הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

אנחנו מקיפים את עצמנו בדברים טובים: בית יפה וכלים נאים, חברים מפרגנים, בגדים מחמיאים, מאכלים טעימים ובילויים מהנים, אך בכל יום אנחנו גם יוצאים אל הרחוב, אל הכביש, אל העולם ושם לעיתים קרובות מידי אנחנו נתקלים בגילויי אלימות. אני לא מדברת על אירועים דרמטיים שכרוכים בהזמנת ניידת משטרה או חלילה בשפיכת דמים וקריאה לניידת מד”א, אני מדברת על הדברים הפשוטים לכאורה שגורמים לנו פעם אחר פעם לאבד את תחושת הביטחון האישית והכללית.

אני נזכרת בכמה דברים שקרו לי רק בשבוע האחרון שבהם הרגשתי מאויימת באופן זה או אחר:

האם אני מעזה להעיר לחבורת הנערים שיושבת אחר חצות בגינה הציבורית מאחורי ביתי ומנהלת “שיחה” המלווה בצעקות רמות ובקללות, שלא לדבר על הרעש שנובע מהוונדליזם שהם גורמים למתקני הגינה, ומבקשת מהם ללכת משם, כי אולי הם יכולים לישון עד הצהריים ואני צריכה לקום בשש בבוקר? ברור שלא אעז לבקש ובוודאי שלא ארד לשם מחשש לחיי, מקסימום אני מתקשרת בשקט למוקד העירייה ומבקשת שיישלחו סיור.

מדוע כשנכנסתי לחנייה, הנהג מאחוריי צפר בכזאת חוסר סבלנות ולהיטות שרק גרמה לי לבהלה ולחוסר ריכוז וממש לא זירזה אותי? האם הוא באמת חושב שהצפירה הזו תועיל?

איזה נער חסר חינוך וחסר תרבות מרשה לעצמו להעיר הערות מיניות בצעקות רמות לגבי גופה של בתי בפניה ולפני חבריו? מה הדבר הבא שיעשה לנערה הבאה, ייגע באיבריה המוצנעים? או פשוט ייגש לעניין וייכפה את עצמו עליה?

למה השכנה מקומה ראשונה משחררת את הכלב שלה בחדר המדרגות וכשהוא נובח עליי ואני מתכווצת במקומי, היא בכלל לא מגיבה ואפילו די משועשעת מהסיטואציה ואח”כ היא מאפשרת לו לעשות את צרכיו בגינת הבניין, אבל לא משלמת וועד הבית כבר כמה חודשים כי לדבריה, הבניין לא נקי?

אוכל להפליג בדוגמאות ואני בטוחה שגם לקוראיי הנאמנים יש עוד שלל דוגמאות ואני חושבת לעצמי איך זה שעדיין לא למדנו איך למגר את האלימות? ואיך זה שלמרות כל התוכניות החינוכיות למניעת אלימות, תוכניות שבתי הספר מתהדרים בהם, עדיין האלימות גואה? אני רוצה להאמין שהאדם הוא טוב מנעוריו – נו, טוב אולי לא כולם… ובכל זאת רוב האנשים שאני מכירה שואפים לעולם נקי יותר בכל המובנים ואיך לא למדנו כלום ממעשי אלימות שהחרידו את המדינה ושוב ושוב שומעים על דקירות ורציחות כשכל פעם התדירות והעוצמה של המיקרים עולה ועולה וביום השנה השבעה עשר לרצח רבין אני נזכרת בתדהמה שאחזה בי ואיך שחשבתי, אז בתמימותי שאולי ההלם מהרצח יוביל לתיקון? אבל לא עולם כמנהגו נוהג וגם בפעם הבאה שהנערים ירעישו בגינה לא אעיר להם!

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה