הבלוג של y

yildiz

בת אימא וסבתא. פנסיונרית עסוקה מעל הראש. יתומה מאם. גרושה... משכילה אקדמית, אך לומדת כל יום כמה מעט אני יודעת. משאלתי להפיק את המרב ממה שיש. לרוב אובדת עצות ותרה אחר תשובות. בעלת מודעות חברתית, אכפתית ויש לי דעה כל כל דבר... +עוד

בת אימא וסבתא. פנסיונרית עסוקה מעל הראש. יתומה מאם. גרושה... משכילה אקדמית, אך לומדת כל יום כמה מעט אני יודעת. משאלתי להפיק את המרב ממה שיש. לרוב אובדת עצות ותרה אחר תשובות. בעלת מודעות חברתית, אכפתית ויש לי דעה כל כל דבר (כמעט). עוסקת ומאמינה בגישור הן כעיסוק והן כדרך חיים. חמה, אוהבת ורואה בתפקידי כסבתא את גולת הכותרת.

עדכונים:

פוסטים: 7

עוקבים: 3

החל מאוגוסט 2013

אימי ז”ל, הייתה אישה מורכבת ומיוחדת במינה (בדרכה). אישה שאהבה את החיים, עד כדי היפוכונדרייה. שאם היא הייתה יודעת שהיא מתה, היא בוודאי הייתה מתה מפחד. אישה מאמינה. ואוהבת אדם. היא חסרה, החיים של כולנו השתנו בעקבות מותה הבלתי צפוי – במקרה שלה ניתן לומר – אהבה את הים עד מוות. עצוב, עצוב, עצוב. יהי זכרה ברוך.

10/09/2013

יתמות בגיל מאוחר

אנחנו בעיצומם של הימים הנוראים, מקובל שבימים אלה עולים לקברות הורים משפחה וצדיקים. מי באמונה שזה יביא מזור, ומי כי כך מקובל – מסורת. ויש השוטחים את מרי ליבם על מצבת יקירם. כשלעצמי (מעולם לא הבנתי את הנהיה הזו אחר בתי קברות), קיבלתי מנהג זה בהבנה – בחזקת אדם באמונתו יחיה  ותו לא. מבחינתי אדם שהלך לעולמו מותיר אחריו רק מורשת וזיכרונות.

לאחרונה, הצטרפתי אל הקבוצה האמורפית של אלה שאיבדו את אמם. תחושה מוזרה, שלא ניתן כלל לתאר אותה. לפתע ברור לי כשמש, שרק מי שאיבד בן משפחה בעיקר הורה, יכול להבין את משמעות התחושה של היתמות – הגם שהיא התרחשה בגילי המופלג.

לכאורה, אין לאנשים בגילי, תלות פיזית ובעוונותיי הרבים, גם לא ממש נפשית, להוריו. אך עדיין, נותרו כל כך הרבה דברים לא פתורים. עדיין, יש תחושה של ריקנות וצער. עצב על חיים שנכחדו – רגשות שנגדעו. חמלה על האישה הכי חשובה בחיי.

אימי עליה השלום, חוותה חיים לא קלים. ממש לא קלים!!! קצרה היריעה מלספר על כל קורותיה. – דבר שגרם לה להיות, איך לומר, מאוד לא קשובה או מחויבת לצרכי אני ולא של אחי. אבל, הילדות שהייתה קצרצרה חלפה לה – תוך שהיא מותירה אותי מצולקת להחריד. לימים – עם “פרוץ” הזקנה – מתקיים לו היפוך תפקידים, ההורים הופכים לתלותיים בילדיהם. אל התפקיד הזה, אנו מגיעים עם מטען שנצבר במשך שנים. ואנחנו עושים אותו, כל אחד ע”פ חינוכו, אישיותו, יכולתו ומידת המחויבות שיש בנו. תפקיד לא קל בעליל. לשני הצדדים.

וכך ברגשות מעורבים, אנו מכלים את ימינו, כשברקע מלווה אותנו התחושה הדואלית ופרדוקסאלית בעיקרה, מחד תחושה שהזמן בשעון העצר נוזל, ומאידך מן תחושה, שיש זמן לתקן… שהאהבה תמיד תנצח. שאימא זה לתמיד. הרוטינה מצילה לנו את התחושה, ומרדימה את הכוננות – מפני המצב הטבעי, שיתרחש לכל אחד מאיתנו, בזמנו – קרי כולנו בני תמותה. וגם אימא שלי או אבא ילכו לעולמם…. ואנחנו נצטרך לשרוד את זה.

אבל, מה עושים עם כל הרגשות המעורבים, עם כל העצב, עם כל השאלות, עם זה שבסופו של דבר, שעון החול הצליח לרמות, גם אותי…. ואין, אין זמן לשנות, לשפר, להיפרד. פשוט אין. והעצב מציף ומציף.

אימי ז”ל, הייתה אישה מורכבת ומיוחדת במינה (בדרכה). אישה שאהבה את החיים, עד כדי היפוכונדרייה. שאם היא הייתה יודעת שהיא מתה, היא בוודאי הייתה מתה מפחד. אישה מאמינה. ואוהבת אדם.

היא חסרה, החיים של כולנו השתנו בעקבות מותה הבלתי צפוי -  במקרה שלה ניתן לומר – אהבה את הים עד מוות. עצוב, עצוב, עצוב. יהי זכרה ברוך.

עוד מהבלוג של y

מ"נפרדנו כך" 47 שנים אחרי... אח פגישה שכזאת!

"ויקיפדיה - (נוסטלגיה (רפקת בעברית) הוא מונח שמשמעותו געגועים והתרפקות על העבר, על פי רוב תוך אידאליזציה שלו. נוסטלגיה (לטינית) פירושה - הבט לאחור בכאב. על כך כתב הסופר...

תגובות

פורסם לפני 3 years

הג'ינגית שהלבינה בדרכים

טרי מהתנור, הרגע שבתי מביקור אצל אבי ביקנעם, (מצבו בכי רע, לכל השואלים, תודה). כביש צר ביותר, אם כי דו מסלולי מקשר בין צומת התשבי, לצומת אלונים. בצידי הכביש, מכינים את כביש 6 (ההמשך או השד יודע מה) התחושה היא שהעבודה על הכביש...

תגובות

פורסם לפני 4 years

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה