולי עם התרופות והמים היא תתאושש.

בינתיים ראינו מעושרות בטלוויזיה. אמא על המיטה ואנחנו על הכסאות. אני ואחי מקשקשים ואמא תורמת שברי משפטים לא קשורים.

למי שפספסה, ב”מעושרות” הביאו השבוע יועצת לנימוסים. תוך כדי צפיה אחי שואל אותי, תגידי, איך קראו ליועצת המיתולוגית ההיא של פעם לנימוסים והליכות? לא הצלחתי להזכר ובאינסטינקטיביות שאלתי: אמא תגידי, איך קראו לכוהנת הגדולה לנימוסים והליכות? ובעודי מבטאת את המילים אני מלקה את עצמי, מפגרת שכחת עם מי יש לך עסק. אבל מסתבר שנפש האדם היא דבר מתעתע, והתשובה: חנה בבלי נאמרה מכיוון המיטה בקול צלול וחזק, כאילו כל הזמן הזה אנחנו מנהלים איתה שיחה קוהרנטית.

☻☻☻☻☻☻

אם יש משהו שאפשר להגיד על אמא זה שהיא אבירת ההומור. הרבה לפני שמומחים לסטרס אמרו שהוא מפוגג מצבים סטרסוגניים והרבה לפני שמומחי זוגיות והורות הכריזו שהוא כלי נפלא לליבון סיכסוכים. הומור שחור, היה דייר קבע אצלנו בבית.

אתמול במיון צחקתי הרבה.

את המשפט, “אוי אני מכירה אותך מהרצליה, למדת איתי”. אמא אמרה בערך למאתיים אנשים, כולל אחיות, עובדי רנטגן, וסניטרים בני עשרים שבאו מטירה או מאוקראינה. את מי שהיא לא הכירה מהרצליה היא זכרה מארגון הסגל בטכניון, שם היא עבדה עשרים שנה. בדרך כלל אלה היו גברים עם משקפיים.

אחרי שעות שבילינו במיון עלינו למחלקה פנימית ה’. במיטה לידה שכבה אישה שפנתה אליה ואמרה לה שהיא מוכרת לה מהרצליה. למרבה ההפתעה הסתבר שזאת אלמנתו של אורי צינמון שלמד עם אמא בכיתה.

חזרתי הביתה מותשת, סיפרתי לילדים את קורותיי, הם צחקו איתי ואמרו שככל שהסיטואציה יותר מצחיקה זה מקצין את העצב שבה.

עוד מהבלוג של זאתי מהפרברים

הודעה נמסרה למשפחה

ותתפלאי איך זה שהשמש ממשיכה לזרוח כל בוקר ובאוטו יגמר המצבר והווישר הימני ימשיך לחרוק ומה לעזאזל את אמורה לעשות עם כל הבגדים האלה שלו? שחלקם עוד שוכבים בסלסלה של הכביסה המלוכלכת ולא היה לך אומץ לכבס, כי הריח...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ארגז בירה גינס

חודשיים לפני שהצוללת עזבה את נמל פורטסמות, יורם ורן התערבו על תאריך ההפלגה המדויק. מכיוון שאת החניכה שלהם הם עשו בים הצפוני, היו להם מניירות של יורדי ים ותיקים. וככאלה,...

תצוגה מקדימה

מי תהיה אמא שלי?

במרחק שני שולחנות ממני יושבת מיכל. ממש לקראת סוף ההריון שלה היא באה איזה בוקר ואמרה שלאחותה גילו סרטן. משהו במעי. נתנו לה שנתיים. ממרחק שני שולחנות ממני, נחשפתי ליומן גסיסה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה