הבלוג של צליל אובלס

צליל אובלס

אני סטודנט לתואר שני בפילוסופיה בירושלים, מתעתד להמשיך בלימודי הניצוח שעצרתי השנה ובנתיים מעביר ייעוץ פילוסופי, פרטני וקריאה פילוסופית ממוקדת בירושלים ובת"א. הייעוץ הפילוסופי החל בשנת 1981 כפרקטיקה על ידי הפילוסוף... +עוד

אני סטודנט לתואר שני בפילוסופיה בירושלים, מתעתד להמשיך בלימודי הניצוח שעצרתי השנה ובנתיים מעביר ייעוץ פילוסופי, פרטני וקריאה פילוסופית ממוקדת בירושלים ובת"א. הייעוץ הפילוסופי החל בשנת 1981 כפרקטיקה על ידי הפילוסוף הגרמני הולנדי גרד אשנבאך. זאת לאחר ההבנה כי הפילוסופיה צריכה להפוך למשהו פרקטי יותר מעבר להיותה תחום ידע השמור למוסדות האקדמיים בלבד. בעצם בכל מהלך ההסטוריה עד המהפכה המדעית היו הפילוסופים אחראים על כל תחומי הידע בדומה לאיך שאנו תופסים היום את ה "מדע". הם היו הוגים גם בפסיכולוגיה, גם בפיסיקה, מתמטיקה, כלכלה, פוליטיקה ואפילו באמנות ובמוסיקה (כמו לאונרדו דה וינ'צי, גליליי, שאביו היה מממציאי האופרה). ובעצם בכל תחום ידע אפשרי שהיה קיים אי פעם. אפשר אפילו לומר כי כל תחום ידע הקיים היום התפתח על ברכי הפילוסופיה. הייעוץ הפילוסופי הוא בגישה אנטי טיפולית, בו האדם הנועץ נעזר בתחומי הידע הרבים של הפילוסופיה על מנת לבנות את חייו, כפי שנעזרו בו אנשים בעבר לדוגמת המלכה השוודית כריסטינה שגרמה למותו של הפילוסוף דקארט שטבע את המשפט- "אני חושב משמע אני קיים", כשבקשה ממנו ללמד אותה פילוסופיה. דרך הפילוסופיה אפשר ללמוד רעיונות לגבי החברה, האדם, השלטון, הכלכלה ובעצם, כל תחום אפשרי. למתעניינים או לתיאום פגישה- 0504217390

עדכונים:

פוסטים: 5

החל מאוגוסט 2010

 

        

גם הומואים וגם נשים- שניהם מוסתרים, חלקם אלימים, חלקם כופים, וחלקם מותקפים…

מצעד הגאווה אליו הלכתי בשבוע שעבר, כהטרוסקסואל, מילא את ליבי גאווה, אבל גאווה מסוג אחר. זאת שממלאת אותי בהצפת רגשות כשאני מרגיש שקורים דברים נשגבים מסביבי.

הסיבה שבגללה אני מדגיש את היותי סטרייט אינה נובעת מפחד שיזהוני כהומו, חלילה, אלא מתוך כך שההזדהות שאני חש עם המגזר היא שונה וכך גם הזדהותי עם הנשים.

בהיותי סטודנט לפילוסופיה סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אני מוצא את עצמי שם לב תמיד  לדרך ההתנהגות של אנשים המושפעת מתפיסות עולם שונות, ואני עומד תמיד על ההשלכות הנובעות מכך, ואז מציק לחברה שלי על זה בבית.

בשבוע שעבר נתמלאתי גאווה מלראות אנשים עומדים על זכותם הדמוקרטית להיות מה שהם, לא להביע סתם עמדה, אלא להיות במלוא רמח אבריהם- מ-ה ש-ה-ם, וזה יפה בעיני.

במצעד הגאווה בירושלים מצאתי אנשים שדורשים שיהיה מקום בדמוקרטיה הישראלית גם להומואים, ולא רק לדתיים, לוחמי צה”ל וסטודנטים (שזה מעניין מאוד, שבצורה מסוימת האנשים הכי נפוצים בעירי, הם -לדעתי- אלה שנחשבים הכי רלוונטיים בתודעה הישראלית היום). ויפה עוד יותר היה לראות שעם ההומואים צעדו סטרייטים ועוד אנשים שאינם משתייכים לקהילה הלהטבק”ית וגם הם נתמלאו גאווה כמוני.

אז רציתי לכתוב כאן על ההבדל בין אינדיבידואליזם לאינדיבידואליזם ופמיניזם.

אני מודה שבד”כ אני קצת סולד ממצעד הגאווה בתל אביב והפעם לאחר הרהורים עמוקים הבנתי למה.

היום במדינתנו ואולי גם בעולם כולו אנשים מעט מבולבלים מעצם מעמד האינדיבידואל שלהם ולא מודעים להשלכותיו.

אבל אתחיל בהשוואה בין ההומואים לנשים, ואז להשלכות…

במקום מסוים התעקשות ההומואים על זכותם להיראות מזכירה את התעקשות הנשים ומתבטאת כל כך בהיר בין התפיסות הפילוסופיות שעליהן אני מהרהר.

את ההומואים מחביאים בשני דימויים פשוטים- 1. ארון 2 .למה אתה לא יכול לשמור את המיניות שלך בבית? וכשזה לא קורה- מרביצים להם. אני הייתי עד למקרה כזה בו קבוצה של -בערך עשרה גברים תקפה אישה בגלל שלט שנשאה ובגלל הכיוון של העצרת אליו היא הלכה. (ובמילה ‘תקפו’ אני מתכוון למכות). המכות הללו הן המכה של -”אם תרים את הראש -תחטוף, אז כדאי שתוריד”. וכך קורה גם לנשים.

בניגוד להומואים, נשים אי-אפשר להחביא פיזית, כי זה מעט בעייתי לשנות את מצבן הפיזי כנקבות (למרות שיש כיסויי ראש ובגדים שמסתירים שדיים ובמקרה מעט יותר גרוע- כורתים להם איזה איבר) אז כן, איפה שהיום אי-אפשר יותר להסתיר פיזית, הנשים מוסתרות בצורה מתוחכמת יותר- הן מרוויחות פחות ונתונות לשליטת הבעל, כי בעל המאה הוא בעל הדעה. ומי מהן שכן מרוויחה טיפה יותר או חיה בצורה עצמאית, היא “מדוכאת”, “מסכנה”, “כלבה” מאיימת…

וכאן יגידו לי, נו, טוב, בנאלי, אמרו כבר. ואז מגיעה ההבנה החדשה לדעתי.

הבועה התל אביבית- הבועה הניטשאנית, והטעות הירושלמית.

גם ההומואים וגם הפמיניסטיות עושים היום טעות “שיווקית” מרה. אנחנו בעידן הפוסט מודרני והכל מותר, אבל זה משפיע על התודעה, וגם קצת מעוור אותנו.

היום בתל אביב אנשים מרגישים שהם מנצחים, מותר הכל, והאינדיבידום חוגג. הומואים הולכים במצעד בגאוות ניצחון, כבר לא בגאוות זכויות, וכך גם הרווקות התל אביביות, והזיונים בשירותים. כל אחד מרגיש עולם ומלואו, ושוכח שהוא לא ניצח כל עוד הממשלה שבכל זאת מנהלת את חייו נמצאת בעיר הקודש, עיר הערבים, הסטודנטים, החרדים, הדתיים, וכו’. (ויכול להיות שהדימויים שלי לא הכי מדוייקים אבל זה, כמו שאומרים- לשם המחשה בלבד).

ואז יום אחד מגיעה לרווקות תזכורת בני סלע ולהומואים פיגוע בברנוער- “שונאים אותנו!” אלימות גברית עודנה קיימת… אונס, רצח.

אז מה בעצם אני בא להגיד כאן?

דבר ראשון, שכשאנחנו רוצים לדרוש זכויות אדם צריך לדרוש אותן בכל מקום ולכל אחד ולא רק בתל אביב, ראו את ההוויה הירושלמית…

ולא לשכוח שהתפיסה של ניטשה של העלאדם, זה שיוצר, זה שכל האמצעים בשבילו כשרים כדי להנחיל את עצמו בעולם- מתבלבלת לנו עם ג’ון סטיוארט מיל (שהוא גם הפמיניסט הראשון, (“שעבוד האישה”, מומלץ), שאמר שיש סכנה בכפיית עריצות הרוב על היחיד ומניעת סיפוק החשיבה האינדיבידואלית כי במצב כזה תתקע המדינה (אמממ מישהו אמר איראן?).

אז קצת סדר בדברים, וקצת דיוק בפעולות ובמעשים. להצדיק את זכותי- כן, אבל לא לכפות אותה על כולם ולא כל הזמן לנצח. מצעד הגאווה בתל אביב קיבל מזמן ריח של ‘בוא נשליט פה את סדר ההומואים בעיר’, או סדר הניו אייג’, וזו כפייה. וגם אישה שמשחקת ברגשות גברים עדינים, כי היא נעלבה פעם מאיזה גבר ולא יכולה לקחת אחריות על עצמה, כופה את כוחה על כולם. אז בקיצר, בואו נהיה יותר צנועים ויותר מקבלים כדי שמאבקים צודקים ישארו צודקים. כי בכל זאת המצעד השנתי (ואני מרשה לעצמי להכליל אותו למיעוטים מגדריים אחרים) היה יפה, מעודן, מכובד ודמוקרטי לחלוטין, הוא לא כפה תרבות מינית על שאר מדינת ישראל, שעם כל הכבוד, גם זה לא לגיטימי (ושוב נשים, ראו הכללה אליכן).

וכן- כשעושים את העבודה שלא כמו שצריך, ולא לפי ההוגנות הפילוסופית בצורה טהורה- חוטפים! ואפילו בצדק!

ולמי שיאשים אותי בשנאה להומואים או לנשים, אני אסביר את הפואנטה בתמצותה, אני לא שונא או אוהב נשים, גברים או להטבק”ים. אני פשוט אוהב ומכבד בני אדם כהיותם, ומשתדל להצטנע ולא לכפות את עצמי עליהם. השתדלו גם אתם. כי במצב בו אנו ניתפסים ניטשאנים הזכות שלנו לצדק חברתי קצת מתטשטשת (וכנ”ל גם לשמאלנים,ימניים, דתיים וחילונים).

עוד מהבלוג של צליל אובלס

תצוגה מקדימה

על חוסר האפשרות להטיל ספק באהבה בכל מציאות בה האדם יכול להכיר.

  לאחר הרבה מחשבות על מה יש ומה אין, ובמה אפשר להטיל ספק, הגעתי למסקנה מעניינת מאוד מבחינה פילוסופית- לא משנה מה, כל עוד האדם קיים, קיימת איתו האהבה. זה מזכיר לי משפט שחבר כתב על...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

להחליף את התת מודע ב"לוגיקה פנימית"

רוצה לכתוב הפעם "מהבטן" או איך שאני רואה את זה בצורה מוגדרת כ"מניפת האסוציאציות" שלי האישית. הרבה סטודנטים לומדים במהלך התואר הראשון שלהם על המושג פרדיגמה, או נקודת המבט על...

תצוגה מקדימה

על מילים ורגשות

מהותו של הייעוץ הפילוסופי היא בחינת מצבי חיים אצל הנועץ באמצעות חקירה פילוסופית עמוקה של תפיסת עולמו דרך כתבים פילוסופיים שונים. אבל למה בעצם לטעון שאפשר לייעץ לאדם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה