הבלוג של מירה קליין פכט

עסק משלי

מירה קליין פכט מנטורית , מנחת קבוצות ומאמנת עסקית בכירה מנכ"ל המרכז לאימון עסקי. מאמנים להצלחה עסקית המתמחה בתכניות ייחודיות לאימון ליווי והכשרה עסקית ליזמות ובעלות עסקים, מתך דגש על המאפינים הייחודיים של יזמות נשית.... +עוד

מירה קליין פכט מנטורית , מנחת קבוצות ומאמנת עסקית בכירה מנכ"ל המרכז לאימון עסקי. מאמנים להצלחה עסקית המתמחה בתכניות ייחודיות לאימון ליווי והכשרה עסקית ליזמות ובעלות עסקים, מתך דגש על המאפינים הייחודיים של יזמות נשית. בוגרת תואר שני במנהל עסקים - התמחות בשיווק. חברת סגל בבית הספר לאימון במכון אדלר חברת שדולת השנים וחברת צוות בעמותה להעצמה כלכלית לנשים פעילה בארגוניי נשים למען קידום נשים ויזמות בישראל להצלחה כלכלית ועסקית כמנוף לביסוס עצמאותן ולחיזוק מעמדן והשפעתן בחברה הישראלית.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל ממאי 2010

הנה אני מתחילה

הנה אני מתחילה מחדש  פרק 1

 

זה הוא, החלטתי “לצאת מהארון”…

 

לרגל חג החירות, לשחרר את ההסתרה ,

לשתף,

להוציא לאור,

 את החוויה משנת החיים, שעברתי בשנים האחרונות.

להשיל מעליי את המשא הזה.

 

מתוך אמונה, שיש  אולי ערך ותרומה  בלספר את הסיפור האישי שלי

כאשה, כבעלת עסק וכמנטורית ומאמנת לנשים אחרות.

הפוסט הזה מוקדש

 

לכל המתמודדות  האמיצות, במרוץ המטורף אחר הגביע הקדוש של -איזון משפחה קריירה-.

לכל מי שחושבת  שזה סוף העולם, אם החיים לקחו ממנה את השליטה.

 

אבל בעיקר

לכל  חברותיי וחבריי לדרך האישית והמקצועית, בשנים האחרונות.

שתהו למה לקח לי שבועיים לחזור אליהם…

מדוע נעלמתי פתאום, למה ביטלתי פגישה או “וויתרתי” על הפרוייקט המשותף שלנו.

לכם, בעיקר לכם, אני רוצה להגיד  סליחה שלא יכולתי קודם.

בהתחלה, לא הבנתי בדיוק מה עובר עליי וכמה זמן זה ייקח.

אחר כך, לא הרגשתי מספיק בטוחה לשתף

ואז חששתי שהגילוי הזה, יחשוף אותי בחולשתי ויזיק לי מבחינה מקצועית.

ורק היום, אחריי חזרה הדרגתית לחיים ולעניינים, והרבה עידוד מהמעגל הקרוב

קיבלתי אומץ

 

אז הנה אני מעזה…

————————————

תעצרו את הרכבת, אני (לא רוצה!) אבל חייבת לרדת.

 

זה פגש אותי בפעם הראשונה , כשהייתי בדרכי חזרה מהנחיית קורס לנשות עסקים בגבעת חביבה.

עליתי על כביש 6 בדרך חזרה הבייתה.

ואחריי כמה דקות נסיעה, הרגשתי

שאני לא יכולה, פשוט לא יכולה !להמשיך לנהוג.

עייפות נוראית, מכריעה, שאי אפשר לתאר אותה השתלטה עליי.

עד כדיי כך, שהייתי חייבת לעצור על אי תנועה

באמצע כביש 6 (במקום  מסוכן שלא מיועד לעצירה) ולישון קצת.

 

 

בחדשים שלפניי כן, חוויתי כמה אפיזודות של עייפות גדולה ואובדן כוחות

אבל לא בעוצמה משתקת שכזאת…

 זה היה האות הראשון !

 

אבל כמה שהיה מבהיל, לא הקשבתי לו, לא יכולתי!

כי יש לי “מחוייבויות” ו “אחריות” ומטרות להשיג.

אז “תאספי את עצמך ותחזרי לעניינים,, אמר לי הקול שבתוכי.

 

וככה, עשיתי.

קצת אחרי זה, הגיעה הקריסה הגדולה באמת…

את היום הזה אני לא אשכח לעולם.

השעון המעורר העיר אותי, בשעה תשע כבר הייתי אמורה להיות ברעננה

לפתוח מפגש של של חממה עסקית שהנחיתי באותם ימים

ופשוט לא יכולתי לקום מהמיטה!

קרסתי שוב ושןב לשינה

הכוחות, אזלו! זה כבר לא היה בשליטתי.

ואז בפעם הראשונה, נאלצתי להסתכל לה בעיניים ל”מחלה”.

 

הם לא ידעו אייך “לאכול” את זה! וגם אני לא…

החודשים שלאחר מכן, זכורים לי כתקופה חשוכה ומפחידה מאוד.

ריצות ממומחה למומחה, אבחונים ובדיקות.

כשלכולם, אני נגררת בקושי רב בעייפות ובכאבים הולכים ומתגברים.

כמו להיות חולה בשפעת קשה, שפשוט לא עוברת.

 

זכור לי במיוחד הערב, שבו מאי ביתי, חגגה יומהולדת בחדר הארועים בבנין שלנו.

וממש התחננה שרק אבוא לכמה דקות ואשב בצד.

אבל, עד כמה שזה נשמע לי היום, לא מתקבל על הדעת.

לא היה לי הכוח לצעוד מהדירה שלנו, למעלית ומשם לחדר הארועים שבקומת הכניסה.

אז ,בפעם הראשונה, הבנתי שהילדים לא מעוניינים ב”תרוצים” כמו אמא חולה.

להם חשוב רק שאמא שלהם תהיה שם בשבילם.

ובשלב ההוא, רוב הזמן לא יכולתי.

 

בן זוגי היקר , גם הוא לא ידע אייך לאכול את זה!

החוזה הזוגי הופר!

אשתו החזקה , המתמודדת תמיד והתומכת – הפכה לסחבה נטול כוחות.

וכמו כל מי שמזיזים לו את הגבינה, הוא בעט!

והמשיך להתנהג ולהאמין, כאילו זו באמת שפעת חולפת שאוטוטו נגמרת

ואז החיים הטובים והמוכרים יחזרו לסדרם.

ואצלי העייפות רק הולכת וגוברת…

 

להסתכל למפלצת (מחלה)  בלבן של העיניים.

 

בתום החדשים הקשים הללו, מגיעה האבחנה הגואלת.

אני חולה  לא במחלה אחת, אלא בשתיים.

אחת מה שנהוג לכנות כ”מחלת היאפים”  , CFS Chronic fatigue syndrome

ושניה פיברומיאלגיה- דאבת בעברית.

“מחלות אחיות” כאלה.. חלק גדול מהחולים באחת מהן צפויים ברבות הימים לחלות גם בשניה

ומחלות ” מגדריות” שרוב החולים בהן הם נשים.

וכמו שאתם מכירים אותי, זה  היה נתון מפתח, בדיאלוג שלי הפתלתל והמורכב שלי עם ה”מחלה”.

 

מה עוד אפשר להגיד עליה על ה”מחלה שלי” (היום אנחנו כבר חברות טובות)

שהיא מרושעת ושתלטנית , קשה מאוד לאבחן אותה באופן חד משמעי.

רופאים לא ממש אוהבים לטפל בה, כי אין לה ממש תרופה .

אחד ההיבטים הכי כואבים שלה, היא העובדה שהיא “מחלה שקופה”.

אין איזה בדיקה חד משמעית, שקובעת שזו אכן המחלה (במקום זה יש רצף מחייב של אבחנות).

ולכן, החולים בה, צפויים לדרך מייגעת ומעליבה לפעמים, בהתנהלות מול רופאים ומומחים למינהם.

 ”אולי את  פשוט בדכאון??,, ו “ברור שתהיי עייפה, את מגדלת ילדים ומנהלת עסק…,,

 

המחלה לא מייצרת סימנים חיצוניים, “לא רואים עלייך”.

אין סימנים על העור, לא נושר השיער, “שקופה” שכזאת.

ולכי תסבירי לכל העולם. למה את לא יכולה…

להגיע לאירוע, להעיר את הילדים בבוקר, להמשיך להנחות את הקורס, לאמן את אשתי…

 

למי שרוצה לדעת עוד על המחלה , או מישהיא שאתם מכירים עוברת חוויות דומות

המקום הכי טוב ואמין ללמוד על המחלה הוא אתר

 אס”ף האגודה הישראלית לסי אפ אס ופיברומיאלגיה הנה הקישור http://www.asaf.org.il/).

 

מסיימת את החלק הזה, בקריאה לכל מי שחושבת שהיא או מישהיא קרובה לה , עוברת חוויות דומות

לפנות אליי בפרטי [email protected]

מנסיוני אני יודעת שהאבחנה מקצרת את הדרך להחלמה.

את כל המומחים והשיטות להתגברות על המחלה, למדתי מחולות אחרות ומשיתופים .

 

 

בהמשך… פרק 2  המחלה דו”ח רווח והפסד- על

התובנות הגדולות

ההקשר הנשי/ המיגדרי

העוזרים והמדריכים שליוו אותי בדרך החוצה.

ועל ה”חוזה” שעשיתי איתה, עם המחלה כדיי שתפנה את הדרך.

 

אז הנה אני מתחילה מחדש , בעצם… ממשיכה.

חג אביב שמח

חג של התחלות חדשות

 מירה   [email protected]

 

 

עוד מהבלוג של מירה קליין פכט

תצוגה מקדימה

המחלה- דו"ח רווח והפסד (מאמנת עסקית מה לעשות ??:-) ומה אדלר היה אומר על זה?

הנה אני מתחילה מחדש פרק 2 המחלה- דו"ח רווח והפסד (מה אדלר היה אומר על זה).   תובנה 1- שום דבר לא היה גורם לי לעצור מרצוני, בשביל זה היתה צריכה להגיע המחלה. מי שמכיר אותי, יודע שמכון אדלר והתורה האדלריאנית היא חלק חשוב...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הגיעה שעתה של מנהיגות נשית.

כולנו אמהות המייחלות לשובם של הבנים   יסלחו לי הגברים. ותסלחנה לי גם חברותיי הפמיניסטיות. אבל  גם לוחמת לשוויון זכויות כמוני, חייבת להודות ש אין כמו "לב של אמא". ושתיי חוויות  נשיות מהשבוע האחרון , רק חיזקו את...

להיות "מתוקתקת" חירות או שיעבוד?

  רוב הסיכויים... שאם תכנס לחדר אישה מטופחת מכף רגל עד ראש מה שקוראים לו במקומותינו "מתוקתקת"   כזאת ששערה, וציפורניה עשויים למשעי, בד"כ על עקבים, בלבוש המחמיא לגזרה הנשית מאופרת ומתוכשטת והכל בטעם טוב.... לא תחשדו בה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה