הבלוג של זהרה לוין-מטפלת הוליסטית בשיטת מוח אחד

zohara3as1

שלום, שמי זהרה ואני מטפלת בשיטת מוח אחד. אני אימא לשלוש עלמות, אשתו של, גרה בבאר טוביה ומחוברת אל האדמה בגופי ונשמתי. אל תהליך העבודה שלנו אני מוזגת את אהבתי לאדם את ניסיון החיים והידע הרב שאספתי עם השנים. שיטת מוח אחד... +עוד

שלום, שמי זהרה ואני מטפלת בשיטת מוח אחד. אני אימא לשלוש עלמות, אשתו של, גרה בבאר טוביה ומחוברת אל האדמה בגופי ונשמתי. אל תהליך העבודה שלנו אני מוזגת את אהבתי לאדם את ניסיון החיים והידע הרב שאספתי עם השנים. שיטת מוח אחד רואה את האדם כישות הוליסטית הפועלת בסינרגיה של גוף נפש. בעזרת השיטה אני אלווה אתכם למקום בו תוכלו לממש את הפוטנציאל הטמון בכם, לשחרר את הדפוס שהגביל אותנו ולהחזיר לעצמנו את יכולת הבחירה ממקום מאוזן ולא שיפוטי. אם אתם נמצאים במקום של הלא - ביחד נצעד אל הכן, אל הרצוי לכם, אל המקום בו את/ה תנהל את חייך. ביחד נלמד לנוע מהמקום המצוי אל המקום הרצוי.

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מיולי 2016

02/06/2018

פרורי לחם

אדם הולך הביתה-סיפרו של -יורם עשת אלקלעי עמ’ 243 “כבר מקצה הרחוב אני מבחין באימי העומדת בשער כאילו לא משה משם מאז הייתי מגיע לחופשות מהצבא, “שמואל הם באו” היא קוראת כאשר אנחנו חונים מול הבית. שאאאלום קורא אבא כמו תמיד כשהיינו מגיעים לבקר, כאילו כלום לא קרה כאילו החיים נמשכים”…. גל של בכי מציף אותי ככה סתם זולגות להן הדמעות על לחיי וכאב עצום משתחרר כמו לבה רותחת המתאספת וממתינה מתחת לקרום דק של אדמה. גם אני רוצה עולה ביעבוע של כאב למה רק להם גועשת היורה הרותחת? גם לי מגיע בדיוק ככה רק בלי הפצעים, הכאב והמלחמה ואז בחיוך אומרת אני אבל זה בדיוק ככה תמיד זה ככה הכאב הפצעים והמלחמה איך שלא נהפוך את המילים ונבדוק מה קדם למה שלושתן מתאימות אחת לשנייה ואי אפשר להפרידן. בראשית הייתה מלחמה בין זיכרון לשכחה זכרנו ורצינו לשכוח רצינו לשכוח אך הזיכרון צף ועלה ולכן פרצה מלחמה בין השכחה לזיכרון התנגשות טיטנים זו גרמה לפצע מדמם ולכאב נוראי.

אתם מכירים מלחמה שהסתיימה עם טעם מתוק ועדין כמו וניל או קרמל? תמיד יש להן למלחמות ריח של דייסת קוואקר כזאת שלא סיימנו לאכול שלשום והיא עדין מחכה לנו במקרר ומעליה צלוחית לכסות שמה ריחות המקרר או פרורים שמה יתערבבו ויקלקלו את הטעם הנורא של הדייסה. כזאת הייתה סבתא שלי שחששה שמה דייסת הזהב שלה תתקלקל אחרי שלושה ימים וחס וחלילה פירור בשר יטמא את הדייסה הזאת שכבר התקשטה לה בכמה כתמים ירקרקים. סבתא הייתה עומדת כל בוקר בשער הצהוב או בלשונה “הפישפש ” PISHPASH ומחכה לעגלת הלחם של וקסלר. סבא כנראה עשה שער זה אך זמן לתקנו לא היה לו, היה תלוי השער על שני צירים חלודים שמסילות הברגים שימשו בעיקר ווילה מפוארת לנמלים. אפילו העכביש הבין כי אין סיכוי שצירים אלו ינועו ולכן הטיל ביצים בתוך סלסילת כורים זעירה. כשנותיה של סבתא היה שער זה וכמוה שכח גם הוא לשם מה נועד               האם עוצר הוא מפני מלחמה? או שער הוא לאורחים. אפילו הרוחות משטות בו ומלעיגות עליו: תחרוק, תחרוק, תחרוק קרח. עומדת היא בפתח ומרחוק שומעת היא את צהלת סוסתו של וקסלר ולאחריה נביחות הכלב או את הפעמון המצלצל בידה שקית הלחם העשויה מבד ובשנייה החזיקה את הפתקיות בצבע כתום או תכלת

כסף היה אב כל החטאים ובמיוחד אלו של השוויון אחדות ועבודה. אז בצעד זריז החליפו את השטרות בפתקאות שחולקו במזכירות (לא בטוח לברר זאת) חבילת הפתקאות המשופשפת והדהויה הייתה ארוזה בגומייה כחולה לא מהודקת מדי אחרת התקמטו להן השטרות פתקאות. מגיעה העגלה עוצרת הסוסה לקולו של וקסלר אוייסה, וסבתא בוחרת את הכיכר שנראה לה המשובח ביותר, אז עוד אפשר היה לגעת בכיכרות כאילו היו הם פירות ולבדוק של מי הקשה באמת קשה הכוונה הייתה של מי קרום הלחם ראוי למאכל. בחרה סבתא את הכיכר המצטיינת לאותו בוקר או אולי הוסיפה כמה שאלות או טרוניות בגין האיחור:” נו יענק’ל כבר נכנס הביתה” או ,למה שינית את מסלול החלוקה היום?” וקסלר העייף מכול התלונות ששמע הבוקר מצקצק בלשונו ,מוסיף דיו ,וקדימה למשפחת אלון ואחר כך צרניק.

 הלחם הטרי היה מונח בערמות בתוך ארגז לחם בעל שני מדפים ממתכת שעד היום תוהה אני כמה אבק הוא ספג במהלך סיבוב חלוקת הלחם לאורך רחובות הכפר. סבתא אספה את הלחם החם , שיכנס עוד מעט לארגז הלחם המונח על שולחן הפורמייקה במטבח שימתין בסבלנות לסבא שלי.

ארוחת הבוקר הייתה “בהמתנה” הכול הוכן לרגע שבו ,סבא יכנס לארוחת הבוקר וזאת רק לאחר שרחץ את פלג גופו העליון במים קרים, החליף חולצה ,והתיישב על הכיסא שגבו אל חלון חדר האוכל באופן המיוחד רק לו, קיפול רגל אחת (חצי ישיבה קרוס) ואמר: נו ריבקע? והיא המתרוצצת בין המטבח לשולחן ממלמלת משהו ביידיש אולי היא אמרה:” וואס שראייט? מניחה הלחם על השולחן ובסכין פורסת הפרוסות ומפזרת רסיסי פרורים המתפזרים לכל עבר . זוכרים שקודם בדקנו היטב כמה לחמים כדי לבחור את הטוב ביותר זה שיש לו “קשה”? הקשה של הלחם מדוד לפי הצליל וכמות הפרורים. רק נחתו הפירורים על השולחן התחלנו אנו להרטיב ברוק את אצבעותינו ולאסוף פרורי לחם .היה משהו בריח הפורץ ובפרורי הלחם הטרי שעד היום מוצאת עצמי ככה בלי משים, ממשיכה לאוספם ביושבי באיזו מסעדה מפוארת, הרגלי הילדות האלו לא מרפים לא איסוף הפרורים ולא עקירת עשבים בגינות ציבוריות בהיסח הדעת. יושבי השולחן לרגע אחד עצרו את הוויכוח הסוער בין מפא”י למפ”ם כדי לאסוף פרוסת לחם שהעיקר בה הוא הקשה בו אפשר לטבול במיץ הסלט ולחם מצטיין אף יכולת לטבול ארבע פעמים.

כאב לה לסבתא לזרוק אוכל ,לא יכלה היא להיפרד מאותם זיכרונות על מחסור ואולי רעב. כל פירור הייתה אוספת ומאכסנת אם לתרנגולות ואם לנו לבני הבית. המקרר מבחינתה היה מכונת זמן ,הוא עצר את זמן ההתיישנות וכל הנכנס בו קפא על שמריו, אלא מה ,השמרים לא ידעו זאת. נעו חייה של סבתא שלי בין דלת המקרר לשער הצהוב בו עמדה סבתא וחיכתה ללחם שיבוא .

עוד מהבלוג של זהרה לוין-מטפלת הוליסטית בשיטת מוח אחד

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 years

אין לי זמן-מכירים משפט זה?

אין לי זמן כמה פעמים אתם אומרים משפט זה? או שומעים משפט זה? כשאנו אומרים "אין לי זמן" אנחנו מתכוונים שיש לנו הרבה דברים לעשות במעט זמן או אולי ניהול הזמן שלנו לא יעיל. זהו אחד המשפטים המזהים שבזה הרגע נכנסה לפעולה מערכת...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

החופש הגדול /זהרה לוין-מטפלת במוח אחד

החופש הגדול /זהרה לוין-מטפלת במוח אחד המילה חופש מעלה בדמיוננו גלי ים, ספר טוב או טיול מאתגר להרים, מה קורה כשאנו משבצים בתוך המשוואה את הילדים שלנו? האם החופשה תהיה רק...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה