הבלוג של זאתי מהפרברים

זאתי מהפרברים

עומדת בפקקים, מסיעה לחוגים, פולה כינים, מטפחת הפרעת אכילה. מנסה לכתוב, מחפשת משמעות, מחפשת אהבה.

עדכונים:

פוסטים: 52

החל ממרץ 2013

מיום שאני זוכרת את עצמי אני פמיניסטית. לא סתם פמיניסטית אלא פמיניסטית עצבנית.

עצבנית על גברים שנצמדים אלי לציצי במונית שרות. עצבנית על גברים שמפליקים לי קטנה בישבן ואחר כך אומרים צוחקים איתך. עצבנית על מעצבי אופנה שמאלצים אותי למרוט את שערות המפשעה לפי קו ביקיני מופרך. עצבנית על גברים שמתבכיינים שגנבו להם זרע. עצבנית כי גלולות גורמות למצבי רוח וסרטן. עצבנית על זה שנשים עם נסיון מיני מתויגות כשרלילות. עצבנית מהפחד להאנס כשאני הולכת לבד. עצבנית מזה שכבוד המשפחה זאת עדיין סיבה לגיטימית לרצח. עצבנית מזה שחושבים שלפמיניסטיות אין חוש הומור. עצבנית מזה שחושבים שאני עצבנית כי לא קיבלתי זין אתמול בלילה. עצבנית מזה שמישהו באמת חושב, שאם הוא ייתן לי זין חזק וטוב, אפסיק להיות פמיניסטית.

בקיצור נהייתי קלישאה פמיניסטית.

עם השנים הפסקתי לקחת גלולות, הפסקתי להוריד שערות מהמפשעה, מצאתי פרטנרים שנדלקו מהקטע, נכנסתי להריון.

וככה בין בחילה להקאה למדתי מה רחם עושה ולמה נועדו השדיים. הבנתי שלהיות אישה זה עוד דברים חוץ מלהוריד שערות ברגליים ומלהרוויח פחות כסף.

זאת ממש הייתה תגלית בעיני שגברים ונשים זה לא אותה חיה. שיש לנו גוף אחר, מוח אחר, אברים שונים, יכולות שונות, איכויות שונות וצרכים שונים .(וזה יכול להיות נחמד אם בחברה מתוקנת יהיה לנו גם שוויון הזדמנויות).

ואז ילדתי.

האמהות, המתישה יש לומר, חיברה אותי לסבתות שלי, ולסבתות שלהן ולסבתות שלהן.  הרגשתי חוליה אחת מתוך שרשרת נשית של רחם-בתוך-רחם-בתוך-רחם שמסוגלת לברוא חיים. כמו בבושקה קטנה שיצאה מתוך בבושקה בינונית, שיצאה מתוך בבושקה גדולה. שושלת של בבושקות שתחילתה אי אז בשחר ההיסטוריה, והמשכה כאן, על הספסל בגינה, בהרצלייה הירוקה, עם עלי הכרוב שמרגיעים את הציצי הגדוש שלי.

הרגשתי אמא אדמה.

הבנתי, שכל השנים הדחקתי את  הקול הנשי שמבקש  לטפח, לתת, לחשוב על טובת האחר, להכיל, לשתף, להקשיב, לעבוד בצוות, לשרת את הזולת. חסמתי בגופי כל תכונה  שנחשבה נשית על פי הקריטריון הגברי הרווח.

ואז כמו לאסי, רציתי לשוב הביתה, לאוהל האדום. הלכתי למעגלי נשים מניקות בלה לצ’ה. השתתפתי בפסטיבלי שאקטי. תופפתי במעגלי ריפוי אינדיאניים. נסעתי עד מלטה להשתטח על קברי אלות.

כמעט ונהייתי קלישאה רוחנית, אבל לא.

גם  לא ויתרתי על חלום לעולם שוויוני. ובגלל זה אני משתדלת להתחבר ולעבוד עם נשים מהמון תחומים, כי פשוט נורא כייף לי להיות במעגל, לשתף פעולה, ולתת בלי לצפות לרווח מיידי. ואני באמת מאמינה שאם כולנו נחיה לפי הקוד הנשי הייחודי שלנו, ששואף להרמוניה ומקדש חיים יש סיכוי שניצור פה גן עדן. גם לגברים.

נ.ב.

ביוני הקרוב מתקיים פסטיבל שאקטי ה13 - שהוא סוג של גן עדן נשי לשלושה ימים.

עוד מהבלוג של זאתי מהפרברים

הודעה נמסרה למשפחה

ותתפלאי איך זה שהשמש ממשיכה לזרוח כל בוקר ובאוטו יגמר המצבר והווישר הימני ימשיך לחרוק ומה לעזאזל את אמורה לעשות עם כל הבגדים האלה שלו? שחלקם עוד שוכבים בסלסלה של הכביסה המלוכלכת ולא היה לך אומץ לכבס, כי הריח...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

ארגז בירה גינס

חודשיים לפני שהצוללת עזבה את נמל פורטסמות, יורם ורן התערבו על תאריך ההפלגה המדויק. מכיוון שאת החניכה שלהם הם עשו בים הצפוני, היו להם מניירות של יורדי ים ותיקים. וככאלה,...

תצוגה מקדימה

מי תהיה אמא שלי?

במרחק שני שולחנות ממני יושבת מיכל. ממש לקראת סוף ההריון שלה היא באה איזה בוקר ואמרה שלאחותה גילו סרטן. משהו במעי. נתנו לה שנתיים. ממרחק שני שולחנות ממני, נחשפתי ליומן גסיסה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה