הבלוג של יוליה פריליק ניב

yuliap

אמא של יונתן, מאיה ונועם, נשואה לעדו, עיתונאית על גבול הגרפומנית, עורכת ב"מסע אחר" במשך יותר משש שנים בעברי, וכיום עיתונאית ועורכת עצמאית

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מאוקטובר 2012

היום הזה התחיל בדברים שחייבים לעשות – ביקור במוסך (יש רעשים באזור הגלגל מצד ימין, תודה ששאלתם) וגיחה שבועית ללשכת האבטלה (סליחה, התעסוקה, מיתוג זה האלוהים החדש). ואי שם באמצע היום קיבלתי שיחת טלפון מעניינת בנוגע לעבודה. השיחה בין המעסיק הפוטנציאלי והחביב לביני קלחה, והיתה לרגע תחושה שהוא מצא את מה שחיפש, לפחות על הנייר, ושאני רוצה לשמוע על מה שיש לאדון הנכבד להציע. אבל איפשהו לקראת סופה של השיחה, רגע לפני שנקבעה פגישה פנים אל פנים, עלה “הנושא”. לא, דווקא לא המשכורת, אלא הנושא שכל אמא עובדת חוששת ממנו – היקף שעות העבודה. המעסיק הפוטנציאלי נקב בשעות העבודה של התפקיד הנחשק, ואני הבנתי שפה דרכינו נפרדות. השיחה הסתיימה בנימוס ואילו אני נותרתי עם תחושת החמצה. לא בגלל התפקיד הספציפי דווקא, אלא בגלל המתח הבלתי הגיוני בין להיות אמא לשני זאטוטים זבי חוטם לבין להיות אישה עובדת, ולא משנה באיזה תחום. יש שחור ויש לבן, אין בכלל גוונים של אפור, בטח ובטח שלא 50 מהם. יש אפשרות להיות אשת קריירה עשויה ללא חת שזוכה לראות את ילדיה שעות מעטות ביום (40 דקות למשל), כזו שעושה חיל ומביאה הביתה ים כסף, מספיק כדי לממן סוללת מטפלות-בייביסיטריות ולפצות או לפחות לנסות בכל מה שאפשר לקנות בכסף; או לבחור בעבודה שמאפשרת “משרת אם” דהיינו רק כזו שמתאימה מבחינת שעות, אבל לא בטוח שעונה על סעיף סיפוק, הגשמה עצמית, הנאה וכך הלאה.

כתבו על הנושא רבים לפניי, זכור לי במיוחד אחד הטורים המעולים של רענן שקד (וזה עוד מהזווית הגברית), אבל מאז שהפכתי לאם אני חווה את זה על כל צעד ועל כל שעל, וזה מתסכל. אנחנו הרי מטיפים לילדינו שהם יכולים להיות כל דבר בעולם אם רק ירצו, אבל בפועל לא ממש כדאי להם להיות הורים וגם לרצות קריירה. זה כמעט בלתי אפשרי, בטח שלא כאמהות. אני מנסה להבין למה כל רשימת הכישורים שיש לי בתחום שבו בחרתי לעסוק לפרנסתי (או יותר נכון בחר בי, אבל זה כבר לפעם אחרת) מתגמדים מול שעון הנוכחות. בעצם, כנשים, יש לנו כל הזמן איזה שעון שמרחף מעל ומאיים: השעון הביולוגי, שעון הנוכחות, שעון החורף שמעיר את הצאצאים ברבע לשש בבוקר במקום למשוך עוד שעת שינה מתוקה מדבש. שעון מול מכלול של כישורים וכשרונות. כולה כמה קפיצים, מספרים ומחוגים שבגללו חלומות נזרקים לפח ופשרות נעשות בכאב.

זה מזכיר לי כתבה שקראתי פעם על נשים חרדיות בהיי טק. היה כתוב בכתבה שאף שהן עובדות פחות שעות ביום (העכבר מפסיק לזוז ב-16:00 כמדומני) הן מספיקות אותו דבר ואף יותר מגברים ומנשים שעובדים עד מאוחר באותה חברה ממש. הן יעילות, הן ממוקדות, הן מתקתקות עבודה, נכתב שחור על גבי עיתון. הן פשוט באות לעבוד ולא מחברות הפסקת קפה להפסקת סיגריה להפסקת סקווש, שלא נדבר על טורניר טניס שולחן בין צוותי הרה גורל. זו היתה כתבה מעודדת ומעציבה כאחד, וכך גם מצבנו כאמהות בשוק העבודה.

עוד מהבלוג של יוליה פריליק ניב

תצוגה מקדימה

צאו לאפרת דובדבני מהרחם

כדרכן של פיקנטריות המערבות נשים, חופשת לידה וקריירה, גם הדיווח על מנכלי"ת בית הנשיא, אפרת דובדבני, מרעיש עולמות. דובדבני, כך לפי הדיווחים שלה עצמה, התייצבה לישיבה חשובה שעות ספורות לאחר שהביאה לעולם את צאצאה השלישי. מאז...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

די להורות הרופסת!

הורות רופסת (הסבר בהמשך) היא בעיני אחת הצרות הגדולות של האנושות בעידן המודרני, לא פחות. סליחה על ההתחלה הדרמטית ועל ההכרזה הפומפוזית, אבל בפתחה של התקופה הסוערת של השנה,...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

"שף תאכל": ביס מאסיה, ביס מאמריקה

יש לנו חולשה לאסייתיות, ולא, זה לא מה שאתם חושבים. אנחנו פשוט אוהבים אוכל אסייתי טוב ונאמן למקור עד כמה שאפשר וזה לא קל. למה לא קל? חומרי הגלם רבים לא תמיד נגישים במטבחי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה