הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

מסע לתוך חייה של איב ולא, זה לא יהיה גן עדן! הצצה מרתקת לתוך קורות חייה של משפחת השכנים שלנו ומי יודע מה מתרחש מאחורי דלתות סגורות… על ספרה השני של גלית דיסטל אטבריאן.

06/07/2014

התחלתי לקרוא את הספר החדש והשני של גלית דיסטל בשמחה לאחר שמאוד נהניתי מספרה הראשון “ואם היו אומרים לך” המספר על סיפורה של אם צעירה המתמודדת עם הגילוי הנורא שבנה אוטיסט. התעניינתי בספר כאם וכמורה וליוויתי את הגיבורה בצערה על התנפצות חלומה על הילד המושלם שלא קיבלה.

וכעת קיבלתי את ספרה השני והתחלתי לקרוא אותו, סקרנית לדעת איזו סוגייה תעלה בספר. כבר בהתחלה שמתי לב ששמות הדמויות בספר נבחרו בקפידה וכמו בפרק תנכי שסופו העגום ידוע מראש מפני ששמות הדמויות מעידות ומסמלות על אופי הדמויות וגורלן, כך בספר. איב הגיבורה הראשית רחוקה מדמות האם הגדולה כאיב התנכית ובכלל לא מימשה את ייעודה להיות אם, ואנחנו הקוראים מלווים אותה מאבדת את הקשר שלה לחיים ככל שהעלילה מתקדמת, לא די בזה שהיא איננה מממשת את ידועה השמי, אנו מבינים מדוע היא דמות מיוסרת כל כך וזאת מפני שהיא גם בת למשפחה הנמצאת על הרצף של צער וכעס על מה שהיה אמור להיות ולא היה ובעיקר רצף העיוות והתעללות במסגרת המשפחתית שאמורה להיות המקום המבצרי ביותר של האדם ואף אחת מהדמויות על שמותיהן המבטיחים איננה מצליחה לגלות נורמטיביות, אלא טירוף ואלימות וכל דמות בדרכה!

לא קל לקרוא עלילה כזו ובכל דף כמעט ניתן להזדעזע מהתיאורים והלב מבשר רעות, והגילוי הנורא מרחף באוויר ורק בעמ’  308 הרוע מקבל תמונה ברורה ומוחשית ואפילו מכה פעמיים ( בלי ספויילרים).

השפה של הסופרת דחוסה במשחקי מילים,  היא עושה שימוש  רב באמצעים לשוניים פיגורטיביים כדוגמת מטפורות ודימויים: הן במטאפורות ובדימויים שחוקים והן בחדשים פרי דמיונה הלשוני של הסופרת: “אורחי הטיפין – טיפין, בשקט גיהינומי של נצח, נדנדה אנושית, שולחן הפורמייקה שרגליו דקיקות כרגלי איילה, רעש שחור מול שקט לבן”… מכאו שלא רק העלילה הכבידה על ליבי, גם דחיסות המילים העיקה עליי ושירתה באופן מיידי את האווירה הקשה שגלית ניסתה ואף הצליחה ליצור בספרה. השיח בספר הוא שיח של קריאה לעזרה ומצוקה ולא אמליץ עליו כאל ספר טיסה או ספר חופשה.

כאמור, זהו לא ספר קל לקריאה מפני שהוא מכניס את הקוראים וללא רחם לתוך נבכי הנפש של המתעלל וקורבנותיו. בהחלט אמליץ על הספר לאנשים העוסקים במתן ייעוץ פסיכולוגי ובעבודה סוציאלית או בעלי מקצוע טיפולי אחר, בגלל העובדה שהספר נותן לאנשי המקצוע ולנו ההדיוטות אשר אינם בקיאים בטיפול ריגשי / פסיכולוגי ובייעוץ הזדמנות לחדור לתוך מוחם ונפשם של המתעלל וקורבנותיו.

בזכות שפתו ה”ריגושית” של הספר המכילה בין היתר מילים בעלות מטען רגשי, תארים סובייקטיביים ומעריכים, צירופים “מפתיעים”, שינוי סדר מילים “מקובל”, אורך בלתי קבוע של משפטים בעלי מבנה מיוחד, לעתים מקוטעים וחסרים (ותודה לפרופ’ מאיה פרוכטמן היקרה שממנה שאלתי את ההסבר, אני חושבת שעבודה אקדמית בנושא לשונה וסגנונה של גלית דיסטל תהיה חגיגה אמיתית למי שתעשה אותה ולמי שיקראו אותה. אולי, אני בעתיד אענה לאתגר…

ובלי סוף טוב שיזכיר לנו את הטווס בחדר המדרגות שהיה פעם יפה ומושך עין,  אי אפשר ולאחר מסע העינויים שעוברת הגיבורה שנולדה בשם איב, וביום הולדתה ה18 שינתה את שמה לחווי, היא חוזרת למקורותיה והמילה האחרונה בספר היא כאשר “יוני (אהובה) פותח את פיו וקולו לוחש אלי (אליה) ברוך – “איב”. תודה לאל לסוף הטוב ולכך שאיב נגאלה בידי הגבר שלה וזה כבר פותח דיון חדש, על האם אין לנשים גאולה, אלא רק בידי גבר?!, אבל זה לפוסט אחר…

טווס בחדר המדרגות 1

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה