הבלוג של יעל רותם

מה הסיפור שלך?

מנחת הסדנה - מה הסיפור שלך? התפתחות אישית דרך סיפורים www.your-story.co.il

עדכונים:

פוסטים: 28

החל מנובמבר 2010


הרבה מאוד השראה קיבלתי השבוע מאישה מקסימה, חסיה זוברמן, שחגגה את יום הולדתה ה-89.

חסיה היא אחותו של סבי ז”ל, נצר אחרון למשפחתה. באתי לבקרה ביום חגה ונהניתי מכל רגע במחיצתה: לא היה שום זכר למרירות או זעף-זקנה, וגם לא התפתחה שיחה ארוכה על כאבים ומחלות. קבלתי ממנה חופן גדוש של שמחת-חיים, הומור אידישאי דק, סבתאות דאגנית ומלטפת, נתינה ואהבה. בתוך רגעים כולנו שבויים בקסמה, וגם הילדים הצעירים יותר התמסרו בשמחה.

על השולחן חיכו לנו בלינצ’עס פטריות ועוגיות מיוחדות שהכינה. מאכלים מנחמים שמערסלים את הנשמה ומתעלמים מהמצאות מודרניות כמו כולסטרול. היא סיפרה לי שגם השנה כו-לם היו אצלה בראש השנה. כמו תמיד היה שם מקום בדירה הקטנה שעל הכרמל.  כי מקום, הרי אינו תולדה של מספר חדרי הדירה, אלא המקום שבלב, מנהג הכנסת-אורחים שחסיה מקיימת באדיקות כל חייה.

סוד קסמה גלוי וידוע: אופטימיות ואהבה, ומשום כך אין שום פלא שהיא מוקפת בילדיה, נכדיה וניניה שבאים ברצון ובשמחה, וגם אנחנו באים בכיף ולא כי “חייבים”. וידעתי: בדיוק כזאת סבתא אני רוצה להיות פעם. כזאת.

כשאיחלתי לה איחולי בריאות לכבוד יום הולדתה אמרה לי כך: “פעם הייתי שומעת הרבה אנשים בעיירה שלנו בפולין מברכים איש את רעהו “זאי גיזועונט” (תהיה בריא) . וכשהייתי צעירה אמרתי לעצמי – ‘נו, מי שאין לו שום דבר אמיתי להגיד, אומר את זה כל הזמן, סתם אומר את זה’. היום, כשאני בת 89 אני מבינה מה שלא הבנתי אז. היום אני יודעת שזאת הברכה הכי חשובה שאפשר להגיד. הכי טובה”. אמרה וחייכה.

ואם תרצו. זאת האמת כולה.מדויקת. פשוטה. אנחנו חיים בתוך זמן שהוא לכאורה מובן מאליו, וכשאנו בריאים גם הבריאות אינה מוערכת דיה.

ויסלבה שמבורסקה כתבה פעם על הפער בין תפיסת הזמן של האישה הבוגרת לבין תפיסת הזמן של הנערה שהיתה פעם:

“הזמן על השעון העלוב שלה

עודנו בלתי יציב וזול,

על שלי הוא יקר לאין ערוך ומדויק.”

ולאה גולדברג כתבה אף היא על הפער בתפיסת הזמן בשלבים שונים של חיי האדם:

“אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה – לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים – בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.”

כמה יקר הזמן. אני מזכירה לעצמי ומקווה לא לשכוח.

שירי סוף הדרך/לאה  גולדברג

שלכם,

יעל רותם

* אם נהניתם מהפוסט – שתפו גם את חבריכם!

עוד מהבלוג של יעל רותם

תצוגה מקדימה

אושר הוא כמו אגל טל בדשא

  מהו האושר שלכם? האם אתם מרשים לעצמכם להיות מאושרים? העצב והדכדוך הם יצורים שתלטניים בעוד שהאושר הוא חמקמק, כפי שמתואר בשיר היפה של ויניסיאוס דה מוראס: העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש. אושר הוא כמו אגל טל בדשא, שקוף...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

כנגד כל הסיכויים

   סיפור אמיתי על אהבת-אם ועל עוצמתו של כוח נשי הימים היו ימי המלחמה הנוראה, מלחמת העולם השנייה. פניה, אישה יהודיה צעירה, יפה ואמיצה, הצליחה לברוח מוורשה ברגע האחרון לפני הכיבוש...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

אנשי הגשם

  האם אתם מכירים מראה או חברה שגורמת לכם להרגיש גרוע במיוחד?   בסטודיו בו אני מתעמלת הוכרזה מראה אחת כמראה עוינת. המתעמלות החליטו שזאת מראה שגורמת להן להראות מלאות מנתוניהן...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה