הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

אני ממליצה על הספר למרות ריבוי סיפוריו, בעיקר בזכות קורותיה של מינקה בבחינת “שלא לשמה – בא לשמה”, הווה אומר, אם אוהדיה של הסופרת שאינם יהודים יקראו את הספר בזכות אהבתם לסופרת ותוך כדי כך ילמדו על השואה, דיינו!

16/01/2015

שום דבר בתחילת קריאת הספר “מספרת הסיפורים” לא מרמז על תוכנו: הכותרת העמומה, תמונת הכריכה המטעה (אישה לבושה בבגד תחרה, שערה אסוף ברכות, מקושט בפרח לבן, כל אלה כרומזים על רומן רומנטי) והסופרת עצמה, ג’ודי פיקו, הידועה, לפחות לי, כסופרת שספריה הם מהז’אנר המתאר מצבי חיים קיצוניים ומשבריים, אשר הם מתכון מעולה לשעת בכי משחרר והנה מתברר כי הספר הוא ספר שואה אמיתי!

הסיפור מורכב מעלילות חמישה סיפורים שונים: סיפור אחד ראשי והוא לב הספר ועוד ארבעה סיפוריים משניים, וניתן לשרטט זאת בצורת ארבעה חלקים אשר מתקיימים סביב הסיפור העיקרי. חשוב לציין שסיפורי המשנה משתלבים זה בזה במהלך העלילה ומקדמים אותה.

גיבורת הסיפור הראשון, הסיפור הראשי, היא בחורה צעירה בשם סייג’ אשר מתיידדת בקבוצת תמיכה המיועדת לאנשים אשר חוו אבל עם ג’נטלמן מבוגר אשר הגיע לקבוצה מפני שאיבד את אשתו וכבר בתחילת הספר הוא מתוודה בפניה על עברו כקצין נאצי, ומבקש ממנה בקשה בלתי שיגרתית, דבר המתניע את העלילה עד לסופה. ולהלן פריסה שהכנתי ובה מודגם כיצד עלילות המשנה והסיפור הראשי משתלבות.

מספרת הסיפורים

ובתוך כל העלילות מוצאת סייג’ גם זמן לרומנטיקה ולהרהורים על זהותה כיהודייה!

לאחר הפריסה הנ”ל בהחלט אפשר להבין מדוע נקרא הספר מספרת הסיפורים ולטעמי, יותר מידי סיפורים! בשלב כלשהו איבדתי את הריכוז והתחלתי להתבלבל מרוב דמויות ואירועים.

לדעתי, ניתן היה לוותר על סיפור האימה, אם כי ברורה לי הסיבה מדוע ג’ודי פיקו החליטה לארוג אותו בתוך העלילה. בסיפור המפלץ יש יסודות אלגוריים לזוועות השואה בפרט ולטבעו של האדם כרע או כטוב בכלל, אך מבחינתי, התוספת “הספרותית – פילוסופית” הזאת הייתה מכבידה ומיותרת.

אציין לטובה, את סיפור חייה של מינקה, סבתה של סייג’: קורותיה בשואה, עוד מתחילת הכיבוש הנאצי, כילדה טובה בת 14 מבית יהודי טוב מלודג’ עד שחרורה באפריל 1945 ממחנה הריכוז וההשמדה ברגן בלזן כשלד אדם הוא סיפור אמין, מרתק ומבעית כאחד! ניכר כי הסופרת ערכה מחקר מקיף ומדוקדק על התקופה וממש דייקה בפרטים ובתיאורי הזוועה. מי שלא מורגל בקריאת סיפורי שואה שיידע כי זהו תוכן סיפורה של מינקה. אני ממליצה על הספר למרות ריבוי סיפוריו, בעיקר בזכות קורותיה של מינקה בבחינת “שלא לשמה – בא לשמה”, הווה אומר, אם אוהדיה של הסופרת שאינם יהודים יקראו את הספר בזכות אהבתם לסופרת ותוך כדי כך ילמדו על השואה, דיינו!

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה