הבלוג של ענבל ברק קופטש

מנערת רוק בפוטנציה לאמא באימפוטנציה

בלוג על ילדים והורים שנשארו קצת ילדים. אני ענבל ברק קופטש אמא לשני בנים, מנחת הורים מוסמכת מכון אדלר. יוצרת הספר "אבות ובנות". בבקרים תסריטאית, בערבים מנחת קבוצות וסדנאות הורים עם חגית ובלילות ..מנגינות.

עדכונים:

פוסטים: 3

החל מדצמבר 2015

“הכי חשוב זה שתהיו עקביים, מסר אחד חד וברור” היא אמרה לנו ממעמקי הספה המדוגמת שלה “אתם יושבים מול הילד ואומרים לו “מתוק, כשיש קקי הולכים לשירותים”.

14/12/2015

כתבתי כל מילה במחברת, הוא בהה בחלל, עצבני. באוטו הוא התפוצץ.

“1800  שקל  בשביל שתגיד לי שכשיש קקה הולכים לשירותים?????”  הוא צרח.   ”קקי”, תיקנתי בשקט. “קקה, קקי, מעניין לי ת’תחת וחוץ מזה מה קבעת אחרי הצהרים טיפול דיאדי כשבבוקר יש יועצת קקה?”

“טיפול דיאדי זה כל שבוע, יועצת קקי זה סידרה של חמש פגישות חירום בגלל שהוא הפסיק לעשות קקי”  עניתי ” מה זה קשור אחד לשני?”

הוריד במצח  שלו התנפח  ”קשור שאני צריך גם לעבוד קצת. רק הנסיעות זה חצי יום. אין לי זמן לדבר שעתיים על קקה.”

“קקי. והקקי זה רק סימפטום, אתה לא מבין? זה גבולות! אין לך גבולות! ואתה לא עקבי”.

“אני לא עקבי ?!!! אני לא עקבי???? מתמרן כמו אידיוט  בין יועצת קקי בקרית אונו למטפלת דיאדית באלוני אבא??? אני לא עקבי???

איך, איך מנערת רוק בפוטנציה, הפכתי לאימא באימפוטנציה, כזו שלא סומכת על עצמה ומחפשת אישור לכל פעולה? פגישות חירום אצל יועצת קקי, הכנה לכיתה א’, סיבוב ב’ של ייעוץ שינה. מותשת כמו עכבר שמחפש פינה בחדר עגול. אימא  שלי ישנה כל יום בין שתיים לארבע, בזמן ששיחקתי גומי בדממה בסלון. ואבא שלי , מבט אחד היה מספיק  שאטוס לחדר. אבל אני פחדתי מהילדים שלי. פחדתי! פחדתי לסרס אותם, לדפוק אותם, להרוס להם את החיים.

סליחה, אבל מי יושב ליד ההגה של החיים שלי? אני, או חמש מאות  יועצות, מטפלות, מגשרות, מערסלות, תרפיסטיות, מאמנות, מרפאות בעיסוק, מאבחנות בפיסוק וקוראות בגלגל העין?

רגע, פוס , עוצרים. אני כבר עצרתי. שם בדיוק עצרתי. פרשתי מהמרוץ הבלתי אפשרי להיות אימא מושלמת.

הבנתי שלפני שאני מקשיבה לאנשים אחרים, כדאי לי להקשיב לעצמי. קלישאה, אני יודעת, אבל קלישאות הן נכונות, אתם יודעים.

אחרי הכל … מישהו מכיר את הילדים שלי יותר  טוב ממני? מישהו יודע טוב ממני מה נכון להם?

היום, כשאני יושבת מול הורים מבולבלים, אני קודם כל שואלת אותם – מה אתם רוצים? מתי בפעם האחרונה ישבתם יחד ושאלתם את עצמכם מה חשוב לכם? מה נכון לכם? איפה אתם רוצים לראות את הילדים שלכם עוד עשרים שנה? על איזה ערכים אתם  לא מוכנים לוותר? על מה אתם מוכנים להילחם כדי להשיג את המשפחה שלכם. לא המשפחה מאימג’ בנק שאתם מפנטזים להיות, אלא המשפחה שאתם באמת.

בעגה המקצועית קוראים לזה חזון הורי.

אסטרטגיה חינוכית שמאפשרת להורה המבולבל לבחור כיוון חשיבה אחד שמאפשר רצף ויציבות. היום לכל מכולת שכונתית יש חזון, אז איך את המפעל הכי חשוב בחיינו ננהל בלי חזון? בלי הסתכלות לטווח ארוך?  בלי לעצור רגע מהטירוף ולחשוב מה אנחנו רוצים להקנות לילדים שלנו, מה חשוב לנו שילמדו על עצמם, על החיים?

אם החזון שלנו לדוגמא הוא לגדל ילד שרגיש לאחרים, עלינו להתחיל  להקשיב לו, אם החזון שלנו  הוא  לגדל ילד עצמאי, שמכיר ביכולות שלו כדאי שלא נקפוץ בכל פעם שהוא נתקל בקושי ולא נמהר לפתור עבורו כל בעיה.

להיכנע לבכי ?

להרשות או לא להרשות?

כל שאלה  כזו אפשר לשים מול החזון והערכים  ולשאול את עצמנו האם התגובה שלנו מעבירה את המסר שחשוב לנו להעביר .

יורדי הים אומרים – “אם אתה לא יודע לאן אתה שט, אין אף רוח בעולם שתיקח אותך לשם”. הגיע הזמן לברר. הגיע הזמן לבחור כיוון. הרוח כבר תגיע.

ענבל ברק קופטש היא מנחת הורים מוסמכת מכון אדלר, מנחת סדנאות וקבוצות הורים בשיתוף עם חגית זהבי אהרון.

11895974_602587719882980_6996363917148271257_n

תמונת נושא: Shutterstock

עוד מהבלוג של ענבל ברק קופטש

תצוגה מקדימה

כנסו לאווירה

כביש הסרגל, אריק איינשטיין ברדיו שר על נערה ושמה רותי,  אני בת 6 יושבת מאחור באוטו של ההורים. שתיקה. ברמזור לידנו נעצרת סובארו מאובקת – הורים, שלושה ילדים, כלב, ציוד קמפינג, צעקות. שמחת חיים.  אני זוכרת את עצמי אוכלת קנאה....

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

ברל'ה ברל'ה צא החוצה וטוס למקלחת

חורף 2014, הוא חוזר מהגן ומכריז "אמא אני תינוק שבלול". בכייף. למה לא. הוא זוחל בבית כמו שבלול, ואנחנו אבא שבלול ואמא שבלולה זורמים עם הילד, פיקאסו תאכל תחת עם התקופה הכחולה שלך, אנחנו בתקופת השבלולים. הילד מבטא את עצמו , זה חלק...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה