הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

לנתק תאומים בן ובת 15 מהמסכים ל-24 שעות לא היה קל בכלל, אבל הסולידריות שהתגלתה ביניהם, השיחה שהתגלגלה סביב השולחן והספר שהם פתחו היו שווים הכל

30/03/2015

צהרי רביעי – הבשורה

בזהירות המתבקשת ובחשש גדול ניגשתי ביום רביעי לתאומיי, הבת והבן בני ה-15, לאחר שווידאתי שהם רעננים ושבעים ובעיקר רגועים ובמצב של יצירת קשר עין, אזרתי עוז והצעתי להם להתנתק ליממה מכל המסכים המקיפים אותנו.

בתחילה שניהם פערו עיניים ומיד אחר כך בדקו לי חום. “ילדים יקרים”, הרגעתי אותם, “אני בסדר”, פשוט הציעו לנו דיל כזה שאתם מתנתקים מהמסכים ואני מתעדת וגם מקבלת תלושים.

“אהההההה” הם אמרו והסכימו ביניהם לחלק את השלל. עכשיו לא נותר אלא לקבוע את מועד ההתנתקות: יום רביעי לא בא להם, “כי אי אפשר מעכשיו לעכשיו”, יום חמישי לא נוח להם, הוא חייב לראות משחק של מכבי, זה ישבור מסורת של שנים והוא מאלה שלא שוברים מסורת, חלילה! היא צריכה לקבל הודעה מהבייביסיטר. זו פרנסה ואסור לפגוע בפרנסה.

“טוב, אז יום שישי”, אמרתי בתקווה, וגם זו בעיה. הוא יוצא וצריך לתאם עם כולם מתי ואיפה נפגשים והיא צריכה להכין עבודה וכבר קבעה מזמן עם ד”ר גוגל שיעמוד לעזרתה. “ילדים”, נזעקתי מעומק ליבי “אתם חייבים!” האמת שהסתקרנתי לראות איך יעמדו באתגר. לא נעים לומר, הם מכורים, ולא רק הם! גם אני מכורה, מאוד. סגרנו על שבת.

שבת בבוקר – בישולים וריכולים במטבח

יום יפה, בעלי ואני יצאנו להליכה. חזרנו בתשע. הוא זרוק בסלון מנמנם, דווקא היום התעורר מוקדם! מהרגע שנכנסנו הוא התחיל לרטון  “אוף משעמם! אוף משעמם!” “אין לי מה לעשות”, מזל שבאחת עשרה הייתה לו פעולה בצופים. הבנתי  שירכב על אופניו לפעולה בלי טלפון! אאוץ’.

“טוב, לפחות אלה שעות יום”, ניחמתי את עצמי, אבל בערך ב-13:00 כבר מצאתי את עצמי מתהלכת הלוך ושוב בעצבנות מצפה לשובו.

היא התעוררה בשתיים עשרה, ומיד פנתה לטלוויזיה לצפות שוב ב”פאודה”, הסדרה שנותנת לה השראה ללכת למגמת ערבית. “גברתי”, פניתי אליה בנימוס המתבקש, “את זוכרת שהיום הוא יום ללא מסכים?!”, לרגע הילדה נראתה המומה, אך מיד התעשתה, “אז מה אני אעשה עכשיו?” תהתה והסתכלה עליי במבט מאשים “בואי, ותעזרי לי לבשל” הצעתי לה. להפתעתי הצעתי התקבלה.  מתברר שהילדה ממש מוכשרת בערבוב רוטב עגבניות ותוך כדי הערבוב היא מספרת לי רכילויות לוהטות על כיתתה, אין ספק שהרווח הוא של שתינו!

צהרי שבת – סולידריות מפתיעה ושיחה ערה סביב השולחן

לקראת השעה שתיים, הוא חוזר מהצופים, מזהה את סימני עצבנותו. מתיישבים לאכול צהריים. הגדולה שלא בעסק, מביאה את המכשיר הנייד שלה לשולחן “אמא!!!” שניהם פוצחים יחדיו, בסולידריות שלא נראתה במחוזותינו לאחרונה, “זה לא פייר שהיא יכולה להביא את הטלפון שלה לשולחן ואנחנו לא!!!”. זועקים שניהם במקהלה מסונכרנת.  ”בלי טלפונים!!!” אני דורשת בקול מצווה. הגדולה מגלגלת עיניים אך משתפת פעולה. הארוחה מתנהלת בנעימים. מתנהלת שיחה, אשכרה דיברנו, שיחה ערה על הטיול המתוכנן לחו”ל. כולל עיון במדריך טיולים, כזה מהסוג הישן, מודפס וכרוך. “כתבו, ציינו ופרטו באילו מקומות תרצו לבקר” הטלתי עליהם משימה חינוכית. הם נעצו אחד בשני מבטים שמשמעותם ברורה “אמא השתגעה. מי מחפש מידע בספרים כשיש גוגל?!”

שבת בין ערביים – מרד כפול, הודאה באשמה והכרת תודה

מרד כפול פורץ בבית. היא מתיישבת מול הטלוויזיה והוא מדליק את הנייד, נשאב לתוכו תוך כדי צחקוקים רמים, ובא לציון גואל! אני נכנעת. אמנם עדיין לא חלפו  24 השעות שבהן הם היו אמורים להיות מנותקי מסכים, אבל אני מבינה את הקושי. כאמור, גם אני מכורה! איך אסתדר בלי הווטצאפ הארור הזה שהשתלט על חיי ופשוט אינני יכולה בלעדיו, ואיך אבשל בלי ד”ר גוגל יקירי שבזכותו כבר אין לי ספרי מתכונים?… ואיך אחיה בלי הפייס שמאפשר לי הצצה לחיי קרובים ורחוקים?…

כמובן, שאפשר אחרת, אולי באי שומם שאין בו ויי.פיי! אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמסכים האלה הגיעו לחיינו כדי להישאר, וכל מה שנותר לנו זה למנן את התמכרותנו, גם כדי להוות דוגמה לילדינו. הוכחנו לעצמנו שאפשר לאכול ארוחת צהריים משותפת בשבת וממש לדבר בה, בלי להציץ ולו פעם אחת בנייד ובלי לתקתק ולו תגובה אחת. זה אפשרי ואפילו בלי ייסורי גמילה… בהצלחה!

לסיום, ילדיי היקרים קבלו את תודתי שהשתתפתם בניסוי הנועז הזה!

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה