הבלוג של ענבל ברק קופטש

מנערת רוק בפוטנציה לאמא באימפוטנציה

בלוג על ילדים והורים שנשארו קצת ילדים. אני ענבל ברק קופטש אמא לשני בנים, מנחת הורים מוסמכת מכון אדלר. יוצרת הספר "אבות ובנות". בבקרים תסריטאית, בערבים מנחת קבוצות וסדנאות הורים עם חגית ובלילות ..מנגינות.

עדכונים:

פוסטים: 3

החל מדצמבר 2015

אני ישנה עם שבלולים, קמה עם שבלולים, רוקדת עם שבלולים אבל בשעה שבע בערב כשצריך ללכת למקלחת אני עצבנית כמו חשופית החורש אחרי שדרכו עליה.

11/01/2016

shutterstock_198331727

תמונה: Shutterstock

חורף 2014, הוא חוזר מהגן ומכריז “אמא אני תינוק שבלול”. בכייף. למה לא. הוא זוחל בבית כמו שבלול, ואנחנו אבא שבלול ואמא שבלולה זורמים עם הילד, פיקאסו תאכל תחת עם התקופה הכחולה שלך, אנחנו בתקופת השבלולים.

הילד מבטא את עצמו , זה חלק מההתפתחות שלו, אל תעשה מזה עניין זה יעבור מעצמו, לא עבר! שבוע, שבועיים , שלושה . הילד נכנס לדמות.

אני ישנה עם שבלולים, קמה עם שבלולים, רוקדת עם שבלולים אבל בשעה שבע בערב כשצריך ללכת למקלחת אני עצבנית כמו חשופית החורש אחרי שדרכו עליה.

“יאללה מתוק, בוא. הולכים למקלחת”, “לא רוצה!!”

“סגור את הטלוויזיה. זמן לאמבטיה”

“לא!”

“בוא שבלול. חייבים לשטוף את המחושים”, אני מנסה.

“לא רוצה!!!!”. אני כבר מריירת, צריכה לצאת עוד חצי שעה מהבית.

אמא שבלולה, הוא פתאום אומר, אני רוצה לרכב על הקונכייה שלך לאמבטיה. מבט לשעון, מבט למסדרון האינסופי לאמבטיה, ויכוח קצר בין האמא מהפנטזיות לבין ההיא שמתה לעוף מהבית, עניין של שניות ואני זוחלת מושפלת על ארבע, הוא על הקונכיה שלי זורח מאושר, אנחנו בדרך לאמבטיה אני דקה מפריצת דיסק הברכיים נקרעות לי ואז הדלת נפתחת. בעלי והבייביסיטר. הוא כבר ראה אותי במצבים מביכים מאלה, אבל איך אני מסבירה את זה לבייביסיטר ?

למה זה כל כך מסובך?   ילד. אמבטיה. שבע בערב. מה העניין?  למה השעה הזאת הופכת  לסיוט? תחנונים ,הפצרות, הבטחות לשוחד ומשם לאיומים ועצבים? למה, בשם כל השבלולים, למה?

אני מנסה לדמיין את עצמי יושבת רואה את עקיבא אהובי ב”שטיסל” או ישמור השם בוהה בקרדשיאנס , ואז מגיעה  משום מקום איזו אחת  עצבנית ומרוטה נעמדת  מול הטלוויזיה ומצווה עלי ללכת להתרחץ . סליחה??? תזכירי לי מי את וטוסי לי מהטלוויזיה. נראה לך שאת אומרת לי מה לעשות? מתי להתרחץ?

ילדים, בדיוק כמונו, רוצים להרגיש שסופרים אותם, שרואים אותם, שדעתם נחשבת. הם רוצים להרגיש משמעותיים. זה התנאי הבסיסי להורה שרוצה להשיג שיתוף פעולה.

כשאנחנו מודיעים שהגיע הזמן ומצווים על הילדים להיכנס לאמבטיה הסיכוי שישתפו איתנו פעולה אפסי. זה ממש לא מעניין אותם אם את צריכה לצאת עוד חצי שעה ולכן אותם תחנונים, הפצרות, הבטחות ועצבים שלא עזרו עד היום, לא יעזרו  הערב. וגם לא מחר.

ברגע שנבין שמטרת העל של השבלול הצווחני והעיקש היא  להרגיש שייך, מובן, מורגש ומשמעותי ולא לעשות לנו דווקא, נוכל להגיב באופן שישיג את המטרה שלנו. כרגע זו אמבטיה.

להכניע ילד בן 4 זו הרגשה לא נעימה לא לילד ולא להורה, אבל רק ההורה יכול לסיים את המלחמה ולצאת מהמאבק המיותר. בסופו של דבר, האמבטיה הזו היא רק סימפטום. הילד מרגיש שהוא חייב להפגין כוח כי יש מי שמצווה ויש מי שמוכנע. הוא לא מעוניין להיות בצד הזה. זה לא שהוא לא רוצה להתקלח. זו פשוט עוד חזית.

ובכל זאת, איך רוחצים שבלולים?

סדר יום קבוע. ברור לכל הצדדים שבשעה שבע או שש וחצי – אמבטיה. לפעמים, לצדדים הצעירים יותר זה לא בהכרח ברור, ולכן נתחיל במתן  התראה. חמוד, עוד עשר דקות הולכים לאמבטיה. חמוד, אחרי שהתכנית תסתיים, הולכים לאמבטיה. חמוד, אחרי החביתה – אמבטיה. לפעמים החמוד מחליט להיות פחות חמוד –  ואז נאמר לו בנחת, תוך שאנחנו מסתירים את הטיק העצבני בעין, “חמוד, אני מבינה שאתה לא רוצה ללכת לאמבטיה, אבל אצלנו בבית מתרחצים כל יום, כי חשוב לשמור על הניקיון”. בזאת, אנחנו מעבירים את המוקד מאיתנו – אותה יישות מפלצתית וחובבת היגיינה, למציאות ולחוקיה. זה חשוב. אנחנו רוצים שתתקלח בגלל שצריך להיות נקיים. לא בגלל שבא לנו להכריח אותך. לא מאמין? בבקשה – אתה בוחר – אמבטיה או מקלחת, ברווז או אקדח מים, עם אימא או עם אבא. מה שתחליט. אתה הקובע. רק אל תשכח לסבן מאחורי המחושים.

ולפעמים – ג’יהאד בסלון. זה קורה כשכבר הלכנו רחוק מדי. כשהמאבק על האמבטיה הוא מאבק כוח מתמשך שהפך לדפוס. כאן ההורה צריך לדעת גם לוותר. לא מתוך כניעה, אלא מתוך הבנה שלמאבק נחוצים שניים. ברגע שמישהו מוותר, לשני אין מול מי להיאבק. זה בסך הכל ערב אחד, אמבטיה אחת, לא יקרה כלום. נספוג בגבורה קצת חול במיטה אבל נרוויח את היחסים עם הילד.

ומחר, שבלול שלי, יום חדש.

 

ענבל ברק קופטש היא מנחת הורים מוסמכת מכון אדלר, מנחת סדנאות וקבוצות הורים בשיתוף עם חגית זהבי אהרון.

11895974_602587719882980_6996363917148271257_n

עוד מהבלוג של ענבל ברק קופטש

תצוגה מקדימה

איפה המשפחה ואיפה החזון

כתבתי כל מילה במחברת, הוא בהה בחלל, עצבני. באוטו הוא התפוצץ. "1800  שקל  בשביל שתגיד לי שכשיש קקה הולכים לשירותים?????"  הוא צרח.   "קקי", תיקנתי בשקט. "קקה, קקי, מעניין לי ת'תחת וחוץ מזה מה קבעת אחרי הצהרים טיפול דיאדי כשבבוקר יש...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

כנסו לאווירה

כביש הסרגל, אריק איינשטיין ברדיו שר על נערה ושמה רותי,  אני בת 6 יושבת מאחור באוטו של ההורים. שתיקה. ברמזור לידנו נעצרת סובארו מאובקת – הורים, שלושה ילדים, כלב, ציוד קמפינג, צעקות. שמחת חיים.  אני זוכרת את עצמי אוכלת קנאה....

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה