הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

במסגרת העירפול שתקף אותי לאחרונה הצלחתי לאבד את מכשיר הטלפון שלי, שאומנם לא היה מהסוג החדיש ביותר, אבל גם סמרטפון של L.G שבעלי קנה לי באמסטרדם לפני שנה וחצי נתן עבודה. יש לומר שהוא כבר סבל מאיטיות מה ופה ושם קפא ולא בגלל החורף, אבל לעיתים הייתי מחוברת אליו יותר מאשר אל ילדיי ואילו היייתי כותבת פוסט על מה הם הדברים שאינני זזה בלעדיהם הוא היה זוכה בלי כל ספק במקום הראשון!

למען האמת, וכאן אני כבר מכה על החטא, התחלתי להתלונן על ביצועיו, ורק בשבוע שעבר במסגרת תפעול אתר בית הספר, כשהייתי צריכה להעלות תמונות מהטלפון לאתר, התלוננתי בפני טכנאי המחשבים שאני לא מרוצה מהמכשיר וכנראה שהגיע הזמן להחליפו והופ, היקום היקר שמע לדבריי בלי לסנן, וכך ביום א’, שהיה יום שבו הסתובבתי המומה ועמומה ומאוד טרודה ועמוסה כבר משעות הבוקר, הפך להיות היום המר  והנמהר כי רק בשעת ליל מאוחרת שמתי לב שכבר שעות רבות לא בדקתי מה מתרחש בקבוצת הווטצאפ האהובה עליי, קבוצת המורות והמורה, קבוצה התמיכה שלי שבכל פעם מחדש מחזירה את החיוך לשפתיי ואפילו את הצחוק. זה הדליק לי אור אדום והתחלתי לחפש והמשכתי לחפש ואז הבנתי כי אשר יגורתי בא לי, מכשירי היקר, חברי הטוב, תומך הזיכרון שלי והמעודד הפרטי שלי שהכיל המון תמונות בעלות ערך רגשי ואני לא צוחקת והמון תכתובות אישיות נאלם ונעלם!!!

נו, מה עושים? אז לא בוכים על חלב שנשפך וגם לא על סמארטפון שנעלם, אבל כן מתבאסים.

ומיום א’ אני בלי טלפון, איזו חוויה מוזרה וקדמונית! ומה אעשה בעת צרה? ומה אעשה בכלל? בתור לרופא אני בוהה באוויר, בישיבה משעממת אני לא יכולה להתכתב עם חברותיי מתחת לשולחן ופשוט נאלצת להקשיב, בהרצאה שלא נגמרת אני מנמנמת וכך התחושה הכללית היא שאני מנותקת ולא יכולה לתקשר וגם לא יכולים לתקשר איתי (בשעות שבהן אני לא ליד המחשב…) אז לקחתי מהבת שלי את המכשיר הישן שלה והסתובבתי איתו כבוי כי לא ידעתי איך מדליקים אותו, אבל לפחות מבחינה פסיכולוגית הייתה לי הקלה… כי הייתה לי אפשרות ליצור קשר בעת הצורך.

ובינתיים התחלתי להתרגל לרעיון,  ופתאום אני חשה כמו תחושת שחרור קטנטנה. אי אפשר להשיג אותי בכל רגע נתון ווואלה יש לכך יתרון כלשהו…

אז עד שאקנה מכשיר חדש איהנה מהשקט הטכנולוגי שאופף אותי ויאללה בייייייייי רצה להיכנס לפייס…

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה