הבלוג של yardeng

בין העולמות שלי…..

טל גולדשטיין אם לארבעה,מעצבת פנים,אומנית וזמרת מתגוררת בסיליקון וואלי בארה"ב עשר שנים וכמי שחיה בין שני עולמות כותבת על החיים בין ארה"ב לישראל, על החיים בכלל, על עיצוב, על מוסיקה ועל מה שביניהם. טל למדה לימודי עיצוב ב West... +עוד

טל גולדשטיין אם לארבעה,מעצבת פנים,אומנית וזמרת מתגוררת בסיליקון וואלי בארה"ב עשר שנים וכמי שחיה בין שני עולמות כותבת על החיים בין ארה"ב לישראל, על החיים בכלל, על עיצוב, על מוסיקה ועל מה שביניהם. טל למדה לימודי עיצוב ב West Valley College Saratoga USA וזכתה שנה שנייה ברציפות בתואר Best of Houzz" 2013,2014" אתר האנטרנט המצליח בעולם בתחום העיצוב. ציור שציירה לבעלי האתר התפרסם ב NYC times במדור הבית של העתון ובנוסף היא מחזיקה בתואר בספרות ופילוסופיה מאוניברסיטת חיפה.

עדכונים:

פוסטים: 1

החל מאוגוסט 2014

לא פעם עלתה בי המחשבה מה היה קורה אילו:

“אילו רק יכולתי לדבר, יכולתי להראות יכולתי לזכות בעננים לעננים ולקחת רק מעט בגדים

יכולתי לחיות חיים אחרים כמו דלתות מסתובבות שכל אחת מהן תיקח את החיים שלי למקום אחר” (לאה שבת)

אז מה היה קורה אילו - אילו לא נפתחה לי הדלת לעולם אחר. אילו הייתי ממשיכה באותו קו ישר שבו התחלתי והמשכתי לצעוד כל חיי עד לשלב שבו הסתובבה הדלת על צירה. אילו לא הייתי סוטה ממסלולי ובדרך זו או אחרת מגיעה לחיות במדינה בקצהו השני של הגלובוס.

לנו נפתחה הדלת ולמרות כל זאת לא פעם נזרקת אלינו השאלה הבלתי נמנעת לחלל האויר “נו, ומתי אתם חוזרים?”… “נו מתי אתם יוצאים מהבועה שלכם ונוחתים חזרה על קרקע המציאות?”…

קשה להבין, אבל ההם השואלים לא מעכלים שבשבילנו זוהי המציאות החדשה/ישנה. שבשבילנו הדלת פשוט הסתובבה בכיוון שונה ויצרה לנו קו חיים חדש.

על אף כל זאת הרי ברור לנו לגמרי ואין כל עוררין שאנחנו חולמים, אוכלים ומבלים בעברית.

ברור לנו שאם מתקיים אירוע של ישראליים אנחנו לא נפספס אותו.

ברור לנו שאם יש ערב של שירה בעברית אנחנו נרוץ אליו (אני בד”כ אל הבמה לתפוס את המיקרופון הכי מהר שאפשר).

ברור לנו שכאשר מתפרסמות רשימות הילדים בכיתה החדשה בתחילת השנה מיד נבדוק מי הם השמות הישראליים הנוספים בכיתה.

ברור לנו שבכל בוקר נפתח את  Ynet לבדוק מה קורה בארץ.

אין מה לעשות, יש לנו צ’יפ במוח שהושתל שם עת הגחנו לאוויר העולם ואין לנו שום אפשרות פשוט ללחוץ על כפתור Off.

אבל בדרכנו האופיינית, כאשר הסתובבה לנו הדלת, אנחנו תמיד נמשיך להביט לאחור ונתאמץ לראות את המגרעות במסלול החדש שהוּתווה לנו: אנחנו רחוקים מהארץ, המשפחה, החברים. כל זה נכון, אבל כשחיינו מורכבים מרבדים רבדים, כל דלת שהסתובבה על צירה מביאה עימה שינוי. כל מה שנשאר לנו הוא לחבק אותו ולקבל אותו באהבה.

אילו הדלת לא היתה מסתובבת על צירה לא הייתי מכירה חברות וחברים שהפכו למשפחה של אמת, של שבת ושל חול. חברים שבכל מסלול חיים אחר לא היה לי ולו שמץ של סיכוי להכיר. חברים שהיו אולי חולפים על פניי ברחוב באקראי והמבט היה ממוקד לפנים במסלול הקבוע לי – וברגע אחד היו עוברים ונעלמים ללא שוב.

אילו הדלת לא היתה מסתובבת על צירה, לא היה לי האומץ להכיר את עצמי. הייתי ממשיכה לצעוד באותו מסלול מוכר שהוּתווה לי על ידי הסביבה, ההורים, הלחצים של החיים – ולאו-דווקא מסלול שנבחר מתוך רצון טהור ללא כל רעשים וזמזומים תמידיים של “כך יש לנהוג ולעשות”… “את צריכה מקצוע טוב עם פנסיה טובה”…

לא הייתי יכולה להגדיר את עצמי כאומנית בלי שיהיה ברור לכולם סביבי שמאומנות אי אפשר להתפרנס. ולמה לא בעצם?

אילו הדלת לא היתה מסתובבת על צירה הייתי ממשיכה במירוץ החיים המטורף ולא עוצרת נפעמת לראות את הקשת המבצבצת מבעד לעננים בדרך חזרה מ-Target… את אינספור הכוכבים שבשמיים ואת חבריהם הרבים שהחליטו לצרוב את צורתם על פני האדמה במדרכות הוליווד.

לא הייתי מגלה עולם שלם של חוויות, וטיולים בהם מראות מרהיבים ביופים משאירים אותך חסר נשימה.

בשבילי כל החוויה הזו שנקראת אמריקה היא המסלול שבו אני צועדת בלי לשאול אם ומתי הדלת תסתובב בחזרה ( אז תפסיקו לשאול גם אתם…).

וכשהדלת בכיוון אמריקה תמיד יהיה לי את החלון להשקיף ממנו על המטוס בדרך לישראל.

 

עוד מהבלוג של yardeng

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה