הבלוג של יפית - להפוך את הלא נודע לחגיגה

yafitel

בינואר 2015 גיליתי שחליתי בסרטן השד.מאותו רגע לקחתי החלטה שאני הופכת את הלא נודע לחגיגה של אופטימיות ותקווה. צילמתי, כתבתי, תיעדתי, שיתפתי ועכשיו אני פה משתפת אתכן בדרך שלי

עדכונים:

פוסטים: 76

החל מינואר 2015

 

1

השיגרה החדשה – מטיפול לטיפול

סיימתי את הטיפולים הקשים כולם שמחים. עכשיו הטקסטול עברת את הקשה הקל לפנייך. ואני חוששת מפחדת להתאכזב. כולם אומרים שהטקסול קל, אין בחילות אבל…. שוב הפחד משתלט, תחושת אי הודאות מחלחלת. ואני שוב מרגישה חסרת שליטה.

נכנסת לזבליוק גם היא אומרת לי שהטקסול קל, שבנות הולכות לעבודה ממשיכות בשיגרה. שולחת אותי לבדיקת ממוגרפיה ואולטראסאונד לראות מה מצב הגידולים.

היום המיוחל מגיע אני כבר לא מרגישה אותם במישוש אולי נעלמו? אולי הצטמצמו. איריס מתנדבת להסיע אותי. מגיעות לאסותא, ניגשת לפקידה. שלום יש לי תור לממגורפיה ואולטראסאונד עם רופאה. את לא רשומה הפקידה אומרת לי. הטלפון מצלצל. “שלום יפית, מדברים מאסותא יש לך תור איפה את?” איפה אני? אני פה יושבת מול הפקידה איפה את? “אני לא רואה אותך”. זה מתחיל להשמע כמו סרט קומי אולי הכימו הפך אותי לרואה ואינה נראית? “את באסותא השלום?” לא אני ברמת החייל. קומדיה של טעויות התור כמעט מתבטל “תגיעי מהר הרופאה עומדת ללכת” ואני רגע רגע אני עומדת לקבל את הבשורה של חיי, לאן היא הולכת הרופאה?  מה היא לא יודעת שזה חשוב?

נוסעות באיילון, הדרך מזדחלת לאיטה, פקקים, פקקים. לא נעים לי מאיריס שאני מטרטרת אותה, אני כבר לא נושמת מרוב לחץ. הרכב לא זז ולעומתו הזמן אץ ורץ לו. שהרופאה לא תברח לי אני חייבת לדעת את התשובה.

סוף סוף מגיעות, מחנות, עולות מהר, ניגשות לקבלה.  יפית אלמליח הרופאה מחכה לך. יושבת אל מול הדלת, מחכות מחכות.  הדלת נפתחת “יפית אלמליח?” כן זו אני. נכנסת, מורידה את החולצה, רועדת. מרגישה כמו נידונה על ספספל הנאשמים. מה תהיה התשובה, האם הגידול הצטמטם, האם החומר האדום, הרעל הזה עשה את העבודה.

נשכבת על המיטה, הדופק דופק במהירות שיא, והזמן כאילו לא זז. לוקחת את המכשיר, מורחת עליו חומר ומניחה על השד. ואני עוצמת עיניים, מתפללת חזק חזק “בבקשה בבקשה שהצטצמם” הרי אני טריפל נגטיב הטיפול היחידי זה כימותרפיה ומה עושים עם זה לא עוזר? המילה “מוות” עולה. לא לא מה פתאום? מהר להרחיק את המילה הזו מהראש. הרי כל התקופה היית אופטימית. דגלת במחשבה מייצרת מציאות. קדימה לחשוב על המציאות החדשה נטולת גידולים. ואני רק רוצה שיקטן לא מצפה שיעלם.

והרופאה ממשיכה עם המכשיר, בודקת, עוברת על השד, לוחצת, עוברת לבלוטות בשקט מוחלט. נדמה ששומעים רק את דפיקות ליבי. זהו היא מסיימת. היא מתבוננת אליי ואומרת “לא רואים כלום, הגידולים נעלמו” ואני נושמת לרווחה, עדיין המומה מהתשובה. שואלת שוב “לא רואים כלום. את בטוחה?” והרופאה החלטית “לא רואים כלום!!!!” יוצאת מהחדר איריס מתבוננת בי מחכה למוצא פי.  ”אין גידולים!” אני כמעט צועקת במרפאה. צריך לשלוח לקבוצה. רגע עד שאני לא רואה את זה כתוב אני לא מאמינה. מחכות אבל הפעם כל דקה משמחת. גם אם נצטרך לחכות כל היום – נחכה.

התשובה מגיעה “ללא ממצא חריג בבדיקה birads1 בדיקה תקינה. הגושים אשר הודגמו בבדיקה קודמת מ1/2015 אינם נראים בבדיקה הנוכחות.

מבחינתי קיבלתי את הבשורה של חיי. אני בריאה, בריאה, בריאה……

מסמסות לקבוצה “המעודדות של יפית” ו”עדכונים משפחה” כולם בהתרגשות עצומה, מקיפים אותי בתמיכה ואהבה מחזקת. אני מאושרת כאילו יצאתי מחדר לידה. רק שהפעם אני זו שנולדתי. נולדתי מחדש.

עוד מהבלוג של יפית - להפוך את הלא נודע לחגיגה

תצוגה מקדימה

נושמת את ההחלמה

הימים עוברים בעצלתיים כל יום שעובר משתפר, התפקודים שאבדו חוזרים לאיטם. ואני תלמידה ממושמעת "נושמת את ההחלמה" מכניסה אוויר, קצב כואב ומוציאה. מנסה לשחרר. הטלפון מצלצל...

תצוגה מקדימה

על מדרגות אסותא....השלב הסופי?

  7.10  יום רביעי 16:30 הרגע הגדול הגיע ניתוח להסרת שדיי. כל הימים של ההדחקה, ההתעלמות, הכתיבה, הדיבור הסכמטי כאילו אני מספרת על טיול שאני עומדת לעשות מתנקזים לרגע הזה. הרגע...

תצוגה מקדימה

להיות עם פיאה או לא להיות עם פיאה זאת השאלה?

      "בשמלה אדומה ושתי צמות, ילדה קטנה, יחידה ותמה עמדה ושאלה - למה? כל הרי הגעש וכל הסערות עמדו מזעפם ולא מצאו תשובה עמדו מזעפם ולא מצאו תשובה. החיות עצרו...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה