הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה “גליק” גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את ה”בקרוב אצלך” והייתי מתבאסת מזה רצח! ולא שלא רציתי ולא שלא ניסיתי, אבל שום דבר לא נדבק.

ואז בעקבות שינוי בייעוד המקצועי שלי, עברתי לעבוד בת”א ובעקבות כך חיפשתי דירה במדור דירות להשכרה באחד מעיתוני סוף השבוע (לטובת הצעירות שבינינו כך היו מחפשים אז דירות… ). בתחילה חשבתי על דירה בדיזינגופה פינת ארלוזורובה, אבל דודים שלי שיכנעו אותי שכדאי לי לגור בסמוך למקום העבודה שלי ומכיוון שמקום עבודתי היה בדרום ת”א, חיפשתי דירה באזור.  ובמוצ”ש אחד בליווי אחותי וגיסי שבאו כשומרי ראשי, הגעתי לדירה המיועדת ובחור אחד פתח לי את הדלת… הדירה הייתה נאה בעיניי, האמת היא שלא כל כך, אבל היא הייתה קרובה למקום עבודתי, שכר הדירה התאים לי ובסמיכות לה היו סופר, תחנת אוטובוס לדיזינגוף ואפילו סניף של קופת חולים “לאומית”, וכבר אז הייתי די מעשית והחלטתי ללכת על העסקה. בדירה גרו אז שני שותפים ואני הצטרפתי אליהם, והיום אני לא מבינה איך היה לי אומץ לגור עם שני אנשים זרים, גברים זרים, אבל הייתי נחושה בדעתי לעבור, והייתי זקוקה לשינוי ואמא שלי שמאסה ברווקותי והתקשתה להסתכל למכרותיה הפולניות בעיניים אמרה לי ש”משנה מקום – משנה מזל” ואני כנראה רציתי להאמין לזה.

אחד מהשותפים פתח לי את הדלת וערך לנו סיור בדירה, וכבר מההתחלה נעשינו לידידים טובים ותו לא. לו תמיד הייתה מישהי ולפעמים אפילו שתיים (בו זמנית) ואני תמיד הייתי לפני או אחרי עוד פגישה עיוורת (ורק על זה אני יכולה לכתוב פוסט משעשע במיוחד). נחושה בדעתי להיפטר מתואר הרווקה הסכמתי לצאת עם כל מי שניסו להכיר לי, אך ללא הועיל. בצערי, הייתי משתפת את שותפי בחוויותיי מהפגישות הנוראיות והוא היה ממהר לחברות שלו וכך התנהלו ימינו בנחת. בתום שנה הארכתי את החוזה ופתאום זה קרה! נו, טוב, לא צריכים להיות גאונות גדולות כדי להבין שאותו בחור אחרי שנה כבר לא היה סתם שותף שלי, אלא הפך לבן זוגי וזאת הייתה הפתעה לכולם ובעיקר לנו, לשנינו, מפני שהיינו כבר חברים ממש טובים והיה מוזר לשנות את הסטטוס מידיד וידידה לחבר וחברה וכעבור עוד שנה עמדנו תחת החופה, ומאז עברו כבר כעשרים שנה ועוד שלושה ילדים, שנהיה בריאים כולנו.

הפילוג (מהמילה: happy) כשכבר הייתי נשואה לפחות שש או שבע שנים וכבר אמא לשלושה ילדים, הלכתי עם אמא שלי לחתונה של קרובת משפחה. בעלי, שהפך משותף לדירה לשותף לחיים, לא בא איתנו, הרי מישהו היה צריך להישאר ולשמור על הילדים. הושיבו אותנו ליד קרובי משפחה ותוך כדי שיחה, הבן דוד של הבן דוד של אמא שלי, לחץ את ידי בחום ולחש לי ברחמנות “בקרוב אצלך”… לרגע נזרקתי שנים אחורה אל התקופה שבה נחשבתי לרווקה הנצחית של המשפחה, אך מייד התעשתתי ואמרתי לו שאני נשואה ושיש לי שלושה ילדים. הנ”ל החליף צבעים ולא ידע מה לומר והיכן לשים את עצמו, וכמובן שאני חשתי שמחה ושהרי אין כמו שמחה לאיד במיוחד שהיא נובעת בשם הרווקה הנצחית שאני כבר לא!

מוסר השכל: מוטב שותף רווק אחד מאלף דייטים בג’יידייט…

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

עשרת ימי תשובה, תשעה חטאים ותיקון אחד גדול!

כולנו יודעים שבנצרות מונים שבעה חטאים. על פי ויקיפדיה חטאים אלה הם החמורים ביותר שאדם יכול לעשות, ושהעונש עליהם הוא מות הנפש. לכבוד יום הכיפורים ועשרת הימים נוראים הרשיתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה