הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

לעיתים יש נטייה לתקוף את מערכת החינוך ומורותיה, על רמתן, איכותן וכושר השיפוט שלהן. מצד שני מאחורי המתרס עומדות נשים עם נשמה שלא רק מלמדות את הילדים, אלא גם שומרות עליהם מכל הלב. אל תמהרו לשפוט את המורות, כי גם להן יש את הצד שלהן ולהלן הסיפור.

27/02/2014

ר’ היא ילדה מתוקה – בדרך כלל… היא חברה טובה של מ’, מתוקה לא פחות ממנה. לאחרונה ולא ברור מדוע ולמה עבר חתלתול שחרחר בין המתוקות. בהפסקה הראשונה זו הלכה לימין וזו לשמאל ובזמן השיעורים הוחלפו ביניהן מבטים רושפי שטנה, אני, מחנכת הכיתה, לא הייתי מודעת לדרמה עד שר’ ניגשה אליי וביקשה לשוחח עימי בהפסקה השנייה וכך היה. רוב ההפסקה הייתה איתי ר’ הקטנה ושיתפה אותי בצערה ואני כמובן הבטחתי לה חגיגית שמייד בתום ההפסקה כשנעלה לכיתה אטפל במריבה המתגלגלת והבלתי צפויה.

ר’ יצאה לדרכה ונראתה מרוצה, ואני שוב חשבתי על עצמי שאני המורה הטובה בעולם. לא חלפו מספר דקות והפעמון צלצל לעלות לכיתה. כשעליתי לכיתה, הבחנתי בר’ ספונה בפינת המסדרון, בוכה בהיסטריה לתוך הטלפון שלה. מסתבר שבדקות המועטות שבין סיום השיחה שלנו וסיום ההפסקה, החלה דרמה סלולרית: הטלפונים החכמים נשלפו, והאצבעות הקטנות של המתוקות הקלידו דברי נאצה בווטצאפ זו כלפי זו. נו, נאצה, די הגזמתי: זו קראה לזו “מכוערת” והשנייה ענתה “מטומטמת” או להיפך. ר’ שלא יכלה לשאת את העלבון התקשרה, כאמור לאמה וכשראתה אותי עולה לכיתה עוד הגבירה את בכייה. ביקשתי ממנה את מכשיר הטלפון שלה וביקשתי לומר לאם שהכל בשליטה, ואז אחיה החייל המסוקס שהיה בבית ונחרד לשמוע את קול בכיה ההיסטרי של אחותו מתוקתו לקח את המכשיר מידי אימו ונבח לתוך הטלפון “אני בא לקחת אותה!”. זו בהחלט הייתה אמירה החלטית, אך אני לא התרשמתי ועליתי לכיתה שם ערכתי בירור קצרצר שבו התברר שר’ המתוקה היא זו שהתחילה והנה היא כבר נרגעה והנה השיעור התחיל כסדרו ואז הדלת נפתחת לרווחה, אמה של ר’ ואחיה החייל הגברי והמסוקס באו לקחת אותה ולהציל אותה מצפורני מ’. אני ניסיתי לומר שהעניין נרגע וכבר נגמר, אך החייל הרגיש שהוא מגן על אחותו מולדתו בכל מאודו והמשיך לנבוח עליי דברים מהסוג הידוע: “איזה מין בית ספר זה, ונעביר אותה בית ספר ובלה בלה בלה…” ואני קצת מופתעת מההתקפה עניתי לו בשלווה שהילדה היא שלהם והדלת פתוחה לכל החלטה של המשפחה”, נו, טוב, הוא לא ממש אהב את תגובתי (אולי ציפה לפתח עימי איזו קטטה מילולית משחררת), אך אמא שלו, התעשתה ודחפה אותו קלות אחורה במילמולי התנצלות (כנראה חשה בתוקפנות של בנה, מה גם ששבוע קודם לכן, הייתה בפעילות משותפת לילדים ולהורים לכבוד יום המשפחה והיא נהנתה מכל רגע, ייתכן שאף יותר מהילדה וייתכן שזכרה לי חסד נעוריי בזכות כך!).

כשהמשפחה עזבה אמרו לי הילדים: “אורית, הוא (החייל) לא כיבד אותך!”. הם בהחלט רגישים הילדים והם בהחלט חשו בנימת התוקפנות של האח. ילד אחד אפילו אמר לי: “תיזהרי בסוף הלימודים, הוא יבוא לירות בך!” , כמובן שהרגעתי אותם ואת עצמי ופניתי למנהלת והיא טיפלה בעניין לשביעות רצוני. ובדיעבד ולומר את האמת לשבריר של שנייה לא הרגשתי מוגנת בממלכתי, כיתתי.

ומה יש לכן לומר בעניין זה ? ובכלל נקודה למחשבה: בכל אשמה מערכת החינוך על מורותיה?!…

ילד וסמארט פון

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה