הבלוג של יעל רותם

מה הסיפור שלך?

מנחת הסדנה - מה הסיפור שלך? התפתחות אישית דרך סיפורים www.your-story.co.il

עדכונים:

פוסטים: 28

החל מנובמבר 2010

 

 סיפור אמיתי על אהבת-אם ועל עוצמתו של כוח נשי

הימים היו ימי המלחמה הנוראה, מלחמת העולם השנייה. פניה, אישה יהודיה צעירה, יפה ואמיצה, הצליחה לברוח מוורשה ברגע האחרון לפני הכיבוש הגרמני.בני משפחתה לא הסכימו להמלט עמה ונשארו בפולין, הם נשארו במולדת המוכרת עד להירצחם בידיהם של הצוררים הנאצים. הם היו יהודים דתיים מאוד, שהאמינו בתמימותם שהאל הטוב של היהודים ישמור עליהם, יגמול עליהם וירעיף עליהם מחסדו, שהרי קיימו תמיד את כל מצוותיו והאמינו בו בכל לבם. בניגוד לבני משפחתה הדתיים, פניה הפנתה עורף לחיי הדת. היא הושפעה מבעלה הקומוניסט והמהפכן, מריאן, אשר הרחיק אותה מהשפעת הדת, וגרם לה להבין את המציאות בצורה מפוכחת. בכאב לב עזבה אתו את משפחתה, ונמלטה לכיוון רוסיה.

בחודש דצמבר קר ואכזר של שנת 1941 היא היתה הרה, ואת חודשי ההיריון שלה העבירה בתנאים קשים של רעב ומחסור. הם התגוררו בפאתי סטלינגרד ובעלה גויס לבניית ביצורים סביב העיר, לקראת הקרב המפורסם שעוד יבוא. מידי מספר ימים הגיע מריאן למרתף, שם חלק עם פניה אהובת לבו את 600 גרם הלחם שהשיג בעמל, מנה דלה שקבל בקושי תמורת עבודתו. את שאר הזמן העבירה פניה בבדידות וברעב. נלחמה לשרוד בעולם של מהומה וסכנה, שהציע לה אימה וחוסר וודאות.

באחד הימים נתקפה פניה בצירי לידה. בעלה היה בעבודה באותה שעה, ובית החולים היה מרוחק כמה קילומטרים. לא היתה שום עגלה שתוכל לשאת אותה בדרך לבית החולים.בלית ברירה החלה לצעוד בשלג לכיוון בית החולים, כשהצירים מפלחים את גופה וידיד טוב מלוה אותה בדרכה הרגלית לשם.הקור היה עז, מינוס ארבעים מעלות צלזיוס, טמפרטורות של חורף רוסי חסר רחמים. תוך כדי הליכה הצירים גברו והיא כרעה ללדת באמצע הדרך. הידיד שליווה אותה, פרש מעיל על השלג השכיבה עליו ושם ילדה את בתה. תינוקת זעירה, קטנטונת. היה צורך להפרידה, לחתוך את חבל הטבור, אך הם לא יכלו לעשות זאת ולא ידעו כיצד. ואז, מתוך המרחקים והשלג, השגיחו לפתע באור דולק. הרחק מהם נגלה להם בית בודד. הם קראו לעזרה. אך לא נענו, איש לא בא לקראתם. הם התקדמו לקראת הבית.הידיד נשא אותה על גבו, כשהיא עדיין מחוברת לתינוקת שילדה זה עתה ונטולת כוחות. שמיכת פוך שלקחו איתם ומעיל הפרווה של הידיד עטפו את הגוף הזעיר שנולד זה עתה.

דברים מוזרים מתרחשים לעיתים. מקריות ואולי גורל. הבית הבודד בפרברי סטלינגרד שאליו הגיעו היה ביתה של זונה, וייתכן שאלוהי צירופי המקרים, המשתעשע בקוביות במשחק משלו, גרם לכך שדווקא לקוח רופא היה שם באותה השעה. הרופא חש לעזרתה וחתך את חבל הטבור. משקלה של הילדה היה זעום, כתוצאה מהתזונה המעטה והמוגבלת בזמן ההריון. לאחר שהרופא בחן את התינוקת, החליט שאין לה שום סיכוי לחיות. ללא רחמים הוא הורה באצבעו על פח הזבל שעמד בפינה, ויעץ לפניה לזרוק את הילדה לתוכו: שם, תשימי אותה שם’. פניה המזועזעת מדברי הרופא לא הסכימה אפילו לשקול את הצעתו. היא עזבה את המקום, נחושה בדעתה לגדל את ילדתה ולהצילה.

גלים אדירים של אהבת-אם ודבקות הציפו אותה. כלביאה לחמה על חייה של בתה, הודפת מעליה ייאוש ותבוסה. גופה היה רעב וחלש, וכמעט ולא היה לה חלב אם כדי להיניק, אך היא לא התייאשה. מכרה חליפה יקרה, בין דברי הערך היחידים שעוד נותרו לה ושהצליחה לקחת איתה בשעת המנוסה מוורשה, ובכסף שקיבלה השיגה שמונה ליטרים של חלב. החלב הספיק לשבועיים נוספים של האכלה. כל יום היה שדה-קרב במלחמה על חייה של התינוקת.מי יודע אילו תפילות התפללה פניה בשעה שהאכילה את ביתה הקטנה ואימצה אותה אל ליבה. אבל בדרך נס, התינוקת שלה שרדה, נאחזה בחיים ויכלה להם. פניה ניצחה כנגד כל הסיכויים.  

מכל הסיפורים ששמעתי ושאני מכירה זהו הסיפור האהוב עליי ביותר. סיפור זה פועם בלבי ומרגש אותי בכל פעם מחדש. זהו  סיפורה של סבתא שלי, פניה בוברוב ז”ל. התינוקת שלה, זו שלא קבלה סיכוי מהרופאים והיתה אמורה להינטש היא אמי.

אני שומעת את סיפור הולדתה של אמי בשלג ומגייסת את כל כוחות הדמיון, כדי לראות אותו בעיני רוחי, אבל יודעת שהדבר בלתי אפשרי. לעולם לא אוכל להבין באמת, בדיוק, מה היה שם, בארץ הרחוקה, בשנים האחרות.כשילדתי את בני בכורי, בסביבה תומכת, עם משככי כאבים, חשבתי על סבתי. ניסיתי לתפוס איך הצליחה לעשות זאת, מהיכן גייסה כוחות גוף ונפש כבירים כל כך. לא הבנתי אז ואני עדיין מנסה להבין.

סיפור הלידה שלה הוא רק פרק קטנטן מקורותיה בשנות המלחמה. בכל התלאות בהם עמדה, הפגינה פניה את כוחותיה כאישה בעלת יוזמה, נחישות,תושייה וחוכמה. היא עמדה במצבים קשים של חיים ומוות ויכלה להם. ייאוש לא בא בחשבון, הרמת ידיים לא היתה אופציה.עבורי, סיפור חייה הוא סיפור של ניצחון, המלמד אותי על עוצמתו של הכוח הנשי ואהבת אם, ועל אישה אחת מיוחדת ומעוררת השראה.

סבתי נפטרה כשהייתי רק בת שנה, ותמיד התעצבתי על שלא זכיתי להכיר אותה. בילדותי בכיתי לעיתים קרובות על כך, כל כך רציתי את הסבתא המופלאה מהסיפורים, היעדרה היה מוחשי. לו רק ניתנה לי ההזדמנות הייתי לוחשת באוזניה שהיא מודל החיקוי שלי ושאני גאה, כל כך גאה, להיות נכדתה.

תמונתה ניצבת תמיד בחדרי, אני מתבוננת בה והיא משרה בי כוחות והשראה. אולי בכל זאת היא נמצאת כאן איתי.

כל אחד יכול לשאול את עצמו שאלות להתבוננות אישית: מיהו האדם שמעורר בי השראה? מה אוכל ללמוד מסיפור חייו? אלו ערכים מגלם בעיניי אדם זה? כיצד בכוונתי לממש ערכים אלו בחיי?

מניסיוני אני יודעת, כי אדם שמעורר השראה הוא כמו מגדלור שמאיר את הדרך.

שיהיה לכם יום נפלא ומלא השראה,

יעל רותם

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים של יעל רותם הרשמו כאן: http://www.your-story.co.il/

עוד מהבלוג של יעל רותם

תצוגה מקדימה

אושר הוא כמו אגל טל בדשא

  מהו האושר שלכם? האם אתם מרשים לעצמכם להיות מאושרים? העצב והדכדוך הם יצורים שתלטניים בעוד שהאושר הוא חמקמק, כפי שמתואר בשיר היפה של ויניסיאוס דה מוראס: העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש. אושר הוא כמו אגל טל בדשא, שקוף...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

אנשי הגשם

  האם אתם מכירים מראה או חברה שגורמת לכם להרגיש גרוע במיוחד?   בסטודיו בו אני מתעמלת הוכרזה מראה אחת כמראה עוינת. המתעמלות החליטו שזאת מראה שגורמת להן להראות מלאות מנתוניהן...

תצוגה מקדימה

חתול הוא חתול

   לקחנו את הילדים למוזיאון הישראלי לקריקטורות...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה