הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

בתמונה רואים עיירה שלווה ושקטה על גדת הבוג שבפולין. שם העיירה הוא וישקוב ומשם יצאו למותם כל בני משפחת אמי. היום בלילה בתי הבכורה טסה לפולין וכך בהכנות רגשיות עבר עלינו יום הכיפורים השנה שדי התבלבל לו עם יום השואה.

15/09/2013

השנה יום הכיפורים התבלבל לי עם יום השואה! וזאת מפני שהיום בשעת לילה מאוחרת ניסע לשדה התעופה. בתנו הבכורה תטוס למסע לפולין עם תלמידי שכבתה. הכל כבר בעצם מוכן!? ברשימת הקניות חסר רק וי אחד ליד נרות נשמה. עוד מעט נקנה, אך השאלה הייתה עד כמה אנחנו מוכנים רגשית למסע המטלטל הזה? ועד כמה היא מוכנה? כבכל יום כיפור אמא שלי איתנו וכך נוצרה ההזדמנות, רגע לפני המסע. בשעות הבוקר ישבו הסבתא והנכדה ודיברו. סבתא סיפרה וסיפרה על אותם ימים אפלים והנכדה כתבה וכתבה, קוראים לזה עדות והכל היה נינוח ומרוחק, אך אחר כך בארוחת הצהריים ( נכון, לא צמנו ) שבה התכוונו לברך אותה בנסיעה טובה נפל דבר והתקבלה התשובה: סבתא שלה, אמא שלי אמרה לה: “תודה שאת נוסעת לשם, אני לא הייתי מסוגלת!” סבא אברהם וסבתא הניה גאים בך ואת ההוכחה שהם לא הצליחו” ואז קולה נשבר ואז נפרץ סכר הדמעות ואז שלושתנו סבתא, בת ונכדה פרצנו בבכי. היא נכנסה לחדרה וסגרה את דלת ולא הפסיקה לבכות ואחרי הצהריים העיניים האדומות שלה העידו שהיא סוף סוף מבינה לאן בעצם היא נוסעת ושהיא מוכנה למסע.  ”אני כך כך כועסת על עצמי, שאף פעם לא טרחתי לשבת עם סבתא ולשמוע” אמרה בבכי ובאה אליי לבקש חיבוק ואני ידעתי בדיוק למה היא מתכוונת, כי גם אני לא טרחתי לשמוע ובכל פעם שסבא שלי היה מתחיל לספר, הייתי אוטמת אוזניים או פשוט מתחפפת באלגנטיות מהמקום והנה עכשיו כבר אין כמעט את מי לשאול ושלשום בערב יום הכיפורים כשישבתי עם אמא שלי, נכנסתי לאינטרנט לארכיונים בפולין ולאט לאט מצאנו שמות של בני משפחה נשכחים שבלעדיה לא הייתי יודעת שהם ממשפחתנו, עצמנו ובשרנו שנעלמו ללא סימן, מלבד אותו כיתוב יבש ותמציתי בארכיון פולני שכוח אל והיו רבים אחרים שכלל לא מצאנו כאילו מעולם לא היו כאן, עלי אדמות ולא נשמו וחיו כמונו ומזל שסבא וסבתא שלי מלאו ביד רועדת ובעברית עילגת דפי עדות השמורים ביד ושם וכך יכולנו להדריך אותה שבמסעה ורשה וטרבלינקה לא יהיו רק מקומות מזוויעים שבהם נרצחו היהודים, שם נרצחו בני משפחתה!

ניתן לסכם את חווית יום הכיפורים תשע”ד, כיום חוויתי וריגשי לכולנו וגם ללא צום, התעננו אך גם זככנו את נפשותינו!

נטע, שיהיו לך כוחות להתמודד עם מה שתראי ותחווי, את הנטע הטוב שהם השאירו אחריהם!

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה