הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

“אל תאמרי לי שאת פוחדת” מאת ג’וזפה קטוצלה הוא ספר שקיבלתי מקהילת הקוראים המשפיעים של ידיעות אחרונות. בספר מתוארת בעיית הפליטים הגלובלית דרך סיפורה האמיתי והטרגי של נערה סומלית בשם סמייה יוסוף עומאר, אשר חלמה להיות אצנית אולימפית. הספר הינו מעורר השראה ומכמיר לב. ממליצה בחום. ספרי חמד/ הוצאת ידיעות אחרונות, מספר עמודים: 238, תרגום מאיטלקית: עתליה זילבר, עיצוב העטיפה: ענת וקנין אפלבאום

04/03/2017

סמייה ילדה המתגוררת במוגדישו סומליה שסועת מלחמות האזרחים, נולדה עם כשרון ריצה והיא רצה ועוד איך. היא רצה בין הריסות העיר השרויה במשבר הומניטרי חריף, היא רצה בין אנשי המיליציות המוסלמיות שאינם רואים בעין יפה כל זיק של מערביות כמו ריצה או גרוע מכך, נשים רצות ובכל זאת היא רצה ורצה. כשאין היא יכולה לרוץ בחוץ, היא רצה בתוך חצר ביתה הצפופה, כשאין היא יכולה לרוץ בשעות היום, היא מתגנבת בשעות הלילה לאצטדיון ההרוס ושם היא מתאמנת בעזרת מאמן שהוא בעצם חבר בין גילה המאלתר עבורה עזרי כושר לפיתוח יכולותיה האתלטיות, והיא רצה ורצה, כי הריצה טבועה בדמה ובנפשה ושום דבר לא יכול לה. תשוקתה לריצה חשפה אותה לוועד האולימפי של סומליה,  אשר שלח אותה כנציגת סומליה (כאחת משני ספורטאים סומלים) לאולימפידת בייג’ינג 2008, כשמטרת העל הייתה השתתפות באולימפיאדת לונדון 2012. הספר עוקב אחר קורותיה עד לשנה זו.

לאורך הספר, הסופר ג’וזפה קטוצלה שם בפיה סמייה, רעיונות על חופש ושחרור בכלל ושחרור נשים מוסלמיות בפרט, ויש שיאמרו שאין זה הגיוני שילדה כה צעירה תוכל להביע מחשבות בוגרות שכאלה. לדעתי, במקומות האלה, הסופר נתן לעצמו דרור להביע דרך מחשבותיה ומילותיה של סמייה, את שאת נפשו מהשלטון המוסלמי המדכא, וקרוב לוודאי שבבגרותה, אלה היו מחשבותיה ועובדה שפעלה בכל מאודה להתרחק מארצה מולדתה וממשפחתה בגלל השלטון המוסלמי האלים והחשוך.

סמייה מנסה את מזלה להימלט מסומליה ולהגיע לאירופה לאולימפידת לונדון. בדרך החתחתים שהיא עוברת היא סובלת סבל רב ובתיאורי הדרך כפליטה אנו מזדעזעים  מטלטלות המסע הקשות המותירות אותה כמעט ללא צלם אנוש. התיאורים בספר מאוד חושיים וקשים מנשוא, אך אי אפשר להניח לספר!

הסוף הוא בלתי צפוי ולא אתאר אותו לפרטים, אלא אשאיר לקוראים להתמודד איתו, רק אוסיף ואומר, שלאחר שהתאוששתי מהקריאה, חיפשתי מידע ברשת על סמייה וכשמצאתי את קורות חייה ואת תמונותיה כמשתתפת באולימפידת בייג’ינג חשתי זעזוע. הספר אומנם הצליח לשקף את אישיותה החמה ואת רוח הלחימה החיובית שלה, אבל כשרואים את תמונותיה, מבינים עד כמה טרגי ובלתי אנושי היה סופה.

בעיית הפליטים הינה בעיה בקנה מידה עולמי הגורמת לאנשים להביע רגשות עזים בעדה וגם נגדה, אך גם מי שנגד קליטת הפליטים בארצו, לא יוכל לעמוד אדיש מול סיפורה של סמייה, הנערה הכחושה והענייה שרצתה להיות זוכת מדליה אולימפית ולחיות משוחררת וחופשיה.

ממליצה בחום על הספר וכן, ממליצה לקרוא ברשת מידע נוסף על סמייה ואין ספק שההתבוננות בתמונותיה שוברת לב.

צילום כריכת הספר נלקח מקבוצת הפייסבוק של קהילת הקוראים המשפיעים

אל תאמרי שאת פוחדת

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה