הבלוג של y

yildiz

בת אימא וסבתא. פנסיונרית עסוקה מעל הראש. יתומה מאם. גרושה... משכילה אקדמית, אך לומדת כל יום כמה מעט אני יודעת. משאלתי להפיק את המרב ממה שיש. לרוב אובדת עצות ותרה אחר תשובות. בעלת מודעות חברתית, אכפתית ויש לי דעה כל כל דבר... +עוד

בת אימא וסבתא. פנסיונרית עסוקה מעל הראש. יתומה מאם. גרושה... משכילה אקדמית, אך לומדת כל יום כמה מעט אני יודעת. משאלתי להפיק את המרב ממה שיש. לרוב אובדת עצות ותרה אחר תשובות. בעלת מודעות חברתית, אכפתית ויש לי דעה כל כל דבר (כמעט). עוסקת ומאמינה בגישור הן כעיסוק והן כדרך חיים. חמה, אוהבת ורואה בתפקידי כסבתא את גולת הכותרת.

עדכונים:

פוסטים: 8

עוקבים: 3

החל מאוגוסט 2013

“ויקיפדיה – (נוסטלגיה (רפקת בעברית) הוא מונח שמשמעותו געגועים והתרפקות על העבר, על פי רוב תוך אידאליזציה שלו. נוסטלגיה (לטינית) פירושה – הבט לאחור בכאב. על כך כתב הסופר דייוויד סלע בספרו “בשבוע הבא – אמריקה”: “…מאז עברו שנים רבות. מקצתן טובות, מקצתן פחות, אך תמיד הסיעו אותי מחשבותיי אל נוף ילדותי, כנווט הטועה בדרך וחוזר למקום האחרון שבו היה הכול ברור, ידוע ומסומן…” מנגנוני הזיכרון ההפכפכים מסננים את הזיכרונות הבלתי נעימים, מצרפים זיכרונות חיוביים זה לזה, מתבלים בקורט גוזמה ומשאלות לב, ויוצרים תודעת עבר נוכחת המגינה מפני אימי ההווה.”

וכך היה – מתברר כי הנהייה אחר הנוסטלגיה לא פסחה גם עלינו, בני מחזור ד’ “ביה”ס אורנים” יוקנעם עילית. (היסודי.) בהיותנו (רובנו) ילידי 54 הרי ששגעת הפייס הגיעה אלינו די באחור יחסית. (נמצאו כליות לתרומה ואחים אובדים וכו’) ובאחור אלגנטי הגיע תורנו.

קדם לכך, אירוע לא פחות (ואולי יותר) מדהים בגודלו  מפגש שכונה – “וותיקי יוקנעם” – אירוע אשר עיני היה תופעה פלאית בלתי נתפסת בעליל. תארו לכם פגישת וותיקי תל אביב או ניו יורק – בלתי תפס. אני כבר שומעת למפרע את המקטרגים עונים לי – איך את משווה – אין, אין על יוקנעם!!! ישוב קטן אינטימי ממש משפחה, קולט עליה, עם ניחוח של תום יושר… וכו’ וכו’.

ואני עונה להם חברה’ – תראו לי ישוב אחד בארץ שלא היה מן קונגלומרט שכזה? שלא היה קטן, שלא קלט עליה, שלא לחם את מלחמת ההישרדות יום יום. עם לימודים בצריפים ללא מזגן, ומורים מופלאים המחנכים לערכים.  כך ש… ??? ממה נפשך? מסקנתי היא, שזה לא העניין. שורש הנושא הוא הנוסטלגיה המכרסמת בנו יום יום ככל שאנו מזדקנים. המיוחד הוא שביוקנעם והמחזור שלנו לצורך העניין בפרט, לקחו את זה צעד אחד קדימה. ובגדול. להפגיש תושבים אחרי עשרות שנים. להפגיש שכבה שלמה – בלי יוצא מן הכלל – זה בכל זאת אקסטרים.

לילי שרון תמר – לקחה יוזמה וארגנה את המפגש, שהיה כמו מסע במנהרת הזמן. כמובן שהיה מדהים. תרגיל לא פשוט לתאי הזיכרון המתכלים. מנעד תעתועי הזיכרון נעו ממחיקה מוחלטת של חלק מן הנוכחים ועד זיכרונות  לפרטי פרטים של אירועים.

החברים – תלמידי השכבה, חלקם הארי דמה לעצמם, כמו בהזדקנות, פרי איפור של דמות קולנועית . אותו דני פיקובסקי, או שלמה אוטמזגין, או סלביה קדושים (ועוד ועוד), רק עם הבעה מבוגרת ושיער בהתאם. מדהים!!!

כולם היו נחמדים סופר, וסקרנים מאוד, היו שם סיפורי חיים מרגשים עד דמעות, אנשים אנושיים אמתיים ומקסימים. האוכל היה טעים (מעשה ידינו להתפאר) האכסניה הייתה מצוינת – והמארחים היו מקסימים פלוס פלוס. אפילו המורה לספורט בנצי היה שם. ניכר שהעומס על זכרונו היה לא קל. איש קשיש שבטח שמח להחיות את עברו לרגע.

בשורה התחתונה, היה ממש מהנה. מהנה מאוד!

אחרי מילות הנאה שכאלה לא מתאים אבל…

אבל, בכל זאת מדובר בכוכבה – ואני שואלת שאלה קצת רטורית. מה אנחנו יודעים אחד על השני? כלומר, מעבר לכמה תמונות בפייס וכמה מילים שכל אחד בחר להגיד על עצמו? כלום.

לדוגמא, מי ידע שיש לי נטייה מאוד מובהקת לביקורת. אז זהו שיש לי. ואני לא ממש בעניין נוסטלגיה. כי, אני לא באמת חושבת שהכל בעבר היה נפלא. גם לא כלללללל  המחזור שלנו.

האם זו תהיה תחילתה של תקופת חברות מחודשת? את זה הזמן יגיד. מאידך מה כל כך הפריע לנו לעשות זאת כל השנים? שאלה לתהיה.

לסכום – שמעתי פעם הרצאה של אלי עמיר, שאמר: הגשמת חלום הינה שיברו של חלום, שכן לעולם ההגשמה אינה זהה לחלום. ואני מאמינה במילים אלה עד תום. אנחנו לא רק חלמנו נוסטלגיה אנחנו גם הגשמנו אותה במפגש אחרי 47 שנים – לא יכולנו לעשות את זה ללא אידאליזציה – אלא שהחיים הרבה יותר חזקים והרבה יותר צבעוניים ולעיתים כואבים. אידיאליזציה הינה צורת חשיבה ולא החיים באמת.

ולקוראי שורות אלה החושדים שמא אני מביעה דעה על האירוע אומר – חברה היה לי כייף צרוף. הגם שזוהי דעתי.

ושוב תודה ענקית – למשפחת שרון, להרצל שלום, גדעון שלום, רני קרקליס ולכל אלה אשר נטלו חלק בהפקת האירוע המדהים. תודה תודה תודה  וישר כח.

עוד מהבלוג של y

הג'ינגית שהלבינה בדרכים

טרי מהתנור, הרגע שבתי מביקור אצל אבי ביקנעם, (מצבו בכי רע, לכל השואלים, תודה). כביש צר ביותר, אם כי דו מסלולי מקשר בין צומת התשבי, לצומת אלונים. בצידי הכביש, מכינים את כביש 6 (ההמשך או השד יודע מה) התחושה היא שהעבודה על הכביש...

תגובות

פורסם לפני 4 years

יתמות בגיל מאוחר

יתמות בגיל מאוחר אנחנו בעיצומם של הימים הנוראים, מקובל שבימים אלה עולים לקברות הורים משפחה וצדיקים. מי באמונה שזה יביא מזור, ומי כי כך מקובל – מסורת. ויש השוטחים את מרי ליבם על מצבת יקירם. כשלעצמי (מעולם לא הבנתי את הנהיה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה