הבלוג של ענבל ברק קופטש

מנערת רוק בפוטנציה לאמא באימפוטנציה

בלוג על ילדים והורים שנשארו קצת ילדים. אני ענבל ברק קופטש אמא לשני בנים, מנחת הורים מוסמכת מכון אדלר. יוצרת הספר "אבות ובנות". בבקרים תסריטאית, בערבים מנחת קבוצות וסדנאות הורים עם חגית ובלילות ..מנגינות.

עדכונים:

פוסטים: 3

החל מדצמבר 2015

איזה אוויר הילדים שלכם נושמים?

27/01/2016

כביש הסרגל, אריק איינשטיין ברדיו שר על נערה ושמה רותי,  אני בת 6 יושבת מאחור באוטו של ההורים. שתיקה. ברמזור לידנו נעצרת סובארו מאובקת – הורים, שלושה ילדים, כלב, ציוד קמפינג, צעקות. שמחת חיים.  אני זוכרת את עצמי אוכלת קנאה. איך זה שבאוטו שלהם צועקים וצוחקים וחיים ואצלנו – שתיקה רועמת. מתוחה. לרגע התחשק לי לעבור לסובארו, להמשיך איתם אל הלא נודע.

עד היום, לא פעם שתיקות עושות לי רעש בראש. “תדבר! למה אתה לא מדבר?” אני קודחת. לא נותנת מנוחה. לא מפריע לי שהילדים צורחים, קופצים על הספות, משחקים סטנגה בסלון ,  העיקר שבבית שלי ירעישו. ישמחו. רק שהילדים שלי לא ירצו לעבור לאוטו אחר.

לדבר הזה שהיה שם באוטו קוראים אווירה משפחתית. קשה להגדיר אבל קל להרגיש.   כמו כריזמה. כשאתה רואה את זה אתה יודע. כשאתה נכנס לבית שמעולם לא היית בו קודם, ומבין מיד – אם זה בית של פתיחות או נוקשות, יצירתיות או עצירות, פחד או אומץ, שמחה או עצב.

עבור הילדים שלנו הבית הוא העולם בשנים הראשונות. הילד  מאמין שמה שקורה אצלו בבית קורה אצל כולם. מי לא זוכר את עצמו כילד נכנס לבית של חבר או חברה ונחשף למשהו שונה ממה שהוא מכיר בבית שלו. זה לא הנרות, ריח הרוגלעך או המוסיקה שברקע. זה האוויר שבבית, האוויר שהילדים נושמים וסופגים. המודל שאנחנו, כהורים, נותנים להם. זה איך אנחנו מתמודדים עם לחץ, עם משברים, עם כישלון, איך אנחנו מתקשרים, איך אנחנו מחצינים ומפנימים רגשות, איך אנחנו רבים וחשוב מזה – איך אנחנו משלימים.

רבים  מאתנו חוששים לשחזר את האווירה המשפחתית במשפחה ממנה באו. ולא פעם בוחרים בעיצוב על דרך השלילה – מי שאסרו עליו, מרשה הכל, מי שהלחיצו אותו, לא מצפה לדבר מילדיו. כאמא צעירה הרגשתי חשש שדברים משתחזרים אוטומטית, שהשתיקות יעברו בקופי פייסט למשפחתי החדשה. אותו חשש עורר בי רצון לקחת את החום, האהבה והמסירות שקיבלתי בבית ולייצר בבית החדש שלי משהו שמחובר לבית ממנו באתי אבל יחד עם זאת שונה.

קחו בחשבון – ילדים הם סייסמוגרף רגיש וחמוד. הם קולטים הכל. אווירה משפחתית זה לא אינסטגרם. אין מצב לזייף. אי אפשר לייצר אווירה משפחתית באופן מלאכותי, ורק בשביל הילד. כשאני מרגישה שטוב לי בבית שלי. שיש לי את המרחב והגבולות שנכונים לי, שאני מרגישה “בבית” בבית, יש לי את היכולת להקשיב באמת לעצמי ולילדים שלי, אני לא לפותה בתוך  זיכרון אלא יוצרת משהו משהו חדש-  את האווירה המשפחתית של המשפחה שלי .

תשאלו את עצמכם – אם הייתם פותחים את הדלת של הבית שלכם –   מה הייתם  מרגישים? שמחה? פתיחות? ביקורת? מתח?

איזו אווירה הייתה בבית שלכם כילדים? מה הבאתם מאותה אווירה לבית שלכם?  מה לא רציתם לקחת, ובכל זאת, הזדחל ונגרר אתכם? כמעט בלתי אפשרי להימנע מכאבי ילדות ישנים אבל החדשות הטובות הן שאנחנו אלה שיוצרים את האווירה המשפחתית, ולכן בידינו גם הכוח לשנות אותה לאווירה שאנחנו רוצים. לאווירה שנכונה לנו . כבר מחר. עוד היום.

ובמילותיו המופלאות של רודיארד קיפלינג :

אם ילד חי תחת ביקורת,  הוא לומד להאשים.

אם ילד חי בביטחון ,הוא לומד להאמין.

אם ילד חי באמת, הוא לומד צדק

אם ילד חי בידע, הוא לומד חכמה.

אם ילד חי בשותפות- הוא לומד להתחשב.

אם ילד חי בבושה, הוא לומד להרגיש אשם.

אם הוא חי בשמחה ואושר, הוא  ימצא אהבה ויופי

אם ילד חי בהרגשה שהוא רצוי, הוא ידע למצוא אהבה בעולם.

 

עוד מהבלוג של ענבל ברק קופטש

תצוגה מקדימה

איפה המשפחה ואיפה החזון

כתבתי כל מילה במחברת, הוא בהה בחלל, עצבני. באוטו הוא התפוצץ. "1800  שקל  בשביל שתגיד לי שכשיש קקה הולכים לשירותים?????"  הוא צרח.   "קקי", תיקנתי בשקט. "קקה, קקי, מעניין לי ת'תחת וחוץ מזה מה קבעת אחרי הצהרים טיפול דיאדי כשבבוקר יש...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

ברל'ה ברל'ה צא החוצה וטוס למקלחת

חורף 2014, הוא חוזר מהגן ומכריז "אמא אני תינוק שבלול". בכייף. למה לא. הוא זוחל בבית כמו שבלול, ואנחנו אבא שבלול ואמא שבלולה זורמים עם הילד, פיקאסו תאכל תחת עם התקופה הכחולה שלך, אנחנו בתקופת השבלולים. הילד מבטא את עצמו , זה חלק...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה