ביקורת

בחורה עם מחשב נייד

יעלי רהב-סיון ביקורת

 

פעם לא הכרתי דרך אחרת להגיב למציאות הסובבת אותי מלבד ביקורת.

הביקורת הייתה כל כך עמוק בתוכי שכלל לא הבחנתי בה. היא פשוט שלטה במחשבותי ובמוצא פי ולא הבחנתי בכיווץ שהיא מייצרת הן אצלי והן אצל המאזינים, שחלקם אימצו אותה אל ליבם, כיון שגם הם לא ידעו אחרת, וחלק אחר תפס מרחק..

היום אני אלרגית לביקורת. גם כשהיא מתפלקת לי (בכל זאת גדלתי בבית פולני:) ) אני חשה בכיוון ועוצרת..

כשמישהו מבקר אותי אני לא משתפת פעולה כבעבר. כאקט של הגנה על ציפור הנפש- הלב נסגר באחת.

אז מהי ביקורת?

ביקורת היא נקודת מבט שבוחנת את המתרחב במושגים של "טוב"או "רע"

ביקורת על אדם אינה לוקחת בחשבון את מכלול הסיבות שהביאו אותו לבחור כך או אחרת. היא מעלה את מצב הסטרס הן בגופו של המבקר והן בגופו של המבוקר.

היא לא עושה חשק לשתף ולפתוח את הלב ובניגוד לדעתם של מספר מבקרים אדוקים- היא לא תמיד משפרת הישגים.

התבוננות והקשבה ממקום של סקרנות מביאים הרבה שקט לחיים.

אם אני שמה לב שיורד גשם ואין לי מחשבה שאומרת "גשם זה טוב/רע" אני חיה בשלום עם המציאות ולא חווה סבל כתוצאה מאי קבלת המציאות.

מכיון שהגשם ירד אם אשמח בו ואם לא – מוטב לי ללמוד התבונן בו בסקרנות וליהנות ממה שיש.

מערכת החינוך מלמדת ילדים לשאוף להישגים. הישגים זה יופי אלא שכשילד לא עומד ביעד שהציב לעצמו או שמישהו אחר הציב לו- קורה אחד משניים:

או שהוא מתגייס כולו למען ההישג וכל עוד לא השיג אותו הוא בסטרס, שכאשר הוא נמצא בגוף ליותר מרגעים ספורים -הוא פוגע בתפקוד ובהישגים לטווח הארוך

או שהוא מרים ידיים ומפסיק להתמודד.

כאשר מלמדים ילד לדבוק בעשייה, ליהנות מהדרך, ללמוד מכל חווייה בדרך- הילד מתרגל לעשות.

כאשר עושים משהו שוב ושוב ושוב- משפרים הישגים.

ביקורת היא סטייט אוף מיינד שהורסת כל חלקה טובה הבריאות, במערכות היחסים ובהווייה כולה.

אנא מכם: כשמישהו משתף אתכם- פשוט תקשיבו

שאלו שאלות סקרניות שמתעניינות באמת במה שיש לו לומר.

(ספר לי עוד…,למה אתה מתכוון?, איך זה בדיוק?, איך אתה מדמיין את זה?, כמו מה זה?, מה צריך כדי שזה יקרה? ועוד..)

כשאדם מרגיש שאנחנו מכבדים את זכותו לחשוב ולהרגיש את מה שהוא ממילא חושב ומרגיש- הוא מעז לפתוח את הלב ולשתף.

נסו ותראו..