“דון קיחוטה” תיאטרון גשר

מי לא מכיר את דון קיחוטה האביר הפתי שלא לומר הפתטי הנלחם נגד טחנות הרוח וללא הצלחה גדולה, ולצידו עוזרו הנאמן סנשו פנשה. אני הכרתי וזה מה שידעתי פחות או יותר על דון קיחוטה, ולכן כשנוצרה ההזדמנות לצפות בהצגה קפצתי עליה בשמחה, וכך ביום ב’ בערב, התייצבנו בשערי תיאטרון “גשר” המכובד, כנציגי מועדון הצופות הלא פחות מכובד ופנינו להצגה. הפעם בניגוד לאופיי הסקרני, החלטתי לא לקרוא על ההצגה, אלא להגיע רק עם הידע המועט שלי ולשמר את גורם ההפתעה ואיך שאני הופתעתי, אוהההההוווו!!!

אין לי מושג מאין להתחיל, אז אתחיל מהסוף, יצאנו מההצגה נרגשים, נפעמים, מחויכים וגם מלאי תובנות לגבי חיינו אנו, וזהו הסימן המובהק שזוהי הצגה מעולה! לדעתי, ברגע שחווית הקריאה בספר או הצפייה בסרט או הצגה, עולה מעבר להנאה הרגעית ומעוררת בקורא או בצופה מחשבות והרהורים על עצמו ועל הטבע האנושי והוא הולך הביתה וממשיך לחשוב על המסר הסמוי לחייו ומנהל עם עצמו ועם  מי שצפה עימו בהצגה שיחות לתוך הלילה כמו שאנחנו עשינו סימן שההצגה הייתה מעולה!

ההצגה מתנהלת בשני מישורים: במישור הגלוי זהו סיפור מסגרת בשתי מערכות. במערכה הראשונה מתוארת מערכת יחסים חברתית בשני אסירים (עד כמה שניתן לנהל חברות בכלא), הנסובה סביב קריאת הספר “דון קיחוטה”, האסיר הקורא הוא משכיל וספרן כלא והאסיר השני הינו הבור די רגיש וחביב, ונופל בקסמו של הסיפור והמספר  ובמערכה השנייה, האסיר הבור כבר השתחרר לחופשי ובעל הקריאה מאבד לחלוטין את שפיותו בגלל כמיהתו לדולסינאה אהובתו הבלתי מושגת, ולכן הוא מאושפז במחלקה הסגורה בכלא.

במישור הסמוי, הספרן מחייה סצינות, הגם שהן לא ממש מתוך הסיפור המקורי (וזאת למדתי מתוך השיחה עם הבמאי אחרי ההצגה), הן בהחלט מתכתבות עם הטקסט המקורי ומבליטות את אישיותו ההזויה של דון קיחוטה שנלחם למען הצדק, בלי להבחין שהמחוות האביריות שהוא כך כל מתאמץ עבורן, תורמות לאו דווקא למי שראוי להן.

התפאורה, התאורה, התלבושות והמוזיקה המלווה את העלילה, כל אלה משרתי אמת של ההצגה ותורמים לשחקנים להפליא במשחק. ישראל  (סשה) דמיטרוב  בתפקיד החולה ההוזה את דון קיחוטה, איננו משחק את התפקיד, הוא חי את התפקיד בכל גופו ובכל נימי  נשמתו!  במערכה השנייה, בעודו מגלם תפקיד של אדם מיוסר, החולה מאוד בנפשו, היו רגעים שבהם הייתי בטוחה שנכנסתי באמת למחלקה הסגורה ואני  מציצה בלי רשות בהתפרצויותיו ההזויות. השלים אותו, בתפקיד החבר הבור סנשו פנשה, הוא אלכסנדר סנדרוביץ אשר שכנע אותי גם הוא במשחקו הכן והמרגש.

ההצגה  עוררה בי קשת של רגשות: צחקתי, נעצבתי, התרגשתי, נבוכתי, הזלתי דמעה והתרגשתי והרגשתי שכל כולי רתומה לקצב הסוחף של ההצגה. ואחרי הצפייה החלו לצוץ השאלות ועלו התובנות: מהו החופש האנושי והיכן הוא קיים? האם במימד הרגשי או במימד הפיזי ואולי בשניהם? מה חשובה יותר הדרך או המטרה? האם יותר חשוב להיות צודק ולהילחם בטחנות הרוח ולרדוף אחרי הבלתי מושג או להיות חכם וליהנות מהקיים? כמובן שהתשובות הן לא חד פעמיות, אלא כרוכות במסע חיינו. והרוצים לחוות חוויה תיאטרלית מרשימה ורב חושית, מלווה בבונוס של הרהורים על החיים, מוזמנים לצפות ב”דון קיחוטה” בתיאטרון “גשר”.

בנוסף, אנו רוצים להודות לבמאי רועי חן ולצוות שחקנים מההצגה, שבסיומה, ערכו עם הקהל שיחה וענו לשאלותיו. תשובותיהם איפשרו לי להציץ הצצה מעניינת למה שמתרחש מאחורי הקלעים תרתי משמע.

וכמובן, תודה ל”מועדון הצופות” של “סלונה” על ההזמנה להצגה שבהחלט העיפה אותנו!