הבלוג של ציפי ש

הבלוג של ציפי ש

העיתונאית ציפי שוחט, בוגרת אוניברסיטת תל אביב במגמות תאטרון קולנוע וטלוויזיה. כתבה בידיעות אחרונות וב-22 השנים האחרונות בעיתון הארץ. בימים אלה שוקדת על כתיבת מחזה, מונודרמה, וספר על הנשים השקופות.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מאוקטובר 2015

 

מישהו שכח לשאול את השאלות הנכונות – ציפי שוחט

הביצה התיאטרונית סוערת. באחרונה התפרסמו כתבות המציבות על המוקד את הבימאי והמחזאי, מיקי גורביץ’, שהוא גם  המנהל האמנותי של החאן. מה לא נטען שם? שהוא מקיים מפגשים אישיים עם שחקנים ותלמידים תוך כדי נגיעות בגופם, שהמפגשים הללו מתקיימים, בחלקם, בביתו הפרטי של גורביץ’ בשעות לילה מאוחרות,  ושאפילו הוגשו שלוש תלונות לממונה על הטיפול בהטרדות מיניות בבית הספר למשחק שבו מכהן גורביץ כמורה.

אם לא די בכך, כללו הכתבות גם ניתוח אופי של גורביץ’ שתיאר אותו כאיש מטיל מורא ש”דאג ליצור לעצמו תדמית של איש קשוח וקצת מסתורי. בדרך הלימוד והדיבור הוא גרם לנו לנו להעריץ להעריץ אותו הערצה עיוורת” (הארץ, גרליה, 21 באפריל).

באופן מוזר, בכל הררי המילים שפורסמו, אף אחד ואף לא אחת הזדהו בשמם.  ולא פחות מוזר, אין אזכור כלשהו, אפילו לא ברמז, מדוע התפוצצה הפרשה הזו דווקא עכשיו? דווקא כעת?

ושאלת השאלות, שלא נשאלה, וזה באמת  תמוה למדי,  מה עלה בגורל כל המתלוננים עלומי השם האלה – האם הפגישות האישיות עם גורביץ’ הועילו להם והם קודמו בקריירה, או שמא ההפך, הם נותרו מאחור, אולי מתוסכלים?

כל הפרשה הזו עוררה אצלי הרבה מאוד תהיות – גם על התיאטרון וגם על העיתונות.

כמי שסיקרה במשך שלושה עשורים את התרבות הישראלית בכלל ואת התיאטרון הישראלי בפרט, אני יכולה להעיד שמדובר בשדה ייצרי מאוד. במיוחד התיאטרון מהווה מקום של יצרים – של קנאות, ושנאות, ומאוויים ותסכולים. כבר מימי לימודי התיאטרון שלי באוניברסיטת תל אביב פגשתי סטודנטים למשחק שכל אחד היה נחוש ובטוח שהוא לפחות לורנס אוליבייה ובהתאם לכך גם התנהג. בפועל, אף לא אחד מכל המחזור שלי הופיע על בימת התיאטרון בארץ. הפער בין הרצון למימושו הוא אדיר, ולעתים בלתי ניתן לגישור. זהו שדה קשה, עמוס מהמורות, לשחקנים, מחזאים, בימאים ומנהלים.

מיקי גורביץ’ הוא גם בימאי ומחזאי, וגם מורה ומנהל אמנותי, ובתור שכזה מהווה מטרה מאוד נוחה וממוקדת לביקורת מכל סוג שהוא.  אני מניחה שרבים נפגעו ממנו על שלא קיבלו תפקיד כזה או אחד, שלדעתם הגיע להם.

אני מכירה את גורביץ’מאז שהתחלתי לסקר את התיאטרון בארץ  והערכתי אליו רבה. אנחנו לא חברים.

גורביץ’ מתייחס ברצינו תהומית לעבודתו. שיטת עבודתו שכללה מפגשים אישיים הייתה ידועה כל השנים והוא עצמו אינו מתכחש אליה.  ההפך, הוא אמר ואף כתב שזו דרכו לחקור את התיאטרון. האינטימיות, לדבריו, היא חיונית לעבודת התיאטרון, כדי לעודד שחקנים להעז ולחוות (גלריה 17 באפריל).

האם זו שיטה טובה או פסולה? אינני רוצה לקבוע. אבל אני מרימה גבה נוכח העיתוי שבה התפוצצה הפרשה הזו. נכון, יש שיגידו שכיום ההתייחסות לגוף, להטרדות, לניצול מרות אינה כבעבר ואנשים מעזים יותר, רוצים לסגור מעגל, לדבר על דברים מעיקים, ושפרשיות כאלה מתפוצצות בכל זמן נתון.

אני רוצה להעלות אפשרות נוספת לפיה כל הסערה הזו החלה לרקום עור וגידים  בשעה שהחל להתנהל משא ומתן על הארכת החוזה של גורביץ’ כמנהל האמנותי של החאן, וזאת על רקע מתנגדים שיש לו בתיאטרון.

או: האם יש מישהו שחולל את הסערה דווקא כעת מתוך מניעים אישיים? הנה, הצעה לתחקיר נוסף שאולי ישפוך אור אחר.

כבר בתחילת דרכי כעיתונאית אמר לי מנהל תיאטרון גדול ששחקנים בלתי מרוצים הם מאוד מסוכנים וקשה לסמוך עליהם. מניסיוני למדתי שהוא צדק. זה לא אומר שהמתלוננים בכתבות נגד גורביץ’ הם שחקנים בלתי מרוצים ולכן גם מסוכנים, אבל לפחות זו אפשרות! אין בפרסומים הרבים שהיו עד כה רמז לכך.

גם הניסיון לתאר פגישות ליליות בין הבימאי לשחקן או לתלמיד, תוך רמיזות לדברים אסורים שנעשו שם, הוא מגוחך, כי הרי אין מדובר בפקידים שדופקים שעון עבודה. בתיאטרון ובבתי ספר למשחק עובדים בלילות, מופיעים בלילות, עושים חזרות בלילות. התיאטרון הוא שדה אחר ושונה מכל שדה אחר, שבו שעות הלילה הן שעות עבודה. וכן, האינטימיות כן נחוצה לעבודת התיאטרון.

גם על זה לא דובר בכתבות עמוסות המילים שתיארו בעיקר את מלחמת הטובים ברעים וליתר דיוק מלחמת הטובים באיש רע אחד, גורביץ’.

אין זה אומר שהכול היה כשורה בפגישות האישיות האלה, אבל לפחות זו אפשרות.

כעיתונאית  הייתי מציעה הן לכתב והן לעורך שלו, לא למהר כל כך לקטוף את תפוח הרייטינג, כי לפעמים התפוח הזה רקוב.  ונכון, יש דדליין וצריך למהר ואין זמן, אבל מותר וצריך להטיל ספק גם במניעים של המתלוננים נטולי השם ולפחות לשאול את השאלות המתבקשות.  לצערי, זה לא קרה.

ציפי שוחט

 

 

 

 

.

 

עוד מהבלוג של ציפי ש

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 years

באבא ג'ון - המבקרים טעו והטעו

  מבקרי הקולנוע טעו והטעו, שלא לומר פישלו,  בכל הקשור לסרט הישראלי החדש באבא ג'ון. הסרט שנבחר לסרט הטוב ביותר השנה בפרסי אופיר נקטל ברגל גסה ועט קלה על ידי חלק ניכר ממבקרי הקולנוע. מה לא כתבו עליו, שהוא חסר עומק, בעל...

תגובות

פורסם לפני 4 years

מפגש בין שוביניסט לסוררת - ציפי שוחט

מפגש בין גבר שוביניסט לאישה סוררת - ציפי שוחט צריך מידה רבה של אומץ כדי להציג כיום מחזה שעוסק בנושא כל-כך לא פוליטקלי-קורקט: דיכוי האישה. הקומדיה השייקספיית, אילוף הסוררת, ששמה כבר מעיד על תוכנה, עוסקת בדיוק בזה. את...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה