סשן האפייה התקיים הפעם בערב. הגעתי אל הנחתום במזג האוויר הנעים שנחת על העיר לאחר הסערה. החתולים פתחו את הדלת מופתעים, התחכחו בי קלות וחזרו לספה להשלים שעות נמנום.
הנחתום ואני החלטנו על סוג הלחם שנאפה ומייד התחלנו במלאכה. שמנו את כל המרכיבים מלבד המלח בקערת המיקסר ולשנו כ-7 דקות. כמו תמיד, לאחר איחוד החומרים ניתן להעלות קצת את המהירות הלישה. הוספנו את המלח ולשנו עוד 3 דקות. הבצק צריך להיות קצת דביק למגע. העברנו את הבצק לקערה מקומחת קלות וכיסינו אותה בניילון נצמד והשארנו את הבצק לעבוד, כלומר להכפיל את נפחו.
לא טרחנו לנקות סביבנו; לקחנו את עצמנו ויצאנו מהבית לסיבוב בפארק. כל פעם אני מגלה מחדש עד כמה האוכלוסיה בצפון העיר שונה מזו שבדרומה. בכלל, לפי הפארק נראה שרובה מורכבת מנשים (שאוכלות לחם לייט) ופעוטות.
כשהבצק הכפיל את נפחו הוצאנו אותו מהקערה למשטח מקומח וחילקנו ל-2 חלקים שווים. השטחנו את הבצק לכדי אליפסה כשצדו התחתון חלק. קיפלנו אותו כמו מעטפה וסגרנו את הבצק תוך מתיחה (אבל מבלי לקרוע אותו). אחר כך גלגלנו את הכיכר תוך כדי מעיכה של הצדדים כדי לקבל צורת כיכר שקצותיה צרים יותר (את הקצוות יש לקפל פנימה ולהדק). הנחנו את הכיכרות על נייר אפייה מקומח בקמח תירס, כיסינו בניילון צמוד רפוי ומעל שמנו מגבת כדי שהניילון יכסה היטב את כל הבצק והוא לא יתייבש. שוב נתנו לכיכרות לתפוח עד שיכפילו את נפחם.
בינתיים, פתחנו יין וכל אחד מאיתנו לקח חתול וצפינו בסרט.
הנחנו את הנייר עם הכיכרות על אבן שמוט שחוממה בתנור כ-45 דקות בערך, בחום של 220 מעלות. שפכנו בזהירות כוס מים רותחים לתבנית מתכת חמה בחלקו התחתון של התנור ליצירת אדים. התזנו על דפנות התנור מים כל חצי דקה שלוש פעמים. 7 דקות אחרי שהכנסנו את הכיכרות לתנור הוצאנו את התבנית עם המים, הנמכנו את החום ל-190 מעלות והשארנו את הכיכרות כ-30 דקות נוספות עד שהטמפרטורה הפנימית שלהם הגיעה ל-96 מעלות (או עד שנקישה על תחתית הכיכר תפיק צליל חלול). עם סיום האפייה קררנו את הכיכרות על רשת.
הסרט הסתיים. גם בקבוק היין. חזרתי הביתה מאוחר. בבוקר התעוררתי לאיטי. יופי קמה לפני וכבר התמזגה עם המחשב. הסתכלתי קדימה: קאטו השתרע לי בין הרגליים ופרנק שכב לצידי בתנוחתו הגורית. הצלחתי להגיע לפרנק והכנסתי אותו מתחת לשמיכה. ככה המשכתי לנמנם עוד כמה דקות לצד גרגורים נעימים. ריח הקפה לא הותיר לי ברירה אלא לקדם את היום. שני החתולים ואני פסענו לעבר המטבח ואמרנו ליופי בוקר טוב. אחר כך הכנו ארוחת בוקר. הלחם היה טרי טרי.
450 גרם קמח חיטה מלאה
250 גרם קמח לחם
300 גרם מים קרים (מיליליטר, גרם, במים זה אותו הדבר)
180 גרם רוויון (לא מיליליטר, אלא גרם)
110 גרם דבש (אותו דבר)
36 גרם גלוטן
20 גרם שמרים יבשים
17 גרם מלח
לפי מתכון, בשינויים קלים, של סמדר זורע-ברמק מהספר "על הלחם לבדו" אני, חיית סבנטיז שכמוני, הגעתי לנחתום בהתקף אייטיז. על אף שהדבר לא נכפה עליו, לנחתום לא הייתה ברירה אלא להעביר סשן אפייה לרקע תומס דולבי, טירז פור פירז, ניו אורדר, סופט סל, אלביס קוסטלו ואחרים. חיפוש מהיר ביו-טיוב, ושוב אפשר לשמוע את I Scare
+עוד...(לפי מתכון של אלי אברהם, אופה ארטיזן ומרצה ב"בישולים") הרבה זמן שהנחתום ואני רוצים לאפות פוגאס זיתים. בשיטוטינו במרחבי האינטרנט "התברר" שמדובר בתשובה של פרובאנס לבאגט הפריזאי, או בתשובה הצרפתית לפוקאצ’ה האיטלקית. ואנחנו בסך הכל רצינו לדעת איך זה להכין אותו, ואיך הוא מרגיש בפה. אז ביררנו בעצמנו. ערב לפני אפיית הלחם הנחתום ערבב בקערה
+עוד...סשן האפיה התקיים הפעם אצלי. מצד הנחתום הסשן נפתח בחישוב כמויות, ומהצד שלי בהכנת המרכיבים השונים (ויש הרבה הפעם) על השיש. בעוד אנחנו עסוקים בכמויות ומרכיבים, נפתחה הדלת ויופי נכנסה עמוסה בכל מיני דברים, ובעיקר בסלטים מפורדיס. אז אחרי החיבוקים והנישוקים, שלקחו קצת זמן, פיטפטנו וכאלה. ואחר כך ערכנו שולחן ואכלנו ואכלנו ואכלנו. אחר כך
+עוד...(לפי מתכון מספרו של אורי שפט – "המדריך המלא לאפייה ביתית") לקראת ארוחה שבת מורחבת אצל הנחתום ובן זוגו, החלטנו לעשות משהו פאנקי (כלומר… יותר מהרגיל), לדוגמה, מקלות זיתים וגבינה – צירוף מילים טעים. כל כך. ראשית, כמעט לפני שמתחילים, יש לנקות את הזיתים היטב מחרצנים. רק אז לערבב אותם בקערה נפרדת עם השום, הגבינה
+עוד...בערב שלפני סשן אפיית הלחם הנחתום הכין את הבצק המקדים: הוא ניגש למטבח, התרכז, הכניס את כל החומרים של הבצק (המקדים) לקערה וערבב בכף. לסיום הוא כיסה את הקערה בניילון נצמד, ניקב בניילון מספר חורים קטנים והשאיר את הבצק בחוץ ל-12 (עד 16) שעות. אחר כך הוא הלך לישון וחזה את העתיד בחלומותיו הורודים. למחרת
+עוד...כאשר מכינים פיתות יש חשש קל מהקטע של הכיס. ייפתח או לא ייפתח? הנחתום ואני כבר הכנו פיתות בעבר הרחוק, ולכן ידענו שהן קלות להכנה, ובכל זאת, עניין הכיס עמד שם ברקע, כמו כיס אוויר בראש, וידענו שהוא יעלם רק ברגע שהן יתחילו להתנפח. כמו צניחה, רק כשהמצנח נפתח אתה באמת יכול להתחיל לנשום, כי
+עוד...הבוקר התחיל בארוחת בוקר דגנית למדי בה הנחתום, בן זוגו ואני קשקשנו על הא ודא. כבר ידענו איזה לחם נאפה היום – לחם שיפון וחיטה, שניהם, לבקשתה של יופי, מקמח מלא. על הנחתום עוברים כל מיני דברים, ומבחינת ענייני הלחם אני מרוויח מזה את העובדה שבאופן יחסי הוא מסכים לעבוד עם קמחים מלאים בקלות. אז
+עוד...הכנת הסטרטר הוצאנו את המחמצת מהמקרר שעה לפני הכנת הסטרטר והעברנו לקערה. הוספנו קמח ומים – אבל שימו לב להוסיף מים רק עד שניתן ללוש לכדי כדור קטן. לאחר מכן שימנו קלות קערה (בשמן קנולה) והכנסנו לתוכה את הסטרטר תוך כדי סיבובו כדי לצפותו בשמן. בשלב זה כיסינו בניילון נצמד והשארנו בטמפרטורת החדר בערך 4
+עוד...במקרים מסוימים צריך לדעת להפריד בין בריא לטעים. במקרה של באגט, ההתמסרות לטעים היא בריאה מאוד. לכן, כשהנחתום הציע שנכין באגטים, אפילו לא לחצתי שנכניס לעיסה קמח מלא. חוץ מזה, להתמסר זה נעים. הכנת הבאגט דורשת שני שלבים מקדימים: הכנת הבצק הישן (יום מראש) יש לערבב את החומרים (הרשימה למטה) במיקסר במשך 10 דקות, ולאחר
+עוד...החיים הם ריקוד בין מילוי אחר הוראות לפעולה בהתאם לתחושת בטן. לוקח זמן להבין את זה, אבל הסשן הזה, של לחמניות עם פולנטה וקשקבל, היה הזדמנות מצויינת להעמיק בתובנה הזאת. הנחתום ואני כבר מזמן מתכננים סשן כזה. מדמיינים לחמניות מעוגלות-אליפטיות, קומפקטיות, פריכות ולא דחוסות. והנה, הסשן הזה הגיע. וגם אני הגעתי. החתול השחור לבן התחכך
+עוד...המצב לא משהו. לא בארץ, לא בעולם. פרשת הולילנד, כלכלות נופלות באירופה, כתם נפט במפרץ מקסיקו. זה מעכב את האביב. קשה לעכל את הכל. עדיף לעכל לחם טעים, לנוח קצת, להניח את הראש בעדינות על פרוסה רכה – כל שכן שבזמן האחרון הנחתום החליט להקדיש תשומת לב רבה יותר ללחם שיפון, זה עם הקמח המוזר,
+עוד...ערב בריוש… האם מדובר בלחם או בעוגה, שאלתי את עצמי; מצד אחד זה מלא בחמאה וביצים, אבל מצד שני מדובר בקמח לחם. מצד שלישי, למי אכפת?! לנחתום. לא משום שהוא התחבט בשאלה, אלא משום שהוא אוהב לעשות לחם, ופתאום הוא הרגיש שפולשת לו עוגה מחופשת לתוך המיקסר (ולא בפורים). ולא שזה באמת היה צריך להפריע
+עוד...יום לפני שבאתי אל הנחתום דיברתי איתו על הלחם שנעשה והוא הציע שהפעם נלך על לחם עם בצל טרי, ושהוא יכין מראש את הבצק המקדים. מיד נזכרתי בערגה בלחמניה העגולה והשטוחה עם הבצל למעלה שהיו מוכרים במכולת כשהייתי ילד, אז ברור שהסכמתי. למחרת טיפסתי במדרגות בקלילות מחוייכת, מלא נכונות לעוד סשן אפייה. להפתעתי הרבה החתול
+עוד...