• >> זהר כוכבי והנחתום, 12/07/2010
• תגובה אחת
• 0

הבוקר התחיל בארוחת בוקר דגנית למדי בה הנחתום, בן זוגו ואני קשקשנו על הא ודא. כבר ידענו איזה לחם נאפה היום – לחם שיפון וחיטה, שניהם, לבקשתה של יופי, מקמח מלא.

על הנחתום עוברים כל מיני דברים, ומבחינת ענייני הלחם אני מרוויח מזה את העובדה שבאופן יחסי הוא מסכים לעבוד עם קמחים מלאים בקלות. אז בכל שבוע מתנהל משא ומתן חצי משועשע חצי רציני על אחוזי הקמח המלא בלחם שנאפה. ובעצם ברור שמעליית אחוזי הקמח המלא גם הוא מרוויח, רק שהוא לא יודה בזה כל כך מהר. בדברים אחרים כן, בזה לא. אגב, את המשפט האחרון חשבתי לעצמי כאשר הכנתי את המרכיבים על השיש, בזמן שהנחתום הכין לנו קפה. הספק האחרון שהיה לנחתום לגבי הקמח המלא, ספק שאני מטיל ספק בממשיותו, הוסר באלגנטיות באמצעות בן הזוג – אישיות מלאה בפני עצמה.

שמנו בקערת המיקסר את כל המרכיבים מלבד המלח והגרעינים וערבבנו כ-7 דקות (לאחר איחוד החומרים ניתן להעלות קצת את המהירות במיקסר). הוספנו את המלח והמשכנו ללוש במיקסר במשך 3 דקות נוספות, ואז הוספנו את גרעיני הדלעת (למי שעוקב אחרי הבלוג ברור כעת שהנחתום מאוד אוהב גרעיני דלעת) וערבבנו דקה נוספת. הבצק צריך להיות די דביק למגע. הנחתום העביר את הבצק לקערה מקומחת קלות עד להכפלת הנפח.

כאמור, הלכנו על קמח מלא לבקשתה של יופי. בזמן האחרון היא בעניין של אוכל בריא ומזין. אני מאוד בעד. בעדה, בעד אוכל בריא ובעד קמח מלא. אבל הבעיה העיקרית עם קמחים מלאים היא שהם לא ממושמעים, לא מתנהגים יפה כמו קמח לחם רגיל. אבל בסוף היום, כמו ילדים מופרעים במידה, ברגע שמצליחים להגיע אליהם מתברר שהם המעניינים יותר.

לאחר הכפלת הנפח הוצאנו את הבצק מהקערה, קיפלנו אותו מספר פעמים, כיסינו בניילון ובד והשארנו להכפלה נוספת בנפח. בסיום תהליך זה חילקנו את הבצק ל-2 חתיכות ונתנו להן לנוח כ-15 דקות כשהן מכוסות, ורק אז יצרנו את צורת הכיכרות. אפשר לצפות בגרעיני דלעת על ידי גלגול הכיכר בנייר מטבח רטוב ואז לגלול את הכיכר בצלחת עם גרעינים.

באופן אישי, אין לי בעיה עם הדחיסות הנפוצה של לחם מקמחים מלאים. לנחתום יש. עניין של טעם. זה לא שאי אפשר להתגבר על זה, אבל במקרים רבים הדבר מתבצע על ידי תוספות שונות שהנחתום ואני מעדיפים לוותר עליהן. מה שכן, אפשר לראות ברשימת הרכיבים שהוספנו גלוטן. תוספת הגלוטן חשובה משום שהיא מפצה על חלקי הסובין בקמח המלא, שמפריעים להיווצרות רשת הגלוטן בבצק.

כיסינו בבד מקומח ושוב השארנו את הכיכרות להכפיל את נפחם, והפעם הנחנו אותם על נייר אפייה מקומח בקמח תירס. לפני שמכניסים את הכיכרות לתנור כדאי מאוד לחרוץ אותם. כפי שאפשר לראות בתמונה, הנחתום ואני שכחנו לעשות את זה הפעם, אבל הלחם לא התבקע (כנראה משום שהבצק היה רטוב מאוד, אבל גם היה לנו מזל). יש להניח את הנייר עם הכיכרות על אבן שמוט שחוממה בתנור בחום של 250 מעלות כשעה. וכמו תמיד (או כמעט תמיד): שופכים בזהירות כוס מים רותחים לתבנית מתכת חמה בחלקו התחתון של התנור ליצירת אדים ומתיזים על דפנות התנור מים כל חצי דקה, שלוש פעמים. 5 דקות אחרי שהכנסנו את הכיכרות לתנור הוצאנו את התבנית עם המים, הנמכנו את החום ל-200 מעלות והשארנו את הכיכרות בתנור למשך 40 דקות (או, במקרים אחרים, עד שהטמפרטורה הפנימית שלהם תגיע ל-96 מעלות, ואפשר גם להוציאן בעת שנקישה על תחתית הכיכר תפיק צליל חלול). מקררים על רשת.

היה כיף להכין את הלחם הזה במיוחד בשביל יופי, והיה עוד יותר כיף שהיה לה טעים. טעים מאוד.

הרכיבים (2 כיכרות)

350 גרם קמח חיטה מלאה

350 גרם קמח שיפון מלא

116 גרם מחמצת (ראו כיצד להכין בפוסט "לחם שאור עם גרעיני דלעת". אפשר להמיר את המחמצת בקמח ומים ביחס של חצי-חצי)

64 גרם גלוטן

50 גרם שיבולת שועל

24 גרם שמרים יבשים אינסטנט

670 גרם מים

100 גרם גרעיני דלעת (אפשר לשמור חלק לציפוי)

18 גרם מלח

קמח תירס לקימוח נייר האפייה

• תוכן לא ראוי
• תגובה אחת
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות