הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

עוקבים: 23

החל מאוגוסט 2012

בסוף מלחמת העולם השנייה, ד”ר דול, ראש עיר קטנה חוזר לברלין מכורתו. הוא נושא על כתפיו תחושת אשמה ובגללה הוא וגם אשתו מתמכרים לסמים. כמה נוח. הסופר המחונן הנס פאלאדה מחבר רב המכר “לבד בברלין”, מתמודד בספר זה עם תחושת האשמה בספרו “השיבה לברלין” בהוצאת פן / ידיעות אחרונות. ד”ר דול מסמל את הייאוש והניכור של גרמנים שלא היו פעילי מלחמה, אלא עמדו מן הצד, ובשלב כלשהו נולדה בקרבם תחושת האשמה ובכל זאת הם המשיכו לחיות עימה ולא פעלו למיגורה. האם תחושת האשמה של ד”ר דול מוצדקת? האם הלקח נלמד? קראו את הספר והחליטו.

10/08/2017

לפני מספר שנים קראתי את הספר “לבד בברלין” מאת האנס פאלאדה. לדעתי, הוא אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי שכן הספר הצליח להעביר את אווירת הנכאים ששררה בברלין במהלך מלחמת העולם השנייה וכיצד משטר האימים הנאצי, מעבר לרציחה שיטתית של היהודים ועוד עמים ומיעוטים, הצליח להסית אפילו את אנשיו זה נגד זה.

לאחרונה קראתי את הספר “השיבה לברלין” בהוצאת פן, שגם אותו כתב האנס פאלדאה ולמעשה, אין קשר ישיר וגלוי בין הספר. אין אלו של חלקיה של סאגה ובמבט ראשון נראה שרק העיר ברלין בכותרתם של הספרים היא המכנה המשותף היחיד, אלא שלאחר קריאה בספר “השיבה לברלין”, הבנתי, כי גם בלי להתכוון ספר זה הוא המשכו הישיר של “לבד בברלין”.

“השיבה לברלין” מיטיב לתאר איך שהמשטר הנאצי הרס כל חלקה טובה בגרמניה עצמה, וגם ברלין, עיר הבירה, ספגה מכות קשות והייתה לעיר חרבה בסוף המלחמה, אך, זהו לא עיקרו של הספר מפני שהוא לא דן בהריסות ובחורבן פיזי, אלא בהרס הנפש האנושית. גם בלי להתייחס למאורעות השואה ולהשמדת היהודים, דבר הקשה לעשייה.

שלא יובן אחרת, לרגע אין אני מרחמת או מנסה להגן על נפשותיהם של הגרמנים, או מנסה לצייר מי מהם כקורבנות, ההיפך!  אני מאשימה, ואכן, אשמה היא אחד המוטיבים החזקים בספר, שהרי ד”ר דול, ראש העיר, שהתקשה להתמודד עם המציאות בזמן המלחמה ואחריה, חש אשמה וזאת אחת הסיבות שהוא התמכר לסמים כמתואר בספר.

ולמרות ייסוריי מצפונו, גם ד”ר דול בכבודו ובעצמו אשם בעיניי. לא רחשתי רחמים עליו ועל אשתו הצעירה וגם לא אמפטיה, הם נכנעו לנאצים, ולכן, לדעתי, מה שבא עליהם הגיע להם!

ממליצה לקרוא את השיבה מברלין מפני שהוא מתאר לא רק קורות זמנים אפלים, אלא יכול לשמש כתמרור אזהרה למה קורה, דווקא לאדם מן השורה, בעת השתלטותם של משטרי אימים.

אסיים במחשבותיו של דול בסוף הספר, כשהסופר שותל במוחו מחשבות הומניות על למידת לקח ושאיפה לשלום: “ואולי האנשים עוד ילמדו משהו. ילמדו מהסבל, מהדמעות, מהדם”. ילמדו שלא מרצון, בספקנות או בהתפעלות, ילמדו שמכאן חייבים להמשיך אחרת, שחובה ללמוד ולחשוב בצורה אחרת”…

לדעתי, הלקח לא נלמד!

 תמונת הכריכה נלקחה מאתר הוצאת פן / ידיעות אחרונות

השיבה לברלין

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה