הבלוג של אורית יפרח

יומני היקר

עדכונים:

פוסטים: 141

החל מאוגוסט 2012

מלחמה איננה מצחיקה בעליל, אבל מירב הלפרין מוצאת בה סיטואציות הזויות ומצחיקות ואולי דרכן מביעה את ביקורתה. על עלילותיה במלחמת “צוק איתן” תקראו בספר “על גופתי המתה”, בהוצאת משכל, יצא בשנת 2016, מכיל 216 עמודים.

26/09/2016

מלחמה היא אירוע בלתי מצחיק בעליל, ומצד שני אין ספק שחוש הומור טוב עוזר להתמודדות עם מצבי קיצון בכללם מלחמה. מירב הלפרין החליטה לטפל באחת הטראומות האחרונות שחווינו בקיץ לפני שנתיים מלחמת “צוק איתן” בכפפות של חוש הומור, ובואו נבדוק אם הצליח לה?

  1. העלילה מכילה זוג הורים גרושים הנחושים להוציא את בנם השיריונר מעזה ולשם כך חוברים זה לזה ונוסעים לדרום לאתר אותו ולהוציא מזירת המלחמה, שזוהי בפני עצמה סיטואציה הזויה המזמינה מצבים אבסורדיים.  בדרכם של הזוג לדרום, הוא מלווה באמה של גיבורת הספר, סוג של זמרת מלחמות וטורפת גברים ושני זמרי עבר, שכל אחד מהם כבר לא בקו השפיות. מכאן העניין רק מסתבך ונוצרים דיאלוגים ושיחות שחלקם שנונים ומצחיקים וחלקם חוזרים על עצמם ולכן צפויים וכבר פחות מצחיקים.
  2. לגיבורת הספר, יש קול פנימי חזק ולכל אורך הספר, בדרך לעזה, היא מנהלת חשבונות נפש פנימיים עם עצמה ועם האנשים הסובבים אותה: הגרוש שלה, עמנואל החרדתי, אביב האקס המיתולוגי והרופא המאהב הטרי שהיא פוגשת בדרכה (זה ידוע שמלחמה מזמנת רומנים וסקס, כתגובת יצר ההישרדות האנושי), היא לא חוסכת שבטה גם מאמה וגם מבתה. חלק מהשיחות מצחיקות וחלק אף מאוד ומתחילת הספר, חשתי חיבה לגיבורה שלא מסתירה מעצמה ומהסביבה את דיעותיה. אני אוהבת כנות!
  3. במלחמה כמו במלחמה, כל מה שיכול להסתבך מסתבך וצירופי המקרים הם אבן יסוד בעלילה, לא אגלה בפרטי פרטים, למי שירצה לקרוא. התכוננו לקטעים הזויים ומצחיקים ברמת lol בעיקר בתחילת הספר.

לסיכום: קשה לצחוק על מלחמה מפני שמלחמה היא מצב נורא ואיום שהאנושות המציאה ואומנם מבחינה רישמית “צוק איתן” נחשב מבצע, אבל רבים מאיתנו קוראים לזה מלחמה, כי מה לעשות שהיו בה את כל מרכיבי המלחמה ואני רואה בחשיפת הצדדים האבסורדים של המלחמה כפי שכתבה הלפרין כביקורת.

הבנתי את דברי הדוברת בספר כשהיא מתארת את הרגשות המלווים את האזעקות כתערובת של אימה ופחד וגם התרגשות מוזרה. מי היה מאמין שיפלו לנו טילים מעל הראש ואנחנו נטועים עמוק בלב גוש דן? לעולם אזכור את התקופה: הטלוויזיה שהייתה דלוקה ללא הרף, ואני בצפייה דרוכה לפס הכתום בקצה הימני של המרקע. את שמות הנופלים, הילדים האלה וגם הבוגרים שביניהם, וההרגשה הכבדה שהם מוסרים את חייהם ועל מה? ולא כך אני רוצה! את מודעות האימה בווטצאפ, שעד מהרה החלטנו שאנחנו לא שותפים למשחק האכזרי הזה ועוד זיכרונות שאולי יום אחד, אכתוב אני. כל אלה אינם מצחיקים, אבל הנפש זקוקה לעיבוד הרגשות ולאיוורורן ומירב הלפרין עשתה זאת בשבילה וגם בשבילי.

אהבתי מאוד את הציור בכריכה שנעשה על ידי דוד פולנסקי

כעת, אשמח לקרוא גם את ספרה הראשון של מירב הלפרין “בעלי לא בבית”.על גופתי המתה

התמונה  לקוחה מאתר סימניה http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=983250

עוד מהבלוג של אורית יפרח

תצוגה מקדימה

‏‎Bring Back Our Boys

השבת, לאחר תקופה ארוכה שבה התאמצתי עד מאוד, החלטתי לנוח! לא מארחת לא מתארחת, לא כותבת ולא עובדת. סתם רציתי לנוח! והנה מאתמול התחילו לרוץ ברשתות החברתיות במיוחד בווטצאפ, שיש לומר לקח בגדול וגבר על הפייסבוק, השמועות על נערים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

נפגשנו כך: שותפים לנצח...

להיות רווקה בת 28 בתחילת שנות ה90 זה לא היה "גליק" גדול. נדמה היה כי מסביבי כולן כבר היו נשואות ואפילו אחותי הקטנה ממני בארבע שנים כבר הייתה נשואה ולכל חתונה שהייתי הולכת אליה באי רצון מופגן, כמובן, הייתי שומעת בפעם האלף את...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

חמישה הדברים שבלעדיהם אני אינני אני

דבר ראשון שבלעדיו אני אינני אני, הוא בעלי!  נשים רבות כבר יצאו נגד המילה הזאת בעלי בגלל פירושה המילוני: האם האישה הוא רכושו וכמו שהוא בעל מכונית ובעל דירה הוא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה