הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

הפוסט מתחיל בטוב: בניגוד לכל עמישראל אתמול בילינו במקום מקסים ולא בהמתנה מטורפת בתורים למתקן כלשהו.  היינו כמעט בהרכב מלא של שבע משפחות ( כמעט, מפני אחד בצבא ועוד שלושה  גדולים שהיו כבר עסוקים בעניינים שלהם ) ונסענו למקום קרוב יחסית, מרחק נסיעה של כשעה, הכביש היה חף מפקקים והגענו לאתר בקלות ובנעימות ( ותודה לוויז! ). עשינו מסלול בטבע שאומנם לא היה אתגרי אך העלה סומק בלחיינו ואז במקום מוצל ליד מתקנים שעשועים פרשנו מחצלות, פתחנו שולחן, כסאות ושולחן והוצאנו את מטעמינו. בלי לערוך רשימה ובלי לחלק הוראות ולתאם תיאום מוקדם היה לנו הכל ואכלנו לתיאבון וכך ישבנו לנו, מלטפים את כרסנו ומתכננים כבר את הפנסיה שלנו. לא שהיא כך כל קרובה, להיפך, כי ככל שנראה באוצר מתכננים לנו הפתעה לגבי גיל הפרישה, אך מי אמר שאי אפשר לחלום על ימי הדבש שמחכים ביום שאחרי היום האחרון בעבודה… בסביבות שלוש כשהרגשנו כבר מוכנים לשנת הצהריים, האיצו בנו המתבגרים להתקפל, כי גם לנו הבילוי הספיק בשבילם היום עוד ארוך. ארזנו וחזרנו לביתנו, למעט פקקון בכביש החוף, חזרנו הביתה כל כך מרוצים שעוד המשכנו לפטפט בקבוצת הווטצאפ שלנו: Life is good!

אך החלום האידיאלי מתנפץ כשחזרנו הביתה. שוב כותרות על קשיש שהוכה בידי אדם נטול תרבות ונטול אישיות. והבוקר שוב כותרות כאלה. רק שינוי את שם הקשיש ואת שם העיר והאירוע חזר על עצמו והפעם בהצלחה יתרה. המכה הצליח לא רק להכות, להעליב, לקלל ולהשפיל, אלא גם גם לגרם קשיש שבר פתוח בכף רגלו ושוב התמונות המחרידות האלה שגורמות לי לרצות לברוח מפה ואתמול!!!

וכבר כתבתי פוסט על הנושא הזה: חוסר כבוד בסיסי בין אדם לאדם בחברתנו  ( “רצח רבין והנערים בגינה” אתם מוזמנים לקרוא, הוא יותר מרלוונטי לעניין ) ואין זה תלוי במקום מגורים ( בהקצנה צפוניים מול דרומיים ) ואין זה תלוי בעדה ( יש מי שעדיין נתפס לשטות הזו של מזרחיים ואשכנזיים ) ואין זה תלוי בלאום ( ערבים ויהודיים, גם אם זה מאוד מפתה להשתמש בכך ) ואין זה עניין רק לשר לאזרחים ותיקים. זה העניין של כולנו!

יש שקוראים לתופעה הזו: תרבות הערסים ואם סוציולוגים עדיין לא מצאו לכך שם אקדמאי, אני מרשה לעצמי להשתמש בשם הלא מכובד הזה ולהוסיף תוספת קטנה: תת תרבות הערסים! כן, כן, בלי שאנחנו רוצים להודות בכך מתחת לחלוננו, בסף דלתנו ותחת כל שיח רענן צומח לו ערס שנוהג לידינו, שעומד לידינו בתור בסופר ושמוציא את הכלב שלו לגינה שבה משחקים ילדינו ואם יעקוף בכביש בפראות, יעקוף בתור וישלח את כלבו ללא חגורה ורסן ואתה או את תעירו לו וגם אם זה יהיה בשיא הנימוס, דע כי אתה יכול להפוך לכותרת בעיתון כהרף עין  מושפל, מוכה וחבול במקרה הטוב או מתחת למצבה במקרה הפחות נעים!

ואני מלמדת את עצמי ואת הסובבים אותי לא להעיר הערות לערסים האלה. נכון שאכפת לי, נכון שחשוב לי, אך מזמן הבנתי שאני מחנכת של שלושה ילדים פרטיים ועוד 20 או שלושים ילדים שהופקדו מטעם משרד החינוך תחת חסותי, מעבר לזה כשאני רואה עוולות. אני שותקת מפני שאני מפחדת!!! לך תדע, מה יקרה אם תעיר בנימוס לגברת שהובילה את כלבה לעשות  קקי בחצר הבניין שלי. ( מעניין מי הכלבה?… ) וכך אני מחנכת את ילדיי: “הס פן תעיר!”

וכך אנו לא נזקקים לטיל האיראני שיגרום לנו את נזקיו, הערסים עושים את העבודה טוב מאוד! אדם לאדם ערס!

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה