הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

שבוע לאחר חזרתי מהמסע לפולין, קיבלתי ממועדון הקוראות את הספר “התליון” של מייקל אוונס. בספר מתוארת השואה, דרך עיניה של דמות בשם שרה. אין ספק שעצם העובדה שרק שבוע קודם לכן חזרתי מהמסע גרמה לכך שקראתי את הספר בלב כואב ובשקיקה. הספר מומלץ, בעיקר למי שמסוגל להתמודד עם הנושא!

08/06/2014

שבוע אחרי שחזרתי מהמסע לפולין נשלח אליי במסגרת “מועדון הספרים” של “סלונה” הספר “התליון” מאת מייקל אוונס. הספר מתאר קורותיה של דמות בשם שרה בשביס מהיותה ילדה צעירה כבת 12, עד מינוייה כעורכת דין במסגרת הקטגוריה במשפטו של אייכמן וגם כעדה במשפטו, הספר התאים “בול” להלך רוחי לאחר המסע ופשוט בלעתי אותו בשקיקה.

הספר המבוסס, בחלקו,  על קורות חייו של אייכמן מוביל אותנו צעד אחר צעד אחר תהליך השמדת היהודים. החל מהניסיון לגרש את היהודים מתחומי האימפריה הנאצית שצמחה וגדלה כמפלצת בעלת ראשים רבים, המשך בריכוזם בגטאות ובניסיון לשבור את גופם ואת נפשם של היהודים כבר בגטאות, וכשזה ללא הועיל, כאקט של ניסיון לסיים באופן סופי את בעיית היהודי, צץ הפתרון הסופי שהוא כידוע שליחתם של היהודים לבתי חרושת לרצח המוני שאותם אנו מכנים מחנות השמדה. הספר מסופר בגוף ראשון, כאמור, דרך דמותה של שרה, שלא חוסכת מאיתנו את ריגשותיה כלפי המתרחש וכן גם מתארת תיאורים מאוד ברורים של ההתעללות, ההתעמרות, ההתאכזרות של הנאצים ועוזריהם כלפי היהודים.

החידוש בספר, הם לא הפרטים ההיסטוריים, שכולנו (מי פחות ומי יותר) מודעים להם מלימודינו בבית הספר או מעניין אישי, אלא הוא החלק הדימיוני בעלילה שבו מתוארת סוג של מערכת יחסים כמעט רומנטית, ומאוד מעוותת בין שרה לבין אייכמן. בתחילה, אנו פוגשים בעיר לינץ שבאוסטריה את שרה כילדה בת 12. שרה מגלה ניצני התאהבות באייכמן הצעיר בן ה16 וביניהם מתעוררת אהבה אפלטונית שאיננה מובילה לדבר, וזאת גם בגלל שנאתו של אביו של אייכמן ליהודים. בהמשך, בנקודות שיא בעלילה, שרה ואייכמן שמפעם לפעם מתקדם בסולם הדרגות הנאצי, נפגשים ואייכמן, אף מציל את שרה משליחתה למחנה ההשמדה מַאוּטהַאוּזֶן והופך אותה לפקידה בלשכתו, וכפי שהציל אותה, כך הוא נוטש אותה, והיא מגיעה הישר לגיהנום קרי, מחנה ההשמדה ובדרך לא דרך היא נמלטת ומצליחה להגיע לא”י. אני מקצרת בפרטי העלילה, למען הקוראים והקוראות שירצו לקרוא בעצמם את כל הפרטים.

במשך הקריאה חשתי אי נוחות בגלל יחסי הקרבה שנוצרו בין שרה לאייכמן, לחשוב שמישהי חשבה שיש בו משהו מושך, פשוט עורר בי בחילה וסלידה. חשבתי לעצמי שהסופר, תיאר את אייכמן כנער נורמטיבי וגם בהמשך, אייכמן הצעיר שפעל  (באמת) בתחילת “הקריירה” שלו להגירה הכפוייה של היהודים מגרמניה ואוסטריה, הוצג כאדם ששם לו כמטרה לבצע את עבודתו באופן המושלם, גם אם זה היה כרוך בהשמדת עם ועדיין לא הודגש אופיו המפלצתי ואולי זהו כוחו של הטקסט הסיפורי להראות עד כמה נורמליים היו הנאצים ועד כמה קל היה להפוך מפקיד השקוע בבירוקרטיה או מחייל המנסה לרצות את מפקדיו למפלצת רצחנית חסרת לב, נפש ונשמה!

חנה ארנדט שהייתה פילוסופית שנוייה במחלוקת ואף סיקרה את משפטו של אייכמן טבעה מטבע לשון שהפך להיות מושג: “הבנאליות של הרוע” או “הבנאליות של הרשע”
כלומר: קיימת אפשרות שאדם “נורמאלי לחלוטין, לא טיפש ולא מסונוור ולא רפה שכל” יבצע פשעים נוראים כביורוקרט. קביעה זו הקימה כנגדה רבים. קטונתי מלהבין את משנתה, אך באופן השטחי ביותר הייתי אומרת כי הספר “התליון”, בהחלט מדגים את הקביעה הזו מכיוון שהרוע, הרשע והשטניות היו דבר שבשגרה בימי הרצח הללו, מה גם שאנשים “ברחוב” ידעו מה מתרחש, ראו מקרה, מחנה ההשמדה “מיידנק” השוכן בסמיכות לשכונות  בלובלין ובעוד אנשים חיו את חייהם מולם, ממש מולם נרצחו המונים. עשן גופותיהם היתמר השמיימה והעולם נהג כמנהגו. בספר אחת הדמויות מנהלת שיחה עם שרה, האישה ששרדה את השואה ולא הפסיקה להתענות בגלל חלומות הביעותים שתקפו אותה לילה לילה, וכששרה שואלת לגבי הרוע בעולם ומסבירה לה בת זוגה לשיחה את הבנתה לגבי הרוע: “אני רק אומרת שאי אפשר להסביר את זה. שאת לא יכולה למצוא את התשובות שאת מחפשת. אף אחד לא יכול להסביר את הרוע ששוכן בליבם של אנשים.” וגם אני אינני יכולה להסביר זאת!

“התליון” הוא לא ספר מופת, יש בו רגעים מופרכים ולעיתים העלילה “תפורה” באופן מאולץ, אך מי שאיננו מתקשה לקרוא ספר המתאר את זוועות השואה, מוזמן לקרוא אותו. כמו שציינתי בתחילת הפוסט לא הנחתי את הספר מידי וסביר להניח שמה שראיתי בפולין רק שבוע קודם לכן, שהיה עדיין חי, טרי, וכואב בתודעתי, תרם לעניין הרב שלי בספר.

ומה לגבי “התליון” עצמו. את זה תצטרכו לקרוא בעצמכם!

התליון תמונה

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה