הבלוג של יעל רותם

מה הסיפור שלך?

מנחת הסדנה - מה הסיפור שלך? התפתחות אישית דרך סיפורים www.your-story.co.il

עדכונים:

פוסטים: 28

החל מנובמבר 2010

רגע מושלם מקיץ אחד בשנות השבעים

28/06/2012

פעם, כשהחופש הגדול נראה באמת גדול וכבר נגמרה לנו הקייטנה ולא היה יותר מה לעשות, העברנו את הזמן עם איים אבודים ועם טוני ודאג שהלכו לאיבוד כל פעם מחדש במנהרת הזמן. אז עוד לא איבדנו את סבא שלנו, והיה נדמה שכך יהיה לעולם.

ידענו שסבא הוא לא סתם אחד שמאמין לכל דבר, אלא תמיד נלחם על העקרונות שלו, ואפילו הכניסו אותו בגלל זה לכלא של הרוסים. הוא תמיד סיפר ואנחנו אהבנו לשמוע  איך היה בין היחידים שהבינו ישר שהיטלר באמת מתכוון להרוג את כל היהודים, וזאת הסיבה שהצליח לברוח ולהינצל. וכשהוא ביקר אותנו בשבתות והתווכח בקול רם על בגין ועל הדרך הנכונה של מדינת ישראל, לפעמים קצת התביישתי מהרעש הגדול שהוא עושה בוויכוחים עם אמא ואבא, ופחדתי שעוד מעט יבואו השכנים מלמטה וישאלו למה יש כאן צעקות.

בלילות שישי סבא נשאר לישון אצלנו על הספה בסלון, ונחר נחירות מפחידות בגלים שאי אפשר היה לצפות מראש, אבל בבוקר לא היה זכר לניסורים ולחרחורים שלו. בבוקר יום שבת קמנו שנינו לפני כולם, בשעה מאוד מוקדמת שרק ילדות וסבים מתעוררים בה, והוא הרשה לי לעמוד לידו בשקט ולראות מקרוב איך הוא מתגלח במברשת קטנה עם המון קצף וריח של ניקיון. בארוחת הצהריים תפס את מקומו בראש השולחן, ומצץ בהנאה ראש של גפילטע פיש ששמרו במיוחד בשבילו , אבל לי זה נראה דווקא ממש מגעיל, בגלל עיני הדג האפורות והעצובות שהיו תקועות באמצע המנה ועדיין הסתכלו עלינו בשתיקה בזמן שאכלנו.

כשהחופש הגדול ההוא נמתח עוד ועוד כמו בזוקה נסענו לפעמים לבקר את סבא. בדרך שהתארכה יותר מידיי הרחנו את הסירחון של בתי הזיקוק וזכרנו שתיכף יהיה לנו מאוד חם בדירה הקטנה שבקריית חיים. בזמן הנסיעה דמיינו איך ניכנס לדירה וישר נעמוד  ליד המאוורר שעושה הרבה רעש. נצמיד אליו את הפנים כדי להרגיש את הרוח ונישאר שם עד שהעיניים יתייבשו לגמרי והשיער הארוך שלנו כמעט וייתפס.

כשסוף סוף הגענו לבית הקטן שלו שליד המשטרה, זכרנו מהפעם שעברה שלא יהיה שם כיבוד טעים, כי לסבא היתה רק פנסיה קטנה, כמו שאמא הסבירה כל פעם מחדש. השתדלנו להתנהג יפה, לבקש בנימוס את הסוכריות עם הטעם הקצת מוזר, אלו שנשמרו מעל המקרר הישן בתוך קערה שקופה מקריסטל, ואפילו זכרנו להגיד תודה ולהיות ילדות טובות.

בקיץ ההוא, כשצבעו לנו את הבית, אמא ואבא שלחו אותנו בפעם הראשונה לישון שבוע שלם אצל סבא ובכל בוקר הוא לקח אותנו לים. הלכנו ברגל לחוף של קריית חיים, למרות שזאת היתה דרך ארוכה מאוד בשביל ילדות קטנות. רציתי להתלונן ולומר שכואבות לי הרגליים ואני כל כך צמאה ומתי כבר נגיע, אבל חשבתי שזה לא מתאים להגיד את זה עכשיו לסבא, כי הרי הוא עבר דברים הרבה יותר קשים, ותמיד היה אמיץ וחזק כשברח מנאצים רעים בדרכים ארוכות של ביצות ושלג. אז פשוט שתקתי בכל הדרך הארוכה לים והחזקתי מעמד. אמרתי לעצמי שלא נורא, ועוד רגע נגיע לים ובטח יהיה כיף שם.

ואז, כשסוף סוף הגענו לים של הקריות בכלל לא היה כמו שקיוויתי. זפת שחורה נדבקה לנו לרגליים , צמיגית ומגעילה, ובקושי ירדה גם כשהשתמשנו בגלגלת המיוחדת שהסריחה מנפט. הים היה סוער וקצת מפחיד עם גלים גבוהים ודגל אדום והמון אצות ירוקות ועשבים מוזרים שעטפו אותנו מכל עבר ונדבקו לבגדי הים הקטנים שלנו. אבל גם על זה לא אמרתי מילה, כי ידעתי שזאת לא אשמתו של סבא שהים שלו פחות טוב משלנו.

ובסוף היום הלכנו את כל הדרך הארוכה בחזרה, ועכשיו היינו עוד יותר מותשות מכל החום הזה והים המלוח שמעייף ילדות, ובלי שום כוח לדבר. כשהתקלחנו בדוש הקטן ליד גיגית הכביסה מפח היה לנו קצת מוזר, כי היינו רגילות להתקלח באמבטיה לבנה, ואצל סבא הכל היה אחר ושונה.

ואז, כשהיינו נקיות וחפופות, סבא קרא לנו לבוא אליו לחדר הקטן, העמיד אותנו על כיסא כדי שנמדוד את המכנסיים החדשות שתפר בשבילנו בהפתעה.כי סבא שלנו היה חייט מצוין.

פתאום היינו גבוהות וחשובות כשעמדנו שם על הכיסא וראינו איך הוא פותח בזהירות את תיבת העץ הקטנה שלו, שנראתה כמו תיבת אוצר מיוחדת במינה. בתוך הקופסה הצטופפו חוטים וסלילים בכל הגדלים והצבעים יחד עם גומיות מיוחדות שמכניסים למכנסיים ותיקתקים קטנטנים שנראו כמו סוכריות גומי שמתחשק להרגיש בקצות האצבעות ולטעום. ובקופסא אחרת, שאף אחד לא הכיר חוץ מסבא שלנו, שכבו כפתורים מכל הסוגים והצורות שהגיעו מכל מיני בגדים שכבר אינם. בשקט בשקט סבא הכניס את ידיו לקופסא ובעדינות והפך את הכפתורים ששמר, כאילו היו צדפים שמצא בים. הוא בחן אותם היטב, הסתכל על הגוון שכל אחד מהם ולבסוף הוציא משם את הכפתור שהתאים בדיוק לצבע של הבד שבחר בשבילנו.

על אצבעו הוא הניח את אצבעון המתכת המיוחד, שהביא מוורשה, וכששאלתי שוב בשביל מה הוא צריך אותו הוא עצר לרגע, צחק ואמר שהאצבעון הזה הוא החבר הכי טוב שלו והציל אותו הרבה פעמים במלחמה. ואז הוא פקד עלינו לא לזוז ולעמוד זקופות, כשמדד אותנו מכל הכיוונים החשובים. רק כשהחליט מה המקום הכי נכון לתפר, סימן עם גיר לבן ומיוחד של חייטים, ואמר בקול חגיגי שעכשיו אפשר לרדת מהכיסא.

הוא ניגש אל הזינגר שלו שהביא כל הדרך מפולין והשחיל בעדינות ובסבלנות חוט תפירה למקום המתאים. כשלחץ על דוושת מכונת התפירה התחלפה הבעת פניו מהמבט הקשוח הרגיל שלו למבט אחר, מרוכז ועדין יותר מתמיד. מבט ששמר לרגעים כאלה. הבטנו בו מהופנטות ממש. כשרגלו הונחה על הדוושה, נראה כאילו הוא מנגן על פסנתר לקול הקצב הקבוע והרחש של המכונה.

כשסיים  את העבודה קיפל בעדינות הכי גדולה שלו את הבגדים, הכניס אותם לשקית קטנה ומסר לנו בחגיגיות. הוא הרים את מבטו וחייך אלינו בסיפוק את החיוך הכי גדול ומיוחד שלו.

וזה היה רגע מושלם.

http://www.youtube.com/watch?v=UdVRdY2nLfQ&feature=related

יעל רותם

יוני 2012

מוקדש באהבה לסבי מאיר-ברל (מריאן) בוברוב

עוד מהבלוג של יעל רותם

תצוגה מקדימה

אושר הוא כמו אגל טל בדשא

  מהו האושר שלכם? האם אתם מרשים לעצמכם להיות מאושרים? העצב והדכדוך הם יצורים שתלטניים בעוד שהאושר הוא חמקמק, כפי שמתואר בשיר היפה של ויניסיאוס דה מוראס: העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש. אושר הוא כמו אגל טל בדשא, שקוף...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

כנגד כל הסיכויים

   סיפור אמיתי על אהבת-אם ועל עוצמתו של כוח נשי הימים היו ימי המלחמה הנוראה, מלחמת העולם השנייה. פניה, אישה יהודיה צעירה, יפה ואמיצה, הצליחה לברוח מוורשה ברגע האחרון לפני הכיבוש...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

אנשי הגשם

  האם אתם מכירים מראה או חברה שגורמת לכם להרגיש גרוע במיוחד?   בסטודיו בו אני מתעמלת הוכרזה מראה אחת כמראה עוינת. המתעמלות החליטו שזאת מראה שגורמת להן להראות מלאות מנתוניהן...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה