הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

כבר מספר ימים הראש שלי כבר בבית הספר. אני כבר יושבת וכותבת תוכנית לימודים שנתית. לאט, לאט היא קורמת עור וגידים ולמרות שזאת הפעם החמישית או השישית ואולי אפילו שביעית שאלמד כיתה ד’  ( אחרי יותר מ20 שנה בהוראה, הזיכרון כבר לא משהו… ) ובניגוד לכל מי שמזלזל במורות, אני ניגשת למלאכת בניית התוכנית ברצינות רבה מאוד! חודש חודש ומועדיו, תכניו, נושאיו והדגשיו וזה גורם לי לדבר מוזר, כי פתאום אני מרגישה חשק קטן, מין חשקוק שכזה שמטפס במעלה גופי וגורם לי לרצות לחזור לבית הספר וללמד את כל הדברים הנפלאים שאני מתכננת ללמד!

ההתרגשות מתחילה. לפני השינה, אני מדמיינת את הכניסה לבית הספר, את השומר, את המסדרונות הארוכים, את חדר המורים ואת הכיתה שלי. אני נזכרת בתלמידים שלי, שאני מודה, ששמחתי להתנתק מהם לתקופה והנה בעוד כמה ימים ניפגש שוב. אני מדמיינת את המפגש עם התלמידים שלי. השנה זה יהיה מפגש קל יותר, מפגש עם עם המוכר, וזאת מפני שאני “עולה” עם תלמידיי לכיתה ד’. אני בטוחה שהבנות יקפצו עליי לחיבוקים ואני משערת שהבנים ירוצו גם הם לקראתי אך הם יסתפקו בחיוך נבוך, בכל זאת הם בנים שלומדים בכיתה ד’… ומה שהם לא יראו ומה שהם לא ידעו זה שגם אני נורא מתרגשת והלב שלי הולם ובעצם לא ממש ישנתי בלילה לפני.

וכמו שהתלמידים מבטיחים לעצמם שהשנה המחברות תישארנה נקיות וחפות מקימוטים ומקשקושים, אני מבטיחה לעצמי שהשנה אהיה המורה הכי נהדרת, הכי סבלנית, מאוד חייכנית ובעיקר מכילה. אתם יודעים, כזאת מורה מהסרטים שכל התלמידים נושאים אליה עיניים ורואים בה מודל לחיקוי. כן, אלוהים תעשה שאהיה כזאת מורה נהדרת, אבל אם יהיו ובטח יהיו רגעים אחרים, רגעים של תסכול אכזבה, לחץ, כעס ומירמור, אני גם יודעת הצלצול הוא לא רק אות לסוף שיעור הוא גם סימן לתחילתו של שיעור חדש, תחילתו של התחלה חדשה והזדמנות נוספת ומי שמכיר אותי יודע שאלה לא רק מילים יפות לקשט את הפוסט!

וביום הראשון אדבר עם תלמידיי על מה שיהיה, על ציפיותיהם ומשאלותיהם לשנה החדשה, נדבר ונצייר ונחשוב על הבאות מחשבות טובות ואולי גם נשיר שיר, חשבתי על “הלוואי” של בועז שרעבי או על “יחד” של להקת גאיה, מין שירים אופטימיים של תקווה לטוב וזה כל כך מתאים ליום הראשון ללימודים. וכדרכי, דווקא לא אלחץ עליהם לספר לי “מה עשיתם בחופש הגדול?” לא כולם עשו דברים, אני זוכרת שכתלמידה, שנאתי את הרגע שבו נאלצתי להמציא חוויות או להעצימן כדי לענות לשאלה המרגיזה הזו, ולכן כמורה אני לא מתעקשת לשמוע חוויות, אבל מי שממש ירצה, יוכל לספר לי וגם לכתוב לי על כך.

וביום הראשון אחרי שלוש שעות כבר נתעייף ונרצה הביתה, כן גם אני, בעיקר אני! אבל אז אגייס את הקול הכי מורתי שלי ואומר להם שאין ברירה והשנה התחילה וצריך להתרכז ובעצם אדבר גם על עצמי וגם אל עצמי, ואז היום הראשון יעבור ואחריו יבואו כבר כל הימים אחרים, ימים שבהם אחזור הביתה תשושה ורצוצה, וימים שאחזור הביתה ובפי סיפורים על רגעי גאווה ונחת ואלוהים תן  שיהיו אלה הימים השולטים!

שנת לימודים פורייה ובהצלחה לכל המורות ולכל התלמידים!

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה