הבלוג של אשה יוצרת קולנוע !!

zoharoryah

זוהר אוריה היא יוצרת קולנוע, חברתי אקטביסטי, על נושאים שמרתקים נשים, וגברים אכפתיים - בעיות בנושאי חברה ומגדר. שחקנית קולנוע וטלוויזיה בעברה, בין השאר בתפקיד ראשי בסרט "קרוב לבית". עובדת כתסריטאית, במאית, עורכת... +עוד

זוהר אוריה היא יוצרת קולנוע, חברתי אקטביסטי, על נושאים שמרתקים נשים, וגברים אכפתיים - בעיות בנושאי חברה ומגדר. שחקנית קולנוע וטלוויזיה בעברה, בין השאר בתפקיד ראשי בסרט "קרוב לבית". עובדת כתסריטאית, במאית, עורכת תסריטים ותוכן, עורכת ווידאו ומרצה לבימוי והדרכת שחקנים בביה"ס לקולנוע קמרה אובסקורה בת"א. כעת עובדת על הסרט "מריה שחורה" הסרט הראשון לקולנוע על אלימות ורצח במשפחה. בלוג זה הוא יומן מאחורי הקלעים המלווה את הסרט משלב גיוס הכספים ועד ליציאתו לאקרנים.

עדכונים:

פוסטים: 4

החל מאוקטובר 2013

אדי הוא ילד בן 7 ששומר על סוד גדול וכואב של אלימות במשפחה. עד שבשל אירוע חריג אדי מחליט להציל את אמו ואחותו הקטנה מידי אביו האלים. זו עלילת הסרט החברתי אקטיביסטי שאני יוצרת בימים אלה – וכדי שהוא יקרה – גם לכם יכול להיות חלק בסיפור: באותה הנשימה תוכלו לעזור כך לנשים וילדים שברחו אל מעון חרום וזקוקים לעזרה בשיקום. פה בלינק – http://www.mimoona.co.il/Projects/1227

האם ידעתם שמתחילת שנת 2013 נרצחו בישראל 24 נשים, ילדים וטף? האם אתם יודעים שברוב המקרים רשויות הרווחה ידעו שיש במשפחה סכנת נפשות? אך לא טיפלו כמו שצריך, שלפעמים המשטרה הייתה מעורבת הרבה לפני הרצח? שבחלק מהמקרים הוצאו אף צווי הרחקה לבעל מאשתו וילדיו? צווים שפג תוקפם 3 חודשים לאחר מכן, כמו במקרה הרצח האחרון. למרות כל האמור לעיל –עדיין נרצחו ילדים ונשים שביקשו עזרה מהרשויות.

לצערנו, חלק מהמקרים לא היו מדווחים לאיש, לא היו מוכרים לרשויות הרווחה ונשארו כסוד בין כתלי הבית, סוד משפחתי מפלצתי עליו הילדים נאלצים לשמור, מפחד מפני בגידה באביהם והשלכות בשל כך.

כזהו הסוד של גיבור הסרט שלי “מריה שחורהסרט הקולנוע הראשון שייעשה בארץ על אלימות ורצח במשפחה. הסרט מתואר מזווית ראייתו של אדי בן 7, ביומיום אדי נאלץ לשמור על הסוד, תוך שהוא מנסה להגן על אמו ואחותו הקטנה מאביו, זה אומר שבכל פעם שאבא שלו מתנפל על אמו, הוא נכנס ביניהם ומסב את תשומת הלב אליו – לפעמים הדבר גורם לילד לחטוף במקומה. לפעמים ההאם מתעשתת ומצליחה להעיף אותו מהטווח של בעלה, אביו –  ולחטוף במקום בנה. כך או כך. מישהו חייב לחטוף, העצבים של אבא חייבים להתפרק, מישהו חייב לשלם על תחושת הקורבנות שלו, אז הוא מקרבן.

האמת – אדי מעדיף לחטוף בעצמו, גם בגלל תחושת האשמה שנטועה בו וגם בגלל שזה כואב לא פחות לראות את אמא שרועה על הרצפה וחוטפת מאבא, את אבא “גומר” הולך. ואת אמא אוספת את עצמה מהרצפה, וחוזרת לשגרה, מנסה להתעשת כאילו שום דבר לא קרה.

אני לא יודעת אם מישהו גדול וחזק מכם הרביץ לכם פעם. מדובר בחוסר אונים שאין כדוגמאתו כשאדם מבוגר, ועוד ההורה שלך, ש”אמור” להגן עלייך – כמעט הורג אותך במכות. ילדים שסובלים מאלימות במשפחה חיים בפחד יומיומי ובמחשבה שכנראה משהו אצלהם לא בסדר, שזה מגיע להם, שהם אשמים, למרות שהם יודעים שלא. הם יודעים שהם לא אשמים, אבל הכאב, הוא לא רק פיסי, זה כאב נפשי. מישהו אונס אותך להרגיש כאב. הזעם של ההורה, הכעס, האשמה חודרים אליך לתודעה דרך הגוף עם כל מכה שהוא סופג. ותתפלאו – אבל רוב המכות האלה לא ישאירו סימנים פיסיים. אלא צלקות נפשיות “צלקות שבלב” הכרתי ילדים שההורה היה זורק עליהם דברים, חפצים, ובדיוק כמו שהוא היה יכול להשליך מאפרה על הילד, (זה אגב לא רק כואב, זה מפתיע כי זה קורה בבת אחת בהפתעה וזה משפיל וזה גורם לך להיות חסר אונים וקטן) ילדים מתארים השכלת חפצים עליהם בפתאומיות, באותה הנשימה בה הם נזכרים כיצד אבא זרק אותם – על הקיר, על השולחן (“השולחן פגע בי בראש.. כאילו השפיץ של השולחן.. אז בגלל השולחן כאב לי..לא בגלל אבא, אבא רק דחף אותי..)

אבא רק דחף אותי..

אם יש סימן, תתפלאו – אבל השכנים, מורים, גננות רואים אותו. לפעמים הם טועים לחשוב שבאמת הילד קיבל מכה מהשפיץ של השולחן. כי זה מה שהילד מספר. כי הרבה יותר מפחיד מאשר לחטוף מכות מאבא – זה להיחשב בוגד במשפחה, לבגוד באבא. להגיד את האמת. לא סתם מסתירים אותה. אבל כשאתה מסתיר סוד כזה גדול, אתה מסתיר את עצמך. אתה לומד להיות קורבן. אתה לומד לתעב את עצמך. אתה לומד גם לתעב את הסביבה שלך, לא לבטוח באף אחד. יש ילדים שלא מפחדים ממכות. המכות בלאו הכי יגיעו. הפחד נהייה מוכר. זה לא פחד מכאב פיסי. זה פחד מכאב נפשי שמתעצם כל יום. כל יום שאתה חוטף רק מוכיח את הפחד. כל יום שאתה לא חוטף – האו מתח בלתי נסבל עד שתחטוף.

אבל ברוב המקרים – אין סימנים פיסיים. רק ילד שכלוא בתוך עצמו. אז המורים, הגננות, השכנים – חושבים שזה ילד “מופנם”, מסוגר, לא נעים. לא חברותי. רובם לא יתאמצו לחדור את המעטה שלו במיוחד בכיתה של 40 תלמידים. עדיף להם להתייחס לילדים חברותיים, כאלה שקל לתקשר אותם. מבלי לשים לב, מבלי להבין, כשהם חושבים שהם מניחים לו – הם ממדרים אותו, משאירים אותו באובסקורנט מוחלט.“לא רואים, לא שומעים ולא אומרים דבר”

ילדים מאבדים אמון בעולם החיצוני. הם לא יכולים לבטוח באבא (המפחיד, שלפעמים מחבק וטוען שהוא אוהב ושניה אחר כך מחסל אותך)

הם לא יכולים לבטוח באמא – כי היא קטנה וחלשה כמוהם. ולא תמיד מצליחה להגן עליהם, או על עצמה. גם היא חיה בפחד. גם היא מקרינה אשמה. גם היא מסתירה את הסוד ומעודדת (גם אם לא בקול רם) להסתיר את הסוד.

הם לא יכולים לבטוח בסביבה – בשכנים ששומעים הכל וצועקים “שקט או שנתקשר למשטרה” – אבל לא מתקשרים כשאבא מנמיך את הקול. בגננות ובמורים שלא מתלהבים מהילדים המופנים האלה. שלא מושיטים עזרה.

כילד, כשאין לך אמון בעולם החיצוני – אתה בורח לעולם פנימי, לעולם הדמיון. זה בדיוק מה שאדי עושה בסרט. כך שהסרט בנוי מצד אחד מעולם מציאותי ריאליסטי וכואב של מציאות קשה ומצד שני מבועה של דמיון. פנטסיה נפלאה וילדותית עולם סטרילי בו אדי האו אביר גיבור ואחותו הקטנה שהוא שומר עליה היא “נסיכה” והאו מספר לה שוב ושוב את הסיפור הזה שהמציא כדי לשמור על השפיות של שניהם – “היו היו פעם בארץ רחוקה שני ילדים, אחד שקראו לו אדי והאו היה אביר גיבור, ואחת שקראו לה מריה והיא הייתה הנסיכה הכי יפה בעולם.. והם גרו בשדה של פרחים.. והיו להם כנפיים”

אדי בורח לעולם הדמיון - בועת שפיות שבקלות עלולה להתפוצץ

אבל במציאות אין פרחים ואין כנפיים. יש רק קופסא בתוכה הם כלואים. – קופסאת פנדורה. קופסא בתוך קופסא. סוד בתוך סוד.

יום אחד, עקב אירוע חריג – גיבור הסרט שלי אדי מבין שאיש לא יבוא להצלתם ומחליט שהוא לא מוכן יותר להיות קורבן ושיציל את אמו ואחיו בעצמו!!! איך אדי מתכנן להינצל? – לא אוכל לספר לכם, משום ש”מריה שחורה” הוא גם סרט חברתי מרגש, וגם סרט מתח.  ובסרטי מתח -  לא מגלים את הסוף..

כן אגלה לכם שהסרט כמו תיבת פנדורה שנפתחת אל אותו עולם חבוי, שכשאנו קוראים עליו בעיתונים כל פעם שילד נרצח איננו מבינים כיצד התרחש, למה היא לא קמה ולקחה את ילדיה וברחה אתם? איך אבא יכול להרוג? לזרוק את ילדיו מהגג? לתקוע בהם סכין? למה אף אחד לא עזר להם? אבל הסרט לא יוצא כנגד האבות המכים אגב, אלא מוגש מזווית ראייתו של הילד הכמהה אל אביו האהוב ממנו הוא חרד, ומנסה להבין “למה?”.

כדי להבין למה - בשלבי כתיבת התסריט –  פניתי למקלטים ולמעונות חרום לנשים מוכות וילדיהן. שם פגשתי את הנשים הנפלאות שמנהלות את המקלטים, את הילדים ואת הנשים שהחליטו באישון לילה, לברוח מבעלן עם פעוטות על הידיים, עם הבגדים שהיו עליהם, מפני שהן אינן מסוגלות למנוע אלימות, השפלות, אונס, הפחדות ואיומים מעצמן ומילדיהם – אלימות מאבא. פגשתי נשים רבות, שסיפרו לי על מסכת ייסורים שלמה שעברו, לא רק מול הבעל המכה ומשפחתו, לפעמים על ידי משפחתן, הורים שלא האמינו להן, או פחדו להתערב ולהגן על בתן ונכדיהם, שכנים שנידו אותם, מהפחד מפני הבעל, אך לא עזרו במקרי חירום ולצערנו גם מלשכת הרווחה – נשים רבות מתארות מסכת ייסורים של בירוקרטיה עם חוקים ארכאיים, שמכבידים על הצלתן ושיקומן. למשל בסיוע בשכר דירה כדי שהאישה תוכל לעזוב את הבית.. גם בבתי המשפט יושבים שופטים שכנראה לא תמיד מעוניינים למנוע את רצח הילדים או האישה הבאה. אני מנועה מלגולל את פירוט הסיפורים, בשל חיסיון ומשום שאיני עיתונאית – אלא יוצרת קולנוע.

לכן אני יוצרת את הסרט “מריה שחורה” -להאיר את הסיפורים שמעדיפים שיטואטאו מתחת לשטיח, לתת תקווה לנשים לקום וללכת, לגרום לציבור להתקשר למשטרה כשהם יודעים שיש אלימות אצל השכנים שלהם ולכולנו – לעשות מעשה טוב למען נשים וילדים במצוקה זו. אני מאמינה שקולנוע יכול לשנות את המציאות. לצורך העניין החלטתי שהסרט שאני יוצרת יהיה אקטיביסטי – כלומר יגרום לציבור – לכם-  לבצע פעולה בעולם. התכנון העתידי הוא שכשאתם תקנו כרטיס לסרט “מריה שחורה” בקולנוע, חלק מהכנסותיו יעברו ישירות לנשים וילדים נפגעי אלימות במשפחה שזקוקים לתמיכה כלכלית בשיקום (משום שלשכת הרווחה מעבירה אותן מכשולים רבים בלקבל עזרה בשיקום, שחלקן לא זוכות לוו כלל – זה המקום שלנו להיכנס לפעולה ולתת יד)

זה הלוגו של מעון החרום שהסרט "מריה שחורה" תורם לו

לכן כבר כעת אני יוצאת בניסוי שיצליח רק בזכותכם:

אני מגייסת כסף להפקת הסרט הזה באתר מימונה. מבקשת את עזרתכם ומציעה לכם להיות המשקיעים הראשונים בסרט “מריה שחורה”, כל מי שישקיע 40 ₪ ומעלה בהפקת הטריילר לסרט – יקבל ממני תשורות נאות בתמורה. חלק מכספכם עובר למעון חרום לנשים וילדים מוכות בצפון הארץ. מצווה כפולה

למה אני עושה את הטריילר לסרט לפני שצילמתי את הסרט כולו?

תהליך המיון בקרנות הקולנוע הישראלי לוקח שנה ומעלה. עד שמקבלים תשובה. מזה שלוש שנים שהלקטורים של קרנות הקולנוע, מעדיפים את התסריט של הסרט על פני רוב התסריטים. במילים מדוייקות יותר – התסריט של הסרט שלי עוקף כל שנה בין 200-400 תסריטים בערך שנשלחים לקרנות. הוא תמיד מגיע לשלב האחרון ביותר במיון התסריטים. שלב אליו מגיעים בממוצע 10 תסריטים כל שנה. בשלב הזה אני מקבלת מהקרן את “דברי הלקטורים” דף בו הם מסבירים מדוע העלו את התסריט שלי לפרזנטציה ומה הם אוהבים בו. (והם אוהבים אות הסרט ומוצאים אותו ראוי מכל הבחינות) לאחר הפרזנטציה אני מתבשרת לאחר כמה חודשים שבחרו סרט אחר, על פי רוב הם יעדיפו סרט של יוצר מוכר, אבי נשר למשל. (שאני מאוד אוהבת את סרטיו וגם הוא יצא ביוזמה שדומה למה שאני עושה ועל כך בהרחבה בהמשך) אבל – כך שוב אני צריכה לחכות לשנה הבאה….

אז החלטתי להתחכם ולזרז תהליכים – על ידי יצירת טריילר לסרט (פרומו) ולצלם במשך שלושה ימים חלקי סצנות חשובות בסרט החשוב הזה על אלימות ורצח ילדים ונשים במשפחה – בעזרת הטריילר שאני אצלם אני מתכוונת לאסוף את הכסף המלא הדרוש לי לעשיית הסרט, ממשקיעים פרטיים עשירים. מחברות כמו אוסם ושטראוס שיתנו חסויות, וכן – אני מאמינה שכשהקלטורים של הקרנות שדווקא מאוד אוהבים את הסרט הזה יראו את הטריילר שלו – הם פתאום יבחרו בו

כדי לעשות את הטריילר אני צריכה מעט כסף. 29,000 ש”ח. לכן החלטתי לפנות לציבור לספר לכם על הסרט ולבקש מכם עזרה. אתם יכולים לעזור לי בהשקעה בסרט ב-40 ש”ח ומעלה. דרך אתר מימונה. אני בתמורה נותנת לכן טובין ותשורות בגובה השקעתכם

המיוחד בגיוס כזה – כשכל אחד מכם שם רק 50 או 100 ש”ח – כולנו יחד מצליחים לאסוף את הכסף הדרוש להפקת הטריילר, בלי להיכנס למינוס.

יותר מיוחד – חלק מהכספים עוברים למעון חרום לנשים וילדים מוכים בצפון הארץ. פרטים על המון בלינק – http://www.mimoona.co.il/Projects/1227

כיצד הקולנוע יכול לשנות את המציאות – אבי נשר כבר הבין את זה , הוא הכריז, שחלק מההכנסות מהסרט החדש שלו “פלאות” הוא יעביר לצורך בניית קולנוע חדש בכרמיאל (נראה לי שזה כרמיאל) כי אין שם קולנוע..

אנחנו עושים אותו הדבר – אבל במקום לבנות קולנוע, אנחנו בהפקת הסרט “מריה שחורה” מחזקים שיקום של ילדים ונשים שברחו מבתים אלימים ומהרצח הבא במשפחה – כשאנו מעבירים את הכסף למעון חרום לנשים מוכות בצפון הארץ

חברה – עם יד על הלב, אני אצליח רק בזכותכם, נותרו לי רק 21 ימים לגייס את הכסף. אני כבר לא צריכה 29,000 – כי לשמחתי 34 אנשים כבר השקיעו. ביחד הם השקיעו 4,040 ש”ח עד לרגע זה. אם אתם רוצים שסרט חשוב כזה יגיע לקולנוע ויעזור בהכנסותיו לשיקום ילדים מוכים. זה הזמן שלכם לפעול ולהוכיח לי שהניסוי הצליח -http://www.mimoona.co.il/Projects/1227 זה הלינק בו תוכלו לעזור לי, לסרט ולמעון. תבורכו :)

הנה לינק לכתבה שכתבו אתמול על סרטי “מריה שחורה” – במוסף הקולנוע של “גלריה” עיתון “הארץ” – http://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/1.2134424

עוד מהבלוג של אשה יוצרת קולנוע !!

Thumbnail

סרט הקולנוע הראשון בארץ על רצח ילדים ונשים במשפחה - מבקש את עזרתכם

הידעתם ? אומרים שמתוך כל יוצרי הקולנוע בעולם 5 % אחוז בלבד הן נשים... (נקודה למחשבה) שמי זוהר אוריה. אני אישה ויוצרת קולנוע. עד כה יצרתי סרטים קצרים אבל כעת אני עולה מדרגה ויוצרת סרט קולנוע ארוך - סרט חדש לבתי הקולנוע ושמו...

Thumbnail

מחפשים את אדי – הילד שמנסה להציל את אמו מרצח במשפחה

אדי בן ה 7 רוצה להציל את אמו, ואחיו הקטנים מאביו המכה. זוהי עלילת סרטי הראשון לבתי הקולנוע "מריה שחורה". הסרט לקח חסות על מעון חרום לנשים מוכות בצפון הארץ - אתם מוזמנים לקחת חלק בשיקום נשים וילדים מוכים דרך השקעה בסרט ...

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...