Saloona

בכל כוחי,ארוץ אליכם,
ואין בי רחמים.
כי אין פה מקום באמת לשיר,באמת לחלום.

לבסוף,הרשיתי לעצמי לכאוב.
הרשיתי לעצמי לדמם, על הספה הצהובה, בחדר שלך.

אבא,אני צריכה לדעת שאתה אוהב אותי,ככה סתם,אבא טוב.

אני מאמינה שאין שום דבר שקורה לנו סתם.
אני מאמינה שלא סתם יצרתי את "אריקה",
אני יודעת שלא סתם פגשתי את המורה שלי לפרוזה.

ואני,
רק על עצמי לספר ידעתי.

מילים,
הן רוצות לצאת מבין השורות,
להתקיים,להציג דמות,מציאות,עולם.
הן להוטות לדבר,שישמעו את קולן,לא לשתוק יותר,
מילים.

שיקרה לך באמרה "אהבתיך".
יותר נכון,שיקרה היא לעצמה.
רגש,לא היה בה,נגדע אי שם,בילדותה.
התמחל לה?
ושתיקתך הרועמת מבשרת רעות.

מקום מסתור,פינה מטונפת,לב קפוא ביקשת לראותי דואבת ,מתחננת לרחמים נר דולק חושף דמותך,מכשפה יוקדת אש המתנת,גוועתי בשקט,עיט הגיח מבין הצללים.   עלטה מייסרת,שקיעה אדומה,הרהוריי לב מיותמים, עצים מזוהמים בזפת,גפרור ניצת,הושמט לקרקע, פרחים שחורים,מחוררים,בעטתי,חשת בגועל זורם בתוכך, מרעיל דמך. פגרים בסמטאות,ציפור אילמת,כרעת ללדת.   ירקת גיצי להבה כשהגחתי לעולם,צווחתי, מבקשת חום ביקשת לראותי דוממת,יונקת רעל אדום

  כפות רגליים קטנות, מולי שער שחור מהופנטת מאור הירח שנצץ כפנינה חלומות הובילוני הנה,מושכים בחוטיי שערי הזהוב ביקשתי לצרוח,לסגת לאחור ,חזרי!צווחתי את ידך הרפת מעריסתי,נשיקה רפויה על מצחי, הבל פיך שלא אשכח לעולם.   כף יד גדולה,מאיימת,כשל חיית אדם  הרימה, נשיקה על מצחי.קוצים חדים איימו לפצוע הבל פה לא מוכר, מהול באלכוהול חדר לנחיריי

הבטתי. שחפים מנוקריי עיניים,צלילים קסומים של עורבים כסופים טיפסתי בין הגבעות,כוויות בכפות הרגליים, חול לוהט מסונוורת מקרניי השמש, מתערטלת בחמימותה המסוכנת   עצרתי. תלויה בין שמים לתהום,שריקות הרוח מחרישות אוזניים מרחפת כעלה נידף שנתלש מגבעול יער עבות,קולות בוקעים מפרים את הדממה חלומות שבורים מנציחים את השממה פחדים החלו להציף,הטירוף הגיע.   הרפתי. שניות ספורות,רגעים של