הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

אתמול בערב כבר נשברתי והצטרפתי לבעלי לקניות עבור החג. בדרך כלל הוא הולך לבדו לערוך קניות. יש לו מן חדוות קניות שכזאת שממש קשה לי להסביר. אני סומכת עליו ב100% וגם ללא רשימה מסודרת הוא תמיד קונה מה שצריך ועוד הפתעות משמחות. כן, אני מרגישה אישה מאושרת מכיוון שהקנייה השבועית נחסכת ממני ונעשית בידי צדיקים, במקרה הזה, כאמור, בעלי.

לפני חגים ומועדים לששון, אני מצטרפת אליו כדי לבחור במו עיניי את הפריטים המיוחדים שאני זקוקה להם למתכוני החג, גם לצורך החברה וגם לצורך החוויה. מי שלא ערך קניות באחד מהסופרים הענקיים ו”הזולים” בבני ברק לפני אחד החגים, לא ראה שמחת קניות מימיו. בפורים האחרון כשהצטרפתי לבעלי לסופר שכזה הרגשתי את שמחת פורים משתלטת עליי לנוכח ערמות אלפי הממתקים הצבעוניים שהיו מיועדים למשלוחי המנות. קניתי כל כך הרבה שמונצ’ס מתוקים שעד היום אני יכולה לארגן עוד כמה משלוחים שכאלה… אין ספק השיטה עבדה גם עליי ולא רק על המשפחות החרדיות שהציפו את הסופר בהמוניהן.

וכך עוד לפני שהספקנו להירגע מפורים נחת הפסח. בבוקר הודיע לי בעלי, שהיום זהו היום שבו נערוך את הקנייה. לנוכח הבשורה חשתי עייפות ועסקתי בהרגעה עצמית כי ידעתי את הצפוי לי. והנה הגענו לסופר שנודע ברבים “כסל הזול ביותר לחג”. הבעיה היא שלא רק אני קוראת עיתונים כלכליים, אלא גם לפחות 3/4 מגוש דן. כבר בחנייה הגדושה והעמוסה, ידעתי כי “אשר יגורתי בא לי”, אבל הבטחתי לעצמי להתנהג יפה. משימה ראשונה היא למצוא עגלת קניות, זוהי משימה הדורשת תכנון מוקדם ופיצול כוחות, בעודי עוקבת אחרי עגלות עמוסות בדרכן לחנייה כדי לספח לעצמי עגלה, התברר לי שהפעם יש שכלול, יש להיכנס לסופר עצמו, ולצוד אדם העומד בקופה וזה עתה מסיים את החשבון, לחייך אליו בנימוס ולשאול אותו האם ניתן לחבור אליו במסעו למכונית, כדי לקחת ממנו את עגלתו, וכך עשיתי! עיניי צדו בחור צעיר שעמד לסיים את קנייתו, מיד חייכתי אליו בביישנות והסברתי לו את פשר החיזור, הוא היה נבוך לא פחות ממני אך הסכים לדיל! שלא תחשבו שבדרכנו החוצה למכוניתו הוא לא זכה להצעות, אך הוא נשאר נאמן לי וכך זכיתי בעגלה יקרה מפז וצעדתי לסופר כולי גאווה על הצלחתי. ואם תשאלו היכן הבעל? ובכן, הוא גם צד עגלה, אך נטש אותה כי מיהר לקחת מספר בקצביה. כבר אמרתי לכם כי הקנייה הזו דורשת אסטרטגיה.

הסופר המה אדם, המעברים היו סתומים בעגלות עמוסות ונצטרכנו לכישורי ניווט בשבילים הפתלתלים. מזל שיש לנו היכרות קודמת עם הסופר כי לפי היכרות זו הכנתי את רשימת הקניות כדי שבמהלך הקנייה נתקדם עם הזרם ולא נגדו וזהו טיפ חשוב לקונים המתחילים והמתקדמים: תמיד הכינו רשימת קניות ( ואל תשכחו עט! ) והתאימו את הרשימה למעברי הסופר הספציפי. זה לא אומר שברגע האחרון לא נזכרים במשהו שנמצא ממש בכניסה, אך מניסיוני רשימה שכזאת מייעלת את הקנייה הטראומטית גם כך!

החוק הנוסף הוא: אתה זז ולא העגלה! אין מקום לנוע עם העגלה! ולכן עדיף להשאיר אותה בנקודה מסוימת וללכת ולחזור אליה, כך מספר פעמים וזאת בידיים עייפות ממצרכים, והבעל? אה, כן, הוא בתור לקצביה, עושה גיחות נקודתיות וממלא את העגלה שעומדת כאמור במקום אסטרטגי, וכל הזמן עיניו עוקבות אחרי המספרים המתחלפים שלא יפספס את תורו, אחרת יבולע לו בידי אוכלי בשר אכזריים שגם ממתינים ולא בסבלנות לתורם בקצביה.

הזמן חולף, הרשימה מעוטרת בהרבה סימני וי, העגלה מתמלאת וזה זמן הקופה! כמובן שכל 20 הקופות עמוסות לעייפה. אין מצב למצוא קופה פנויה, כך שנחתנו מאחורי 4 עגלות והחנינו. זה הזמן לבדוק בנחת את הרשימה ולצאת להשלמות ( איפה לעזאזל הם מחביאים את החרוסת??? ), זאת העת להחזיר שיחות טלפון למכרים, לבדוק מיילים ולראות מה חדש בפייסבוק ותודה לאלוהי הסמארטפון! מסביבנו אנשים נחים, זרים מחליפים חיוכים נבוכים, קיטורים מתבקשים וחוויות על הקנייה ונדמה שזוהי מהדורת השבט החדשה. איזו אידיאליה מנומסת ואירופאית!!! אך לא עובר זמן קצר וצעקות רמות נשמעות מכיוון קופה 18. גב’ לא כ”כ חביבה הפתיעה עם עגלה עמוסה לעייפה ונדחקה לעמוד ליד בחורה ( איך היא הצליחה להשתחל עד לשם? ). גבר אחר שעמד מאחוריהן העז ושאל מדוע היא עוקפת? אותה גב’ “פתחה עליו פה” שלא היה מבייש את אחרון המלחים השיכורים או משהו כזה ואמרה לו שזוהי בתה וזוהי קנייה משפחתית והכי חשוב שמיהו ומהו וזה בכלל לא עניינו!! הוא קצת הופתע, אך המשיך תוך כדי מלמול עצבני שבסוף הקנייה הוא יבדוק אם החשבון הוא משותף…אחרת הוא… וקולו נדם! באותה עת כל האנשים שעמדו בתור שתקו במבוכה וחיפשו זבובים בתקרה ואז הרגשתי שוב שאני בישראל ולא בשום מקום אחר!

כל האקשן הזה העביר את הזמן ( ולא בנעימים ) והנה תורנו בקופה, והקופאית שמגיע לה צל”ש הייתה יעילה, זריזה וחייכנית אפילו זכרה לברך אותנו בחג שמח, ובעודנו אורזים ניגשה אלינו בביישנות אישה זרה ושאלה האם תוכל לקבל את העגלה שלנו. בנימוס של מנצחים יודעי כל, הסכמנו כמובן והיא נשרכה אחרינו לחנייה. איך שגלגל מסתובב, הלא רק לפני שעתיים אני הייתי בתפקיד הזה…

הגענו הביתה עייפים ועצבניים! המקרר מלא וגם הארונות ושלא תחשבו שלא נצטרך ל”השלמות”, אבל הפעם הבעל ילך לבדו, ופתאום לנקות את השירותים נראה לי רעיון יותר טוב…

חג שמח ואביבי!

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה